חשיבות הדגנים

[maya]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3406926,00.html

[sandrik]

תודה על הכתבה,
אבל כמובן שזה ידוע שעדיף דגנים מלאים מאשר מעובדים,
סתם אני רוצה לקשר משהו שלא מזמן למדתי על דגנים מלאים ובהקשר... \

כאשר האדם לא אוכל מספיק דגנים מלאים
הוא נתקף בחולשה אדירה. פרט לכך יכולות להופיע דלקות במערכת העצבים, בצקות, האצת הדופק והתרחבות הלב, בעיות בזיכרון לטווח קצר, ולבסוף גם שיתוק (שמתחיל בהליכה אופיינית שכוללת אי דריכה על העקב) ומוות.

המחלה נגרמת ממחסור בוויטין B1-תיאמין (תיאמין מצוי בכל המזונות הלא מעובדים. מקורות תזונתיים טובים הם לחם ודגנים מלאים או מועשרים, אורז חום, מאכלי בצק (פסטה), כבד, כליות, בשר, דגים, קטניות, אגוזים, ביצים ורוב הירקות. נבט חיטה וסובין הם מקורות מעולים של תיאמין.)

מחלת הברי-ברי ידועה בסין כבר מלפני 4000 שנה, אבל אנו שומעים עליה בפעם הראשונה באירופה מפי הרופאים ההולנדים בונטיוס וטולפ. על טולפ ידוע, שהוא טיפל בשנת 1652 בחולה שחזר להולנד אחרי שהות ממושכת במזרח אסיה. תושבי האי ציילון קראו למחלה בשם "ברי ברי", כלומר, "החולשה האדירה". ואכן, התסמין הראשון של הלוקים במחלה הוא חולשה קשה.


כמאתיים שנה מאוחר יותר, בשנת 1886, נשלחה משלחת חוקרים אל העיר ג'קארטה בירת אינדונזיה, על מנת לנסות ולאתר את המקור למחלה המסתורית. הם חשבו, שבדומה למחלות אחרות שהכירו, מחולל המחלה הוא חיידק. במשך חודשים ארוכים עבדו החוקרים במרץ; הם שאבו דם מחולים וניסו לבודד את הגורם למחלה, אך לשווא – דבר לא התגלה. בתום תשעה חודשים הם עזבו מיואשים חזרה להולנד, כשהם משאירים חוקר צעיר אחד בתחנת המחקר שהקימו. לחוקר קראו כריסטיאן אייקמאן. במשך עשר שנים עבד אייקמאן על הבעיה, אולם לא הצליח למצוא פתרון. יום אחד הוא גילה, שהתרנגולות במעבדה חלו במחלת הברי-ברי. כעבור זמן קצר מתו חלק מהתרנגולות. כעבור זמן-מה, מסיבה לא ידועה, הפסיקו התרנגולות לחלות. מדוע? בדיקה קצרה העלתה, שהתרנגולות שאכלו בדרך כלל אורז חום, הפסיקו לקבל אותו בגלל בעיות באספקה, והואכלו באורז לבן, שהיה יקר יותר. אורז לבן הוא אורז שקילפו את קליפתו, בניגוד לאורז החום. כשהמפקח גילה שהתרנגולות ניזונות מאורז לבן, הוא כעס, והורה לחזור ולהאכיל אותן באורז החום הזול. אייקמאן הבין, שסוד המחלה טמון בתזונת התרנגולות, ושמסיבה כלשהי, האורז הלבן גורם להן לחלות. בדיקת התפריטים בבתי הכלא המקומיים העלתה, שבמקומות בהם אכלו אסירים אורז לבן, רבים חלו בברי-ברי, ובמקומות בהם אכלו אורז חום, כמעט ולא נתגלו מקרי מחלה. מכך הסיק אייקמאן את המסקנה המוטעית, שהאורז מכיל סוג של רעלן, ואילו קליפת האורז מכילה את התרופה שמנטרלת את הרעלן. כך או כך, אייקמאן מצא את התרופה למחלה – יש להאכיל את החולים באורז חום.