יiסי
31-05-07, 14:38
נלקח מ MSN.beok
http://www.beok.msn.co.il/UploadFiles/AuthorsPics/Author_424.jpg עמי עיני
"כפיפות בטן מביאות להורדת הכרס", "אם מפסיקים להתאמן, כל השרירים שפיתחנו יהפכו לשומן", "אימון אורך וקל יותר עדיף מאימון קצר וקשה יותר". כולנו שמענו את הטענות האלה, אבל האם הן נכונות או מיתוסים? עמי עיני עוזר לעשות סדר בבלאגן ועם פטיש עובדתי גדול הוא מנפץ מיתוסים שכיחים על אימון גופני מה יקרה לשרירים אם אפסיק להתאמן? מיתוסים הם עניין טוב ויפה כאשר מדובר במיתולוגיה או בסיפורים היסטוריים. יחד עם זאת, יש להבין כי למיתוסים אין מקום בשגרת האימונים שלכם. להלן חלק מהמיתוסים המוכרים ביותר, יחד עם חלק מהעובדות האמיתיות המוכרות פחות, המתבססות על הספרות המקצועית העדכנית והרלוונטית.
מיתוס: ביצוע כפיפות בטן באופן קבוע יגרום לכרס להיעלם.
מציאות: על מנת להשיג בטן שטוחה בשלב ראשון יש לרדת באחוזי שומן בעיקר על ידי תזונה נכונה, דיאטה ופעילות גופנית.
במקרה זה לא תעזור עבודה על שרירי הבטן וכל האנשים עם הכרס הקטנה שמבצעים כל יום עשרות ויותר כפיפות בטן בכדי לגרום לקוביות לצוץ - זו לא הדרך, השריר גדל אבל מתחת לשכבת שומן ולכן לא ניתן לראות אותו.
כדי להוריד את הכרס או עודפי השומן בבטן, יש להתחיל לאכול נכון ופחות. כידוע אין אפשרות להוריד שומן רק באזור הבטן, נתחיל לבצע עבודה על שרירים בחדר כושר על מנת לגרום לגידול בסיבי השריר שיגרום לשריפת קלוריות גדולה יותר במנוחה, ועל ידי כך נקטין את המאזן האנרגטי ונרד עוד קצת בשומן (ניתן כמובן לעבוד גם על שרירי הבטן). במקביל נשלב פעילות אירובית של הליכה, ריצה, אופניים, חתירה או כל דבר אחר לשריפת קלוריות.
אין צורך לעבוד כל יום פעמים ביום על הבטן, זה לא יגרום להיפרטרופיה, זה יעזור בעיקר לסיבולת (אנחנו רוצים לגדול) ולכן המלצתי היא עבודה נכונה במינון של פעם ביומיים במשך כ-15 דקות מאומצת (דגש על נכונה).
מיתוס: אם אתם רוצה להוריד משקל, התרכזו בשלב הראשון באימון האירובי ורק לאחר שתרזו תשלבו אימוני משקולות.
מציאות: מרבית המומחים לפעילות גופנית מאמינים כי גם פעילות אירובית וגם אימון משקולות חשובים לצורך הגעה ושמירה על משקל תקין. אימון אירובי אומנם שורף קלוריות רבות בזמן קצר יחסית, אך אין להוריד מחשיבותו של אימון משקולות בתהליך ההרזיה.
אימון משקולות עוזר לשמור ואף להגדיל את המסה השרירית (גם ללא עלייה במשקל הגוף). זוהי הדרך הטובה ביותר לשדרג את הקצב המטאבולי במנוחה (RMR). ככל שהקצב המטאבולי במנוחה עולה, יותר קלוריות נשרפות במנוחה.
בנוסף, חשוב לדעת כי ק"ג רקמת שריר תופס פחות נפח מק"ג רקמת שומן ולכן גם אם משקל הגוף אינו משתנה באופן ניכר, יש תוצאות משמעותיות יותר במראה הגוף. ההיקפים מצטמצמים (בעיקר באיזורים הבעייתיים) ואחוזי השומן יורדים.
מאחר ואצל כל אדם המעוניין לרזות המטרה הסופית היא מראה גוף מעוצב וחטוב יותר, מומלץ להסתמך פחות על משקל הגוף כמדד להצלחה ולהתמקד יותר במדד מראה הגוף בפועל ובהיקפיו.
מיתוס: אתה סתם תבזבז את זמנך אם לא תתאמן קשה ולעיתים קרובות.
מציאות: חשיבה כזאת, גורמת לאנשים רבים להימנע מלהמשיך ואפילו מלהתחיל תוכנית פעילות גופנית, בעוד המחקר המדעי בתחום ממשיך להוכיח כי כל פעילות עדיפה על חוסר פעילות. כך לדוגמה, אפילו להליכה או לגינון במשך שעה בשבוע יש אפקט המצמצם את הסיכון למחלת לב.
http://www.beok.msn.co.il/UploadFiles/ArticlesPics/Article_4656_Pic_5.jpgאימון כושר זה לא בזבוז זמן
יתרה מכך, אין הכרח לבצע פעילות גופנית רצופה בכדי ליהנות מיתרונות הפעילות. יותר ויותר מחקרים מראים כי לסך כל הפעילויות שאנו מבצעים במהלך היום (הליכה, עליה במדרגות ו/או אימון ספורטיבי מפוצל) יש אפקט מצטבר במימד הבריאותי.
מיתוס: כשמפסיקים להתאמן, השרירים הופכים לשומן.
מציאות: הפסקת הפעילות הגופנית גורמת למסה השרירית, לקצב חילוף החומרים הבסיסי (BMR) ולהוצאה הקלורית לרדת. בנוסף לכך, חוסר הפעילות כשלעצמו מצמצם את ההוצאה הקלורית בצורה ניכרת.
אנשים שהפסיקו להתאמן, מצויים בסיכון מוגבר להשמנה. ההשמנה בולטת בעיקר בקרב אנשים שהמשיכו לצרוך את אותה כמות קלוריות כמו בזמן שהתאמנו. עם זאת, אין הדבר אומר ששריר יהפוך לשומן, כמו ששומן אינו הופך לשריר, מאחר ומדובר בשתי רקמות שונות לחלוטין.
אין הדבר אומר כי הפסקת תוכנית פעילות תגרום בהכרח להשמנה. אך לאור הנאמר לעיל, מומלץ לאדם המפסיק להתאמן לצמצם את הצריכה הקלורית שלו, ולשמור על מאזן קלורי בכדי לא להשמין.
מיתוס: ככל שהאימון יהיה ארוך יותר ובעצימות נמוכה יותר, תשרוף יותר שומן.
מציאות: תפיסה זאת, מבוססת על העובדה שכאשר מבצעים מאמץ אירובי בעצימות נמוכה-בינונית (50-60% מהדופק המרבי) למשך זמן ארוך יחסית (מעל 45 דקות), גופנו משתמש יותר בשומן מאשר בפחמימות כמקור אנרגיה לפעילות.
העובדה הנ"ל, הובילה לרעיון שאם שורפים יותר שומן במהלך הפעילות, השומן יגיע ממאגרי השומן התת-עוריים בגוף ויגרום להרזיה/הורדת אחוז השומן, אך אין הדבר תמיד נכון.
כאשר גופנו משתמש בשומן כמקור אנרגיה לפעילות, אין בהכרח השפעה מיידית על מאגרי השומן התת-עוריים. מאגרי השומן של הגוף מושפעים יותר מהמאזן ארוך הטווח שבין ההכנסה הקלורית להוצאה הקלורית.
באימון גופני, הגורם החשוב ביותר הוא סך כל הקלוריות הנשרפות במהלך הפעילות, ללא קשר לסוג הפעילות, משכה, עצימותה ומקור האנרגיה העיקרי בה הגוף משתמש עבורה. במידה ותשרפו מספר רב יותר של קלוריות במהלך האימון, תאבדו יותר שומן בטווח הרחוק.
היתרון של אימון אירובי בעצימות נמוכה הוא הזמן הרב שניתן להתמיד בו. לכן מומלץ להגדיר מראש את הזמן המוקצב לפעילות ולבצע את הפעילות בעצימות הגבוהה ביותר בה ניתן להתמיד לאורך כל זמן האימון המוקצב.
מיתוס: פעילות גופנית היא הדרך הטובה ביותר להורדת משקל.
מציאות: ירידה במשקל הגוף כתוצאה מפעילות גופנית, מושפעת מגורמים רבים, כמו הצריכה הקלורית והגנטיקה שלנו. כתוצאה , מתאמנים שונים יורידו משקל בקצב שונה, אפילו כשהם נוקטים בדיוק באותה תוכנית פעילות גופנית.
קיימת אפשרות שהאדם המתאמן יישאר בעודף משקל למרות ההתמדה וההשקעה בתוכנית האימונים. בכל תוכנית הרזיה, הגורם המכריע ביותר, יהיה של התזונה (הצריכה הקלורית).
בסופו של דבר, חישוב של הצריכה הקלורית למול ההוצאה הקלורית והגעה למאזן קלורי שלילי שאינו מוגזם הם שיבטיחו הרזיה שתוצאותיה ישמרו לאורך זמן.
תפקיד הפעילות במקרה זה, הוא לבוא כאמצעי להגברת ההוצאה הקלורית ו/או לצמצום המחיר התזונתי של תוכנית ההרזיה. חשוב להבין, כי למרות שאימון גופני כשלעצמו אינו מבטיח הגעה למשקל האידיאלי, אימון גופני סדיר נחשב לחלק בלתי נפרד בכל תוכנית בקרת משקל ארוכת טווח המכבדת את עצמה.
מיתוס: אימון משקולות פוגע בצמיחה לגובה של מתאמנים צעירים.
מציאות: נערים רבים (והוריהם), חוששים מאימון משקולות בגיל צעיר (גיל 14-18), בשל האמונה כי אימון המשקולות עלול לפגוע בצמיחה לגובה.
למען האמת, אימוני כושר זה לא הדרך היחידה להפחית משקל
בפועל, אימון המשקולות אינו פוגע בצמיחה לגובה, ללא קשר לכובד המשקל המורם, לחלק הגוף עליו מתאמנים (גם אימון רגלים או כל חלק אחר, אינו פוגע בצמיחה לגובה) ולתנוחת הגוף בתרגיל (גם תרגילים בעמידה או בכל תנוחה אחרת, אינם פוגעים בצמיחה לגובה).
הנער המתאמן באימון המשקולות יגיע לגובה אליו היה מגיע גם ללא האימון (במקרה זה לגנטיקה יש ההשפעה הגדולה ביותר). עם זאת, מומלץ למתאמנים הצעירים להתאמן בצורה אחראית, מבוקרת והדרגתית ולא להגזים במינונים ובמשקלים אותם הם מרימים, על מנת להימנע מפציעות מיותרות.
המצב היחיד בו עלולה להיפגע הצמיחה לגובה, הוא מצב בו המתאמן הצעיר משתמש בסטרואידים אנאבוליים. אחת מתופעות הלוואי הרבות (וההרסניות) של שימוש בסטרואידים אנאבוליים היא סגירת לוחות האפיפיזה (epiphyseal plates) בעצמות (חלק סחוסי בקצות העצמות, המאפשר לעצם להמשיך לצמוח לאורך).
ברגע שלוחות האפיפיזה נסגרות לא תתכן צמיחה לגובה (החלק הסחוסי בקצוות העצמות מתגרם).
מיתוס: פעילות גופנית לא תעזור הרבה לאנשים עם עודף משקל.
מציאות: המחקרים מוכיחים כי אדם שמן המתאמן באופן סדיר הוא בריא יותר (מבחינת פרופיל שומני הדם, רמות הכולסטרול, לחץ הדם וכד') מאשר אדם בעל משקל גוף תקין שאינו מתאמן כלל. כתוצאה מכך, לאנשים שמנים המשתתפים בתוכנית אימונים סדירה יש סיכון מופחת למוות מאשר לאנשים לא פעילים, ללא קשר למשקל.
מיתוס: אם תתאמן קשה ולאורך זמן, תשיג את התוצאות להן ייחלת.
מציאות: לגנטיקה תפקיד חשוב בתגובת האדם לתוכנית הפעילות הגופנית. מחקרים הוכיחו כי מתאמנים שונים משיגים תוצאות שונות אפילו אם הם מתאמנים באותה תוכנית אימון.
פיתוח הכוח, המהירות והסבולת שלך עשוי להיות שונה מאוד משל אנשים אחרים (לטוב ולרע). למרות זאת, חשוב שתתאמץ ותתמיד בתוכנית הפעילות הגופנית.
יש להבין כי בכל מקרה, התוצאות אותם תשיגו בעזרת תוכנית אימונים סדירה יהיו משמעותיות יחסית למצב ההתחלתי בו הייתם. לכן, עליכם לבנות מערכת ציפיות המותאמת לכם ולגופכם ולא לסטנדרטים חיצוניים שלעיתים, אינם ברי השגה.
מיתוס: ככל שמזיעים יותר במהלך האימון מאבדים יותר שומן וקלוריות.
מציאות: גוף האדם חייב לשמור על טמפרטורה פנימית קבועה יחסית (ממוצע של C°37) לשם שמירה על תפקוד תקין. אחת הדרכים לויסות חום הגוף היא אידוי הזיעה (רק זיעה שמתאדה מקררת את הגוף).
בשעת ביצוע מאמץ, טמפרטורת השרירים עולה, תבניות זרימת הדם משתנות, והחום העודף מפוזר בצורה נרחבת יותר דרך הגוף. גופנו משתמש במספר מנגנונים לסילוק עודפי החום (אידוי, הסעה, הולכה וקרינה).לרוב, הדרך האפקטיבית ביותר לסילוק עודפי החום היא אידוי הזיעה. לכן בשעת פעילות גופנית אנו מזיעים הרבה.
אבל... להזעה אין עלות קלורית, ואין להתייחס לכמות הזיעה כקריטריון להערכת עצימות המאמץ וההוצאה הקלורית.
קיימים אנשים רבים הנוטים להזיע יתר על המידה, בשל סיבות שונות ומגוונות כגון, עודף משקל, נטייה תורשתית וכד'. יתרה מכך, כולנו מזיעים יותר במזג אוויר חם ובפרט כאשר הלחות היחסית גבוהה (הלחות מאטה את קצב אידוי הזיעה, ולכן הגוף מפריש יותר זיעה כדי לקרר את עצמו).
אימון גופני הנעשה בסביבה חמה או בלבוש החוסם את המגע עם האוויר (קיימים מתאמנים השמים שקיות מתחת לבגדים, כדי לעודד הזעה מוגברת או לחלופין רוכשים חליפות "הזעה" מיוחדות), אכן יגרום לכם להזיע יותר ולאבד משקל בטווח המיידי. אך המשקל שאבד לא יתרחש בשל אובדן קלוריות/שומנים, אלא בשל אובדן נוזלים דרך הזיעה.
המשקל שאיבדתם באימון יחזור לקדמותו, כאשר תשתו לאחר האימון. יתרה מכך, קיימת סכנה להתייבשות ואף למכת חום העלולים לגרום לסחרחורות, לבחילות, לחוסר התמצאות, לעילפון ובמקרים קיצוניים אף למוות (כתוצאה ממכת חום), מאחר ונמנע מהגוף לאדות את הזיעה, להתקרר ולווסת את חום הגוף.
http://www.beok.msn.co.il/UploadFiles/AuthorsPics/Author_424.jpg עמי עיני
"כפיפות בטן מביאות להורדת הכרס", "אם מפסיקים להתאמן, כל השרירים שפיתחנו יהפכו לשומן", "אימון אורך וקל יותר עדיף מאימון קצר וקשה יותר". כולנו שמענו את הטענות האלה, אבל האם הן נכונות או מיתוסים? עמי עיני עוזר לעשות סדר בבלאגן ועם פטיש עובדתי גדול הוא מנפץ מיתוסים שכיחים על אימון גופני מה יקרה לשרירים אם אפסיק להתאמן? מיתוסים הם עניין טוב ויפה כאשר מדובר במיתולוגיה או בסיפורים היסטוריים. יחד עם זאת, יש להבין כי למיתוסים אין מקום בשגרת האימונים שלכם. להלן חלק מהמיתוסים המוכרים ביותר, יחד עם חלק מהעובדות האמיתיות המוכרות פחות, המתבססות על הספרות המקצועית העדכנית והרלוונטית.
מיתוס: ביצוע כפיפות בטן באופן קבוע יגרום לכרס להיעלם.
מציאות: על מנת להשיג בטן שטוחה בשלב ראשון יש לרדת באחוזי שומן בעיקר על ידי תזונה נכונה, דיאטה ופעילות גופנית.
במקרה זה לא תעזור עבודה על שרירי הבטן וכל האנשים עם הכרס הקטנה שמבצעים כל יום עשרות ויותר כפיפות בטן בכדי לגרום לקוביות לצוץ - זו לא הדרך, השריר גדל אבל מתחת לשכבת שומן ולכן לא ניתן לראות אותו.
כדי להוריד את הכרס או עודפי השומן בבטן, יש להתחיל לאכול נכון ופחות. כידוע אין אפשרות להוריד שומן רק באזור הבטן, נתחיל לבצע עבודה על שרירים בחדר כושר על מנת לגרום לגידול בסיבי השריר שיגרום לשריפת קלוריות גדולה יותר במנוחה, ועל ידי כך נקטין את המאזן האנרגטי ונרד עוד קצת בשומן (ניתן כמובן לעבוד גם על שרירי הבטן). במקביל נשלב פעילות אירובית של הליכה, ריצה, אופניים, חתירה או כל דבר אחר לשריפת קלוריות.
אין צורך לעבוד כל יום פעמים ביום על הבטן, זה לא יגרום להיפרטרופיה, זה יעזור בעיקר לסיבולת (אנחנו רוצים לגדול) ולכן המלצתי היא עבודה נכונה במינון של פעם ביומיים במשך כ-15 דקות מאומצת (דגש על נכונה).
מיתוס: אם אתם רוצה להוריד משקל, התרכזו בשלב הראשון באימון האירובי ורק לאחר שתרזו תשלבו אימוני משקולות.
מציאות: מרבית המומחים לפעילות גופנית מאמינים כי גם פעילות אירובית וגם אימון משקולות חשובים לצורך הגעה ושמירה על משקל תקין. אימון אירובי אומנם שורף קלוריות רבות בזמן קצר יחסית, אך אין להוריד מחשיבותו של אימון משקולות בתהליך ההרזיה.
אימון משקולות עוזר לשמור ואף להגדיל את המסה השרירית (גם ללא עלייה במשקל הגוף). זוהי הדרך הטובה ביותר לשדרג את הקצב המטאבולי במנוחה (RMR). ככל שהקצב המטאבולי במנוחה עולה, יותר קלוריות נשרפות במנוחה.
בנוסף, חשוב לדעת כי ק"ג רקמת שריר תופס פחות נפח מק"ג רקמת שומן ולכן גם אם משקל הגוף אינו משתנה באופן ניכר, יש תוצאות משמעותיות יותר במראה הגוף. ההיקפים מצטמצמים (בעיקר באיזורים הבעייתיים) ואחוזי השומן יורדים.
מאחר ואצל כל אדם המעוניין לרזות המטרה הסופית היא מראה גוף מעוצב וחטוב יותר, מומלץ להסתמך פחות על משקל הגוף כמדד להצלחה ולהתמקד יותר במדד מראה הגוף בפועל ובהיקפיו.
מיתוס: אתה סתם תבזבז את זמנך אם לא תתאמן קשה ולעיתים קרובות.
מציאות: חשיבה כזאת, גורמת לאנשים רבים להימנע מלהמשיך ואפילו מלהתחיל תוכנית פעילות גופנית, בעוד המחקר המדעי בתחום ממשיך להוכיח כי כל פעילות עדיפה על חוסר פעילות. כך לדוגמה, אפילו להליכה או לגינון במשך שעה בשבוע יש אפקט המצמצם את הסיכון למחלת לב.
http://www.beok.msn.co.il/UploadFiles/ArticlesPics/Article_4656_Pic_5.jpgאימון כושר זה לא בזבוז זמן
יתרה מכך, אין הכרח לבצע פעילות גופנית רצופה בכדי ליהנות מיתרונות הפעילות. יותר ויותר מחקרים מראים כי לסך כל הפעילויות שאנו מבצעים במהלך היום (הליכה, עליה במדרגות ו/או אימון ספורטיבי מפוצל) יש אפקט מצטבר במימד הבריאותי.
מיתוס: כשמפסיקים להתאמן, השרירים הופכים לשומן.
מציאות: הפסקת הפעילות הגופנית גורמת למסה השרירית, לקצב חילוף החומרים הבסיסי (BMR) ולהוצאה הקלורית לרדת. בנוסף לכך, חוסר הפעילות כשלעצמו מצמצם את ההוצאה הקלורית בצורה ניכרת.
אנשים שהפסיקו להתאמן, מצויים בסיכון מוגבר להשמנה. ההשמנה בולטת בעיקר בקרב אנשים שהמשיכו לצרוך את אותה כמות קלוריות כמו בזמן שהתאמנו. עם זאת, אין הדבר אומר ששריר יהפוך לשומן, כמו ששומן אינו הופך לשריר, מאחר ומדובר בשתי רקמות שונות לחלוטין.
אין הדבר אומר כי הפסקת תוכנית פעילות תגרום בהכרח להשמנה. אך לאור הנאמר לעיל, מומלץ לאדם המפסיק להתאמן לצמצם את הצריכה הקלורית שלו, ולשמור על מאזן קלורי בכדי לא להשמין.
מיתוס: ככל שהאימון יהיה ארוך יותר ובעצימות נמוכה יותר, תשרוף יותר שומן.
מציאות: תפיסה זאת, מבוססת על העובדה שכאשר מבצעים מאמץ אירובי בעצימות נמוכה-בינונית (50-60% מהדופק המרבי) למשך זמן ארוך יחסית (מעל 45 דקות), גופנו משתמש יותר בשומן מאשר בפחמימות כמקור אנרגיה לפעילות.
העובדה הנ"ל, הובילה לרעיון שאם שורפים יותר שומן במהלך הפעילות, השומן יגיע ממאגרי השומן התת-עוריים בגוף ויגרום להרזיה/הורדת אחוז השומן, אך אין הדבר תמיד נכון.
כאשר גופנו משתמש בשומן כמקור אנרגיה לפעילות, אין בהכרח השפעה מיידית על מאגרי השומן התת-עוריים. מאגרי השומן של הגוף מושפעים יותר מהמאזן ארוך הטווח שבין ההכנסה הקלורית להוצאה הקלורית.
באימון גופני, הגורם החשוב ביותר הוא סך כל הקלוריות הנשרפות במהלך הפעילות, ללא קשר לסוג הפעילות, משכה, עצימותה ומקור האנרגיה העיקרי בה הגוף משתמש עבורה. במידה ותשרפו מספר רב יותר של קלוריות במהלך האימון, תאבדו יותר שומן בטווח הרחוק.
היתרון של אימון אירובי בעצימות נמוכה הוא הזמן הרב שניתן להתמיד בו. לכן מומלץ להגדיר מראש את הזמן המוקצב לפעילות ולבצע את הפעילות בעצימות הגבוהה ביותר בה ניתן להתמיד לאורך כל זמן האימון המוקצב.
מיתוס: פעילות גופנית היא הדרך הטובה ביותר להורדת משקל.
מציאות: ירידה במשקל הגוף כתוצאה מפעילות גופנית, מושפעת מגורמים רבים, כמו הצריכה הקלורית והגנטיקה שלנו. כתוצאה , מתאמנים שונים יורידו משקל בקצב שונה, אפילו כשהם נוקטים בדיוק באותה תוכנית פעילות גופנית.
קיימת אפשרות שהאדם המתאמן יישאר בעודף משקל למרות ההתמדה וההשקעה בתוכנית האימונים. בכל תוכנית הרזיה, הגורם המכריע ביותר, יהיה של התזונה (הצריכה הקלורית).
בסופו של דבר, חישוב של הצריכה הקלורית למול ההוצאה הקלורית והגעה למאזן קלורי שלילי שאינו מוגזם הם שיבטיחו הרזיה שתוצאותיה ישמרו לאורך זמן.
תפקיד הפעילות במקרה זה, הוא לבוא כאמצעי להגברת ההוצאה הקלורית ו/או לצמצום המחיר התזונתי של תוכנית ההרזיה. חשוב להבין, כי למרות שאימון גופני כשלעצמו אינו מבטיח הגעה למשקל האידיאלי, אימון גופני סדיר נחשב לחלק בלתי נפרד בכל תוכנית בקרת משקל ארוכת טווח המכבדת את עצמה.
מיתוס: אימון משקולות פוגע בצמיחה לגובה של מתאמנים צעירים.
מציאות: נערים רבים (והוריהם), חוששים מאימון משקולות בגיל צעיר (גיל 14-18), בשל האמונה כי אימון המשקולות עלול לפגוע בצמיחה לגובה.
למען האמת, אימוני כושר זה לא הדרך היחידה להפחית משקל
בפועל, אימון המשקולות אינו פוגע בצמיחה לגובה, ללא קשר לכובד המשקל המורם, לחלק הגוף עליו מתאמנים (גם אימון רגלים או כל חלק אחר, אינו פוגע בצמיחה לגובה) ולתנוחת הגוף בתרגיל (גם תרגילים בעמידה או בכל תנוחה אחרת, אינם פוגעים בצמיחה לגובה).
הנער המתאמן באימון המשקולות יגיע לגובה אליו היה מגיע גם ללא האימון (במקרה זה לגנטיקה יש ההשפעה הגדולה ביותר). עם זאת, מומלץ למתאמנים הצעירים להתאמן בצורה אחראית, מבוקרת והדרגתית ולא להגזים במינונים ובמשקלים אותם הם מרימים, על מנת להימנע מפציעות מיותרות.
המצב היחיד בו עלולה להיפגע הצמיחה לגובה, הוא מצב בו המתאמן הצעיר משתמש בסטרואידים אנאבוליים. אחת מתופעות הלוואי הרבות (וההרסניות) של שימוש בסטרואידים אנאבוליים היא סגירת לוחות האפיפיזה (epiphyseal plates) בעצמות (חלק סחוסי בקצות העצמות, המאפשר לעצם להמשיך לצמוח לאורך).
ברגע שלוחות האפיפיזה נסגרות לא תתכן צמיחה לגובה (החלק הסחוסי בקצוות העצמות מתגרם).
מיתוס: פעילות גופנית לא תעזור הרבה לאנשים עם עודף משקל.
מציאות: המחקרים מוכיחים כי אדם שמן המתאמן באופן סדיר הוא בריא יותר (מבחינת פרופיל שומני הדם, רמות הכולסטרול, לחץ הדם וכד') מאשר אדם בעל משקל גוף תקין שאינו מתאמן כלל. כתוצאה מכך, לאנשים שמנים המשתתפים בתוכנית אימונים סדירה יש סיכון מופחת למוות מאשר לאנשים לא פעילים, ללא קשר למשקל.
מיתוס: אם תתאמן קשה ולאורך זמן, תשיג את התוצאות להן ייחלת.
מציאות: לגנטיקה תפקיד חשוב בתגובת האדם לתוכנית הפעילות הגופנית. מחקרים הוכיחו כי מתאמנים שונים משיגים תוצאות שונות אפילו אם הם מתאמנים באותה תוכנית אימון.
פיתוח הכוח, המהירות והסבולת שלך עשוי להיות שונה מאוד משל אנשים אחרים (לטוב ולרע). למרות זאת, חשוב שתתאמץ ותתמיד בתוכנית הפעילות הגופנית.
יש להבין כי בכל מקרה, התוצאות אותם תשיגו בעזרת תוכנית אימונים סדירה יהיו משמעותיות יחסית למצב ההתחלתי בו הייתם. לכן, עליכם לבנות מערכת ציפיות המותאמת לכם ולגופכם ולא לסטנדרטים חיצוניים שלעיתים, אינם ברי השגה.
מיתוס: ככל שמזיעים יותר במהלך האימון מאבדים יותר שומן וקלוריות.
מציאות: גוף האדם חייב לשמור על טמפרטורה פנימית קבועה יחסית (ממוצע של C°37) לשם שמירה על תפקוד תקין. אחת הדרכים לויסות חום הגוף היא אידוי הזיעה (רק זיעה שמתאדה מקררת את הגוף).
בשעת ביצוע מאמץ, טמפרטורת השרירים עולה, תבניות זרימת הדם משתנות, והחום העודף מפוזר בצורה נרחבת יותר דרך הגוף. גופנו משתמש במספר מנגנונים לסילוק עודפי החום (אידוי, הסעה, הולכה וקרינה).לרוב, הדרך האפקטיבית ביותר לסילוק עודפי החום היא אידוי הזיעה. לכן בשעת פעילות גופנית אנו מזיעים הרבה.
אבל... להזעה אין עלות קלורית, ואין להתייחס לכמות הזיעה כקריטריון להערכת עצימות המאמץ וההוצאה הקלורית.
קיימים אנשים רבים הנוטים להזיע יתר על המידה, בשל סיבות שונות ומגוונות כגון, עודף משקל, נטייה תורשתית וכד'. יתרה מכך, כולנו מזיעים יותר במזג אוויר חם ובפרט כאשר הלחות היחסית גבוהה (הלחות מאטה את קצב אידוי הזיעה, ולכן הגוף מפריש יותר זיעה כדי לקרר את עצמו).
אימון גופני הנעשה בסביבה חמה או בלבוש החוסם את המגע עם האוויר (קיימים מתאמנים השמים שקיות מתחת לבגדים, כדי לעודד הזעה מוגברת או לחלופין רוכשים חליפות "הזעה" מיוחדות), אכן יגרום לכם להזיע יותר ולאבד משקל בטווח המיידי. אך המשקל שאבד לא יתרחש בשל אובדן קלוריות/שומנים, אלא בשל אובדן נוזלים דרך הזיעה.
המשקל שאיבדתם באימון יחזור לקדמותו, כאשר תשתו לאחר האימון. יתרה מכך, קיימת סכנה להתייבשות ואף למכת חום העלולים לגרום לסחרחורות, לבחילות, לחוסר התמצאות, לעילפון ובמקרים קיצוניים אף למוות (כתוצאה ממכת חום), מאחר ונמנע מהגוף לאדות את הזיעה, להתקרר ולווסת את חום הגוף.