היפרטרופיה מיופיברילית וסרקומפלזמית [ארכיון]

צפה בגרסא המלאה : היפרטרופיה מיופיברילית וסרקומפלזמית

powah!

07-01-06, 02:38

יש הבדל במבנה השריר בכל אחת? ז"א, השריר נראה\מרגיש שונה?
אני יודע שדנו כבר כמה פעמים על הקשר בין הרבה חזרות וחיטוב (שלפי מה שהבנתי לא קיים), אבל בכ"ז, איך כל אחת מההיפרטרופיות משפיעה על השריר?
תודה מראש! :lol:

THE_JUGGERNAUT

07-01-06, 12:40

י

אני יודע שדנו כבר כמה פעמים על הקשר בין הרבה חזרות וחיטוב (שלפי מה שהבנתי לא קיים),

דווקא יש קשר מסויים ( לפי מה שקראתי ב UD2). עבודה בטווחים יותר גבוהים מרוקנת יותר את מאגרי הקליקוגן בשריר, ודילול מאגרי הגליקוגן מגביר את הרגישות לאינסולין...

Red_Hot

07-01-06, 12:44

דווקא יש קשר מסויים ( לפי מה שקראתי ב UD2). עבודה בטווחים יותר גבוהים מרוקנת יותר את מאגרי הקליקוגן בשריר, ודילול מאגרי הגליקוגן מגביר את הרגישות לאינסולין...

לא הבנתי את הקשר :blink:

ומה זה UD2?

Mr.Bazooka

07-01-06, 13:13

מזה היפרטרופיה מיופיברילית וסרקומפלזמית?

gal.T

07-01-06, 13:15

שאלה קשה ליום שבת בבוקר, ההאנגאובר לא כלכך סימפטי...
שמע, לגבי מראה חיצוני בין השניים, קשה לדעת... אם תיקח מישהוא בעל מסת שריר גבוהה (בודיבילדר), ותנתח את מבנה השריר שלו, מרבית המסה תהיה מגודל סיבי השריר, איני יודע כמה אותם רכיבים סרקופלזמיים משנים את המראה, אולי צורה קצת יותר נפוחה. גם כן, בהנחה שמדובר בהרבה חומרים, אולי גם עלייה במספר הסיבים תתרחש (Hyperplasia).
אני מנסה לחשוב מה המטרה שלך מאחורי השאלה, מפני שחובה לעבוד על כל המרכיבים.
לגבי איך כל אחת מהן משפיעה על השריר, זה מצריך הבנה של כל התהליכים;

Sarcoplasmic Hypertrophy,
הכוונה כאן היא להגדלה בווליום של הרקמה שמספקת אנרגיה לשריר, או בnural dirve. לראשונה, כאשר מדברים על הפקת ATP, הכוונה היא למיטוכונדירה, כאשר האדפטציה בסיבי השריר לחזרות גבוהות וווליום גבוה תתבטא בהעלאת מספר המיטוכונדריות בתאים. גם כן, היא תתבטא בהעלאת ריכוז האנזימים המתערבים בהפקת האנרגיה (Oxidative phosphorylation), במכניזם של הגליקוליזה האנאירובית, וכמובן, בהגדלת הווליום במרכיבים הסרקופלזמיים שבתא (בניהם גליקוגן, מים, מינרלים...) ובין התאים. סוג זה של היפרטרופיה לא יתרום הרבה בהעלאת הכוח השרירי, אלא יותר בהעלאת כוח-סיבולת (היכולת לבצע הרבה חזרות עם משקל), בגלל שהיא מעלה את היכולת של השריר להפיק ATP (דבר הכרחי ביותר לבודיבילדרים).
יש לזכור, שאותם חלקים שמספקים אנרגיה לשריר מהווים רק 20% ממסת השריר, לכן, זה לא "מקום המחבוא" של פוטנציאל הגדילה.
בנוסף, ישנם עוד כמה מרכיבים שקשורים בהיפרטרופיה סרקופלזמית, בין היתר, רכיבים של הNueral drive, שבאים אך ורק לתמוך בהיפרטרופיה הסרקופלזמית, ועוד כמה רכיבים אורגניים בעלי משמעות קטנה ביכולת הגדילה של השריר.

Sarcomere\Myofibrillar Hypertropy,
כאן העסק העיקרי, הפוטנציאל גדילה הגדול, בעצם מדובר כאן על הגדלה של יחידות הכיווץ של השריר. המסה העיקרית של כל תאי השריר היא ביחידות הכיווץ שלה - אקטין ומיוזין (חלבונים מבניים) שמהוות 80% מהווליום השרירי. תגובת השריר לאימונים היא הגדלה במספר הסרקומרים אקטין\מיוזין שהיא מכילה (סינטזת חלבוני כיווץ). זה בעצם מה שאחראי לעלייה בגודל\כוח של השריר.
בעצם, כאשר אנו תמיד שומעים את המונח 'קרעים מיקרוסקופיים', הכוונה היא לקרעים בגשרים של אקטין ומיזוין (Actin/myosin filaments), כאשר בזמן כיווצים כלשהם (אקסנטרי, איזומטרי וכו') של השריר מופעל לחץ הגורם לאותם "קרעים", ועוד כמה תהליכים שמהווים את ה"נזק השרירי" שבעקבותיו באים תהליכי ההיפרטרופיה.
בעצם הסבר יותר רחב כבר יכנס לתוך תהליכי הגדילה עצמם.
כאשר הנזק נגרם, יתחילו תהליכי גדילה להתרחש. בעצם מה שקורה זה שהדפנה של תא השריר (sarcolemma) נפגעת כתוצאה מלחץ (ע"י אימון, או אפילו מתיחה חזקה), הגוף מתחיל לשחרר לדם פקטורים של גדילה, ואז בעצם מתחילים להתרחש התהליכים הקסומים והפופולרים שכולנו רוצים.
בעצם סינטזת חלבונים (Protein synthesis) מתרחשת בגלל רכיב עם קוד גנטי mRNA (שליח RNA) שנשלח מן התא. אותו mRNA, מכיל בעצם את ההדרכות\הוראות גנטיות לסינטוז חלבונים. כאשר הוא מופעל, אותם פקטורים של גדילה (טסטוסטרון, הורמון הגדילה, פקטור דמוי אינסולין ועוד) נקשרים לחומצות האמינו שנכנסות מן הפלסמה לתא השריר, ובעצם מתחילים תהליכים של סינטוז חלבוני כיווץ (אקטין ומיוזין, היפרטרופיה מיופיברילרית) וחלבונים מבניים (רכיבים, היפרטרופיה סרקופלזמית).

זה רק הסבר פשוט של מה שקורה, מעניין העסק הזה...
אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות,
ד.א, מתן...., עליך אני מתפלא שאתה לא מכיר את הUD2 של לייל מקדונלד.

גל.

Mr.Bazooka

07-01-06, 13:17

וואוו אחלה הסבר מתן!
תענוג לקרוא תגובות שלך..

Red_Hot

07-01-06, 13:31

זה גל כתב את ההסבר לא אני :huh:

וגל, כן אני יודע אני בור... P:
אתה מדבר הרבה על לייל אני אפילו לא קראתי משהו אחד שלו (אל תהרוג אותי)... כאילו אני יודע בעיקרון ככה על הבאלקניג רוטין ובערך ככה בצליעות על הPeriodization (ואגב אף אחד מהקישורים ששמת בנעוץ על HFT כשכתבת שם על לייל מקדונלד לא עובד...).

אם יש לך קישורים לדברים מעניינים שהוא רשם ובכלל לדברים מועילים בסיגנון אני אשמח אם תשים אותם פה.

מתן.

THE_JUGGERNAUT

07-01-06, 13:52

UD2 = ULTIMATE DIET 2

של לייל מקדונלד...
אם אתה מעוניין לקרוא אני יכול לשלוח לך במייל
והנה קישור למאמר שלו על PERIODIZATION:

http://www.extremefitness.com/forum/showthread.php?t=26036

THE_JUGGERNAUT

07-01-06, 13:56

שאלה קשה ליום שבת בבוקר, ההאנגאובר לא כלכך סימפטי...
שמע, לגבי מראה חיצוני בין השניים, קשה לדעת... אם תיקח מישהוא בעל מסת שריר גבוהה (בודיבילדר), ותנתח את מבנה השריר שלו, מרבית המסה תהיה מגודל סיבי השריר, איני יודע כמה אותם רכיבים סרקופלזמיים משנים את המראה, אולי צורה קצת יותר נפוחה. גם כן, בהנחה שמדובר בהרבה חומרים, אולי גם עלייה במספר הסיבים תתרחש (Hyperplasia).
אני מנסה לחשוב מה המטרה שלך מאחורי השאלה, מפני שחובה לעבוד על כל המרכיבים.
לגבי איך כל אחת מהן משפיעה על השריר, זה מצריך הבנה של כל התהליכים;

Sarcoplasmic Hypertrophy,
הכוונה כאן היא להגדלה בווליום של הרקמה שמספקת אנרגיה לשריר, או בnural dirve. לראשונה, כאשר מדברים על הפקת ATP, הכוונה היא למיטוכונדירה, כאשר האדפטציה בסיבי השריר לחזרות גבוהות וווליום גבוה תתבטא בהעלאת מספר המיטוכונדריות בתאים. גם כן, היא תתבטא בהעלאת ריכוז האנזימים המתערבים בהפקת האנרגיה (Oxidative phosphorylation), במכניזם של הגליקוליזה האנאירובית, וכמובן, בהגדלת הווליום במרכיבים הסרקופלזמיים שבתא (בניהם גליקוגן, מים, מינרלים...) ובין התאים. סוג זה של היפרטרופיה לא יתרום הרבה בהעלאת הכוח השרירי, אלה יותר בהעלאת כוח-סיבולת (היכולת לבצע הרבה חזרות עם משקל), בגלל שהיא מעלה את היכולת של השריר להפיק ATP (דבר הכרחי ביותר לבודיבילדרים).
יש לזכור, שאותם חלקים שמספקים אנרגיה לשריר מהווים רק 20% ממסת השריר, לכן, זה לא "מקום המחבוא" של פוטנציאל הגדילה.
בנוסף, ישנם עוד כמה מרכיבים שקשורים בהיפרטרופיה סרקופלזמית, בין היתר, רכיבים של הNueral drive, שבאים אך ורק לתמוך בהיפרטרופיה הסרקופלזמית, ועוד כמה רכיבים אורגניים בעלי משמעות קטנה ביכולת הגדילה של השריר.

Sarcomere\Myofibrillar Hypertropy,
כאן העסק העיקרי, הפוטנציאל גדילה הגדול, בעצם מדובר כאן על הגדלה של יחידות הכיווץ של השריר. המסה העיקרית של כל תאי השריר היא ביחידות הכיווץ שלה - אקטין ומיוזין (חלבונים מבניים) שמהוות 80% מהווליום השרירי. תגובת השריר לאימונים היא הגדלה במספר הסרקומרים אקטין\מיוזין שהיא מכילה (סינטזת חלבוני כיווץ). זה בעצם מה שאחראי לעלייה בגודל\כוח של השריר.
בעצם, כאשר אנו תמיד שומעים את המונח 'קרעים מיקרוסקופיים', הכוונה היא לקרעים בגשרים של אקטין ומיזוין (Actin/myosin filaments), כאשר בזמן כיווצים כלשהם (אקסנטרי, איזומטרי וכו') של השריר מופעל לחץ הגורם לאותם "קרעים", ועוד כמה תהליכים שמהווים את ה"נזק השרירי" שבעקבותיו באים תהליכי ההיפרטרופיה.
בעצם הסבר יותר רחב כבר יכנס לתוך תהליכי הגדילה עצמם.
כאשר הנזק נגרם, יתחילו תהליכי גדילה להתרחש. בעצם מה שקורה זה שהדפנה של תא השריר (sarcolemma) נפגעת כתוצאה מלחץ (ע"י אימון, או אפילו מתיחה חזקה), הגוף מתחיל לשחרר לדם פקטורים של גדילה, ואז בעצם מתחילים להתרחש התהליכים הקסומים והפופולרים שכולנו רוצים.
בעצם סינטזת חלבונים (Protein synthesis) מתרחשת בגלל רכיב עם קוד גנטי mRNA (שליח RNA) שנשלח מן התא. אותו mRNA, מכיל בעצם את ההדרכות\הוראות גנטיות לסינטוז חלבונים. כאשר הוא מופעל, אותם פקטורים של גדילה (טסטוסטרון, הורמון הגדילה, פקטור דמוי אינסולין ועוד) נקשרים לחומצות האמינו שנכנסות מן הפלסמה לתא השריר, ובעצם מתחילים תהליכים של סינטוז חלבוני כיווץ (אקטין ומיוזין, היפרטרופיה מיופיברילרית) וחלבונים מבניים (רכיבים, היפרטרופיה סרקופלזמית).

זה רק הסבר פשוט של מה שקורה, מעניין העסק הזה...
אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות,
ד.א, מתן...., עליך אני מתפלא שאתה לא מכיר את הUD2 של לייל מקדונלד.

גל.
גל, אתה גאון!!!

ובקשר לשאלה הראשונה בפוסט... במידה ולמישהו באמת יש יותר היפטרופיה סקרופלסמית יכול להיות שהשריר שלו יהיה יותר רך??? (נוזלים)

Red_Hot

07-01-06, 14:04

gal.T

07-01-06, 14:04

Red_Hot

07-01-06, 14:06

יכול להיות..., גם הטונוס של השריר קשור.
למתן;
אני חושב שהלינקים שם לא עובדים מפני שזה ציטוט שלי מפוסט אחר.
הנה זה הפוסט המקורי,
http://ironman.co.il/forum1/index.php?show...bulking+routine (http://ironman.co.il/forum1/index.php?showtopic=538&hl=bulking+routine)
כאן זה עובד.

גל.
אה נכון חחח איך לא חשבתי על זה... הפורום מקצר כתובות ארוכות ("..." באמצע) אבל הוא עדיין שומר על הכתובת המקורית. אבל זה לא קורה בציטוט. :D

gal.T

07-01-06, 14:49

זה פאק במערכת.
יפה, לא חשבתי על הסיבה הזאת.
אני אוסיף את זה לשרשור הנעוץ.

powah!

07-01-06, 14:50

וואו, תודה רבה! אחלה הסבר!

Mr.Bazooka

07-01-06, 16:09

חח לא שמתי לב אפילו שרשמתי מתן O_O

סליחה גל חח

בכל מקרה אחלה הסבר מפורט מאוד!!

THE_JUGGERNAUT

07-01-06, 18:53

מתן שלחתי ;)

-Bk

07-01-06, 19:11

שאלה קשה ליום שבת בבוקר, ההאנגאובר לא כלכך סימפטי...
שמע, לגבי מראה חיצוני בין השניים, קשה לדעת... אם תיקח מישהוא בעל מסת שריר גבוהה (בודיבילדר), ותנתח את מבנה השריר שלו, מרבית המסה תהיה מגודל סיבי השריר, איני יודע כמה אותם רכיבים סרקופלזמיים משנים את המראה, אולי צורה קצת יותר נפוחה. גם כן, בהנחה שמדובר בהרבה חומרים, אולי גם עלייה במספר הסיבים תתרחש (Hyperplasia).
אני מנסה לחשוב מה המטרה שלך מאחורי השאלה, מפני שחובה לעבוד על כל המרכיבים.
לגבי איך כל אחת מהן משפיעה על השריר, זה מצריך הבנה של כל התהליכים;

Sarcoplasmic Hypertrophy,
הכוונה כאן היא להגדלה בווליום של הרקמה שמספקת אנרגיה לשריר, או בnural dirve. לראשונה, כאשר מדברים על הפקת ATP, הכוונה היא למיטוכונדירה, כאשר האדפטציה בסיבי השריר לחזרות גבוהות וווליום גבוה תתבטא בהעלאת מספר המיטוכונדריות בתאים. גם כן, היא תתבטא בהעלאת ריכוז האנזימים המתערבים בהפקת האנרגיה (Oxidative phosphorylation), במכניזם של הגליקוליזה האנאירובית, וכמובן, בהגדלת הווליום במרכיבים הסרקופלזמיים שבתא (בניהם גליקוגן, מים, מינרלים...) ובין התאים. סוג זה של היפרטרופיה לא יתרום הרבה בהעלאת הכוח השרירי, אלה יותר בהעלאת כוח-סיבולת (היכולת לבצע הרבה חזרות עם משקל), בגלל שהיא מעלה את היכולת של השריר להפיק ATP (דבר הכרחי ביותר לבודיבילדרים).
יש לזכור, שאותם חלקים שמספקים אנרגיה לשריר מהווים רק 20% ממסת השריר, לכן, זה לא "מקום המחבוא" של פוטנציאל הגדילה.
בנוסף, ישנם עוד כמה מרכיבים שקשורים בהיפרטרופיה סרקופלזמית, בין היתר, רכיבים של הNueral drive, שבאים אך ורק לתמוך בהיפרטרופיה הסרקופלזמית, ועוד כמה רכיבים אורגניים בעלי משמעות קטנה ביכולת הגדילה של השריר.

Sarcomere\Myofibrillar Hypertropy,
כאן העסק העיקרי, הפוטנציאל גדילה הגדול, בעצם מדובר כאן על הגדלה של יחידות הכיווץ של השריר. המסה העיקרית של כל תאי השריר היא ביחידות הכיווץ שלה - אקטין ומיוזין (חלבונים מבניים) שמהוות 80% מהווליום השרירי. תגובת השריר לאימונים היא הגדלה במספר הסרקומרים אקטין\מיוזין שהיא מכילה (סינטזת חלבוני כיווץ). זה בעצם מה שאחראי לעלייה בגודל\כוח של השריר.
בעצם, כאשר אנו תמיד שומעים את המונח 'קרעים מיקרוסקופיים', הכוונה היא לקרעים בגשרים של אקטין ומיזוין (Actin/myosin filaments), כאשר בזמן כיווצים כלשהם (אקסנטרי, איזומטרי וכו') של השריר מופעל לחץ הגורם לאותם "קרעים", ועוד כמה תהליכים שמהווים את ה"נזק השרירי" שבעקבותיו באים תהליכי ההיפרטרופיה.
בעצם הסבר יותר רחב כבר יכנס לתוך תהליכי הגדילה עצמם.
כאשר הנזק נגרם, יתחילו תהליכי גדילה להתרחש. בעצם מה שקורה זה שהדפנה של תא השריר (sarcolemma) נפגעת כתוצאה מלחץ (ע"י אימון, או אפילו מתיחה חזקה), הגוף מתחיל לשחרר לדם פקטורים של גדילה, ואז בעצם מתחילים להתרחש התהליכים הקסומים והפופולרים שכולנו רוצים.
בעצם סינטזת חלבונים (Protein synthesis) מתרחשת בגלל רכיב עם קוד גנטי mRNA (שליח RNA) שנשלח מן התא. אותו mRNA, מכיל בעצם את ההדרכות\הוראות גנטיות לסינטוז חלבונים. כאשר הוא מופעל, אותם פקטורים של גדילה (טסטוסטרון, הורמון הגדילה, פקטור דמוי אינסולין ועוד) נקשרים לחומצות האמינו שנכנסות מן הפלסמה לתא השריר, ובעצם מתחילים תהליכים של סינטוז חלבוני כיווץ (אקטין ומיוזין, היפרטרופיה מיופיברילרית) וחלבונים מבניים (רכיבים, היפרטרופיה סרקופלזמית).

זה רק הסבר פשוט של מה שקורה, מעניין העסק הזה...
אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות,
ד.א, מתן...., עליך אני מתפלא שאתה לא מכיר את הUD2 של לייל מקדונלד.

גל.
גל יש לי שאלה שהיא קצתתת פילוסופית ואני דיי בטוח שעדיין לא יודעים את התשובה אבל אני מקווה שאני טועה ואתה כן יודע כי בכל זאת... אתה זה... זה אתה :P
אז תגיד לי גל ההתכווצות של השריר כמו שאמרתה (או שלא אמרתה אבל בכל מקרה זה מה שזה) זה מה שגורם לשריר להתכווץ בעת הרמת המשקולות.
ואתה אמרתה שמה שגורם להיפרטרופיה זה למעשה קרעים בין האקטין למיוזין, ההחלקה של האקטין על המיוזין נגרמת גם בRM נמוך יותר אבל פשוט יותר אקטינים מחליקים על יותר מיוזינים (חחח פשוט הייתי מתתת לומר ת'משפט הזה !! )
אז למה בכזה מצב לא נוצרים הקרעים ? או לייתר דיוק למה בכזה מצב נוצרים פחות קרעים ??
עוד שאלה - יכול להיות שבתוך אותו סט אקטין ומיוזין יחליקו אחד על השני ?? כאילו יתחדשו בתוך הסט כשהשריר פועל ??
עוד שאלה- (שלא קשורה פשוט אני מת לדעת) אתה דוקטור או משהו ??

gal.T

07-01-06, 19:36

חשבתי אולי לעצמי, כדי לחסוך קצת עבודה בעתיד, אולי אני אמשיך קצת על תהליכי ההיפרטרופיה... :D .

אז איפה היינו, אולי נחזור קצת אחורה ונפרט עוד...
אז ביצענו אימון התנגדות, נוצרו קרעים מקרוסקופיים בסרקומר (אקטין ומיוזין), פגענו גם כן בסרקולמה, כאשר בעקבותה משוחררים פקטורים של גדילה לתוך התא.
נחזור אל אותם פקטורים עוד מעט.
קצת על תהליכי הProtein Synthesis,
סינטזת חלבונים מתרחשת, כמו שאמרתי, בעקבות השליח "messenger RNA" (שליח בעל מידע מקודד של DNA לביצוע סינטזת חלבונים). אותו mRNA נשלח מתוך הnucles (גרעין\"המוח" של התא, אחראי על מידע גנטי, מוקף בציטופלסמה) ומגיע לרכיב האחרון שבעצם מבצע את הסנטוז של החלבון - Ribosome. בעצם אפשר לחשוב עליו כעל "מפעל" שמרכיב חלבונים מהוראות גנטיות, הוא למעשה מתרגם mRNA לשרשראות של פוליפפטידים (חלבונים). כמובן, כל זאת יקרה בשוטף, רק בהנחה שיש חומצות אמינו זמינות בדם.
סינטזת חלבונים - http://www.accessexcellence.org/RC/VL/GG/p..._synthesis.html (http://www.accessexcellence.org/RC/VL/GG/protein_synthesis.html)

הסבר קטן על אותם הפקטורים שמשוחררים בעקבות האימון ואיך הם מובילים לסינטזת החלבונים,
ללא הסבר על כיצד הם נוצרים מן הבלוטות האנדוקרניות למיניהן.
בקצרה, שלושת העיקריים הם; Testosteron, IGF-1, hGH.

IGF-1\פקטור גדילה דמוי אינסולין, וhGH.
כתוצאה מאותם קיוווצים עצימים במהלך האימון, משוחרר IGF-1 לתוך התא ונקשר לcalcium-activated enzymes שבעצם מתחילים את התהליך בRibosome. ד"א, אינסולין עובד עם הריבוזומים בצורה דומה, מכאן השם "פקטור גדילה דמוי אינסולין" (גם לאור הדמיון המבני בניהם), ולכן אינסולין נחוץ (אולם במידה קטנה) כדי לתקשר עם הריבוזומים ובעצם לתהליכי הגדילה שלנו. אז למי שחשב שלא צריך אינסולין כדי לבצע סינטזת חלבונים... שיחשוב שנית.
ככל הנראה, הורמון הגדילה גורם להפרשה של Insulin like growth factor על ידי התאים.
כאשר GHRH (פפטיד, Growth hormone realising protein) משתחרר מן ההיפוטלמוס הוא גורם להפרשה של הורמון הגדילה. כל זאת מתבצע במצבי צום, לחץ, אימונים, תזונה מסויימת וכו'..., כאשר הורמון הגדילה משפיע בצורה רצינית על המטבוליזם של החלבונים, IGF-1 (מגוון רחב של רקמות, לאו דווקא שרירי השלד), של שומן (סינטזת שומן באדיפוס) ושל פחמימות (שמירה על רמות גלוקוז תקינות).

Testosteron\טסטוסטרון.
נעקוף את כל תהליכי ההפרשה האנדרוגניים ונגיע בעצם לFree Testosteron. אותו טסטוסטרון חופשי (שלא נקשר לרכיבים אחרים) מטייל לו "בגאווה" בממברנה של התא, כאשר על התאים נמצאים, כמובן, רצפטורים אנדרוגניים (Androgen receptor) שלפי מספרם (Androgen receptors sensitivity) הסטסטוסטרון החופשי מועבר לתוך הNucleus (זוכרים ממקודם?...) והלאה מועבר הmRNA לRibosome ו... סינטזת חלבונים. לא דיברתי על הSatellite cells אשר נקשרים בעצם ליכולת של השריר לגדול מעבר לגודל הקודם שלו... בכל מקרה, טסטוסטרון גם כן מגדיל את רגישות התאים הלוויניים לIGF-1, אשר גורם להם להתרבות וכך מאפשר לפוטנציאל גדילה חדש.

מעניין ביותר.
עוד דבר, לאחר האימון ובזמנו, הרגישות של תאי השריר והרצפטורים האנדרוגניים לטסטוסרון, הורמון הגדילה וIGF-1 גדלה משמעותית.
כמובן, כדי שכל זה יתרחש, עלינו להקפיד על תזונה מתאימה. חשוב שבמהלך האימון ואחריו (הזמנים בהם הפקטורים נוצרים) יהיה לנו ריכוז מתאים של חומצות אמינו וגלוקוז בדם, שכן מצב של צום לא יהיה סימפטי עם התהליכים הללו. אלו הם הזמנים שעלינו לנצל את ההתפרצות ההורמונלית העצימה הזאת, שנמשכת לכמה שעות, על ידי אספקה של המרכיבים המתאימים.

BK - בRM נמוך, בעצם אותם קרעים לא מתרחשים, או מתרחשים ברמה נמוכה ביותר. תחשוב על זה, הגוף שלך בנוי להרים דברים כבדים פעם אחת, או פעמיים, אנו מבצעים זאת כל היום. השינוי כאן בוא שינוי עצבי, בעצם גדילה של הכוח תתרחש כאשר נבצע את אותן הרמות בתדירות גבוהה, על ידי גיוס יותר יחידות מוטוריות (יותר סיבי שריר) לפעולה עם הזמן. אנו מדברים כאן על השתפרות של מערכת העצבים.

גל

-Bk

07-01-06, 20:06

הnucles = גרעין התא ??
ציטוט:
"כתוצאה מאותם קיוווצים עצימים במהלך האימון, משוחרר IGF-1 לתוך התא ונקשר לcalcium-activated enzymes שבעצם מתחילים את התהליך בRibosome. ד"א, אינסולין עובד עם הריבוסומים בצורה דומה, מכאן השם "פקטור גדילה דמוי אינסולין" (גם לאור הדמיון המבני בניהם), "
אבל למעשה אם יש להם פעולה דומה ומבנה דומה אני לא זוכר איך אבל יש לזה שם נראה לי הורמון מעכב למעשה האינסולין תופס את המקום של הלcalcium-activated enzymes שאני מאוד ישמח לדעת איך קוראים לו בעיברית ... לא ? ועדיין לא הבאנתי איך האינסולין עוזר ... בגלל שהוא דומה לו ??
ודרך אגב יש משהו שהבאנתי אבל אני לא בטוח אז אני שואל ... במצב של צום יש שחרור מוגבר של GH ???????? :| לא נשמע לי הגיוני במיוחד
ו... שאלה אחת אחרונה אמרתה שהרגישות של תאי השריר והרצפטורים הופך לרגישה יותר בזמן האימון ולאחריו, השאלה שלי האם זה נעשה ע"י הוספת רצפטורים על גבי התא? כאילו סיב השריר??
ובאמת אם אנחנו כבר בעיניין יש אפשרות לגרום לגוף ליצור עוד רצפטורים לטוסטסטרון ?

gal.T

07-01-06, 20:57

הnucles = גרעין התא ??

כן.
אבל למעשה אם יש להם פעולה דומה ומבנה דומה אני לא זוכר איך אבל יש לזה שם נראה לי הורמון מעכב למעשה האינסולין תופס את המקום של הלcalcium-activated enzymes שאני מאוד ישמח לדעת איך קוראים לו בעיברית ... לא ? ועדיין לא הבאנתי איך האינסולין עוזר ... בגלל שהוא דומה לו ??

לא הבנתי כלום.
האינסולין פשוט עוזר במידה מסויימת לייעל את פעילותם של הריבוזומים, הוא נחוץ במידה קטנה להיפרטרופיה.
ודרך אגב יש משהו שהבאנתי אבל אני לא בטוח אז אני שואל ... במצב של צום יש שחרור מוגבר של GH ???????? :| לא נשמע לי הגיוני במיוחד
ו... שאלה אחת אחרונה אמרתה שהרגישות של תאי השריר והרצפטורים הופך לרגישה יותר בזמן האימון ולאחריו, השאלה שלי האם זה נעשה ע"י הוספת רצפטורים על גבי התא? כאילו סיב השריר??
ובאמת אם אנחנו כבר בעיניין יש אפשרות לגרום לגוף ליצור עוד רצפטורים לטוסטסטרון ?
כן, יש שיחרור מוגבר של הורמון הגדילה בצום, הרי הוא אמור גם כן לווסת את רמות הסוכר בדם, אל תשכח.
הוספה של סיבי שריר נקראת היפרפלזיה, כאשר מידע מוכח מדעית לא כלכך קיים לגביה.
לא ניתן להוסיף רצפטורים, אלא אם כן מתרחשת היפרפלזיה ואתה גם הרצפטורים בתאים. מה שמשתנה זה הרגישות של הרצפטורים, כלומר, ככל שהם יותר רגישים, כך תדרש כמות קטנה יותר של הורמון על מינת להפעילם. בדיוק כמו עם אינסולין. ההפך הוא חסינות, כאשר בחסינות של רצפטור כמות ההורמון המופרשת לא משפיעה עליו. לגבי אינסולין לדוגמא; הגלוקוז לא עובר סתם ככה, יש טרנספורטר שנקרא GLUT4, אשר נקשר לגלוקוז ומעבירו באמצעות האינסולין (למעט הכבד והמוח). בעצם כאשר הרגישות בתאי הבטא בתא מסויים בגוף (גליקוגן בשריר לדוגמא) גבוהה, כמות נמוכה של אינסולין שתופרש, תעביר כמות גדולה של הנשאים GLUT4 מן הציטופלסמה לממברנה של התא אשר תוביל את הגלוקוז כולו לשריר. בהקשר לאינסולין יש גם רגישות של הלבלב (כמות אינסולין מופרשת כתוצאה מגלוקוז בדם), ורגישות של התאים (שומן, גליקוגן). לכן, כמות האינסולין שתופרש מלכתחילה תלויה כמובן בכמות הגלוקוז בדם (כמה פחמימות אכלנו) וכמו שהסברתי ברגישות תאי הבטא בלבלב.
עוד פעם, הגוף לא יכול להוסיף קולטנים, אלא לשפר את רגישותם. יש מצב שתאי השריר יתרבו (Hyperplasia), אך אפשר רק לחלום על כך ברוב המיקרים. גם כן, יש מצב שתאי השומן יתרבו וכך גם רגישותם מאותה הסיבה.

גל.

gal.T

07-01-06, 22:19

הנה Abstract על כיצד אינסולין גורם לסינטזת חלבונים.
http://www.eurekah.com/abstract.php?chapid...id=207&catid=23 (http://www.eurekah.com/abstract.php?chapid=2768&bookid=207&catid=23)
יש גם מחקרים שנתקלתי בהם בנושא; אחד מהם,
- http://ajpendo.physiology.org/cgi/content/...ract/284/1/E110 (http://ajpendo.physiology.org/cgi/content/abstract/284/1/E110)

כמו שהסברתי, האינסולין פועל בריבוזומים על ידי יעול בתהליכי התירגום של אותו mRNA לפוליפפטידים. הוא עובד באותה צורה כמו על פחמימות ושומנים, אך בפחות אפקטיביות. העניין הוא, שללא ההשפעה על התאים הלוויניים, האינסולין לא יוכל לבצע פיצוי היסף (בניית רקמות חדשות), בכל אופן, אולי לא לבד. ככל הנראה, אין ביכולתו של ההורמון להשפיע ברמה רצינית על התהליך, כמו למשל הורמונים אנאבולים אחרים שדיברתי עליהם (הוא לא נחשב כהורמון בונה שריר). גם כן, הרמות הנחוצות לבצע את התהליך, למעשה, הן לא כלכך גבוהות (לא צריך היפראינסולינמיה, כמו בפחמימות עם GI גבוה). התגובה האנאבולית ברמות גבוהות של גלוקוז וחומצות אמינו תהיה יותר בגליקוגנסיס (או ליפוגנסיס, תלוי...)מאשר בסינטוז חלבונים.

גל.

NIRAN

07-01-06, 23:46

חברה מישהו מוכן לסכם מה הלך פה?

-Bk

07-01-06, 23:58

זה קצת בעייתי חחח יותר מידי חומר ...
הכי קצר שאפשר - גל כרגע הסביר לך חצי מהתהליכים שמתרחשים בגוף :|

OMRI-TURBO

08-01-06, 12:46

חשבתי אולי לעצמי, כדי לחסוך קצת עבודה בעתיד, אולי אני אמשיך קצת על תהליכי ההיפרטרופיה... :D .

אז איפה היינו, אולי נחזור קצת אחורה ונפרט עוד...
אז ביצענו אימון התנגדות, נוצרו קרעים מקרוסקופיים בסרקומר (אקטין ומיוזין), פגענו גם כן בסרקולמה, כאשר בעקבותה משוחררים פקטורים של גדילה לתוך התא.
נחזור אל אותם פקטורים עוד מעט.
קצת על תהליכי הProtein Synthesis,
סינטזת חלבונים מתרחשת, כמו שאמרתי, בעקבות השליח "messenger RNA" (שליח בעל מידע מקודד של DNA לביצוע סינטזת חלבונים). אותו mRNA נשלח מתוך הnucles ("המוח" של התא, אחראי על מידע גנטי, מוקף בציטופלסמה) ומגיע לרכיב האחרון שבעצם מבצע את הסנטוז של החלבון - Ribosome. בעצם אפשר לחשוב עליו כעל "מפעל" שמרכיב חלבונים מהוראות גנטיות, הוא למעשה מתרגם mRNA לשרשראות של פוליפפטידים (חלבונים). כמובן, כל זאת יקרה בשוטף, רק בהנחה שיש חומצות אמינו זמינות בדם.
סינטזת חלבונים - http://www.accessexcellence.org/RC/VL/GG/p..._synthesis.html (http://www.accessexcellence.org/RC/VL/GG/protein_synthesis.html)

הסבר קטן על אותם הפקטורים שמשוחררים בעקבות האימון ואיך הם מובילים לסינטזת החלבונים,
ללא הסבר על כיצד הם נוצרים מן הבלוטות האנדוקרניות למיניהן.
בקצרה, שלושת העיקריים הם; Testosteron, IGF-1, hGH.

IGF-1\פקטור גדילה דמוי אינסולין, וhGH.
כתוצאה מאותם קיוווצים עצימים במהלך האימון, משוחרר IGF-1 לתוך התא ונקשר לcalcium-activated enzymes שבעצם מתחילים את התהליך בRibosome. ד"א, אינסולין עובד עם הריבוזומים בצורה דומה, מכאן השם "פקטור גדילה דמוי אינסולין" (גם לאור הדמיון המבני בניהם), ולכן אינסולין נחוץ (אולם במידה קטנה) כדי לתקשר עם הריבוזומים ובעצם לתהליכי הגדילה שלנו. אז למי שחשב שלא צריך אינסולין כדי לבצע סינטזת חלבונים... שיחשוב שנית.
ככל הנראה, הורמון הגדילה גורם להפרשה של Insulin like growth factor על ידי התאים.
כאשר GHRH (פפטיד, Growth hormone realising protein) משתחרר מן ההיפוטלמוס הוא גורם להפרשה של הורמון הגדילה. כל זאת מתבצע במצבי צום, לחץ, אימונים, תזונה מסויימת וכו'..., כאשר הורמון הגדילה משפיע בצורה רצינית על המטבוליזם של החלבונים, IGF-1 (מגוון רחב של רקמות, לאו דווקא שרירי השלד), של שומן (סינטזת שומן באדיפוס) ושל פחמימות (שמירה על רמות גלוקוז תקינות).

Testosteron\טסטוסטרון.
נעקוף את כל תהליכי ההפרשה האנדרוגניים ונגיע בעצם לFree Testosteron. אותו טסטוסטרון חופשי (שלא נקשר לרכיבים אחרים) מטייל לו "בגאווה" בממברנה של התא, כאשר על התאים נמצאים, כמובן, רצפטורים אנדרוגניים (Androgen receptor) שלפי מספרם (Androgen receptors sensitivity) הסטסטוסטרון החופשי מועבר לתוך הNucleus (זוכרים ממקודם?...) והלאה מועבר הmRNA לRibosome ו... סינטזת חלבונים. לא דיברתי על הSatellite cells אשר נקשרים בעצם ליכולת של השריר לגדול מעבר לגודל הקודם שלו... בכל מקרה, טסטוסטרון גם כן מגדיל את רגישות התאים הלוויניים לIGF-1, אשר גורם להם להתרבות וכך מאפשר לפוטנציאל גדילה חדש.

מעניין ביותר.
עוד דבר, לאחר האימון ובזמנו, הרגישות של תאי השריר והרצפטורים האנדרוגניים לטסטוסרון, הורמון הגדילה וIGF-1 גדלה משמעותית.
כמובן, כדי שכל זה יתרחש, עלינו להקפיד על תזונה מתאימה. חשוב שבמהלך האימון ואחריו (הזמנים בהם הפקטורים נוצרים) יהיה לנו ריכוז מתאים של חומצות אמינו וגלוקוז בדם, שכן מצב של צום לא יהיה סימפטי עם התהליכים הללו. אלו הם הזמנים שעלינו לנצל את ההתפרצות ההורמונלית העצימה הזאת, שנמשכת לכמה שעות, על ידי אספקה של המרכיבים המתאימים.

BK - בRM נמוך, בעצם אותם קרעים לא מתרחשים, או מתרחשים ברמה נמוכה ביותר. תחשוב על זה, הגוף שלך בנוי להרים דברים כבדים פעם אחת, או פעמיים, אנו מבצעים זאת כל היום. השינוי כאן בוא שינוי עצבי, בעצם גדילה של הכוח תתרחש כאשר נבצע את אותן הרמות בתדירות גבוהה, על ידי גיוס יותר יחידות מוטוריות (יותר סיבי שריר) לפעולה עם הזמן. אנו מדברים כאן על השתפרות של מערכת העצבים.

גל
יפה מאוד! אחלה הסבר...

- Idan -

08-01-06, 15:26

הנה אשכול שפתחתי על אותו נושא בדיוק, תתעלמו מכל הריבים והויכוחים שם שהרסו לי ת'אשכול... <_<

http://ironman.co.il/forum1/index.php?show...ופיה+סרקופלזמית (http://ironman.co.il/forum1/index.php?showtopic=1171&hl=היפרטרופיה+מיופיברילרית+והיפרטרופיה+סרקופלזמית)

קרמר

10-01-06, 20:30

- Idan -

10-01-06, 21:01

MIXXIM

16-01-06, 20:46

ובקיצור של כל הדברים האלה
כדי לעלות מאסה טווח חזרות קצר?
וכדי לשמר אותה יותר חזרות?

- Idan -

16-01-06, 20:53

ובקיצור של כל הדברים האלה
כדי לעלות מאסה טווח חזרות קצר?
וכדי לשמר אותה יותר חזרות?
לא, אתה צריך לעבוד בכל טווחי החזרות גם במסה וגם בחיטוב (שימור).

ההבדל יהיה בווליום (כמות הסטים). כדי לשמר מסת שריר אתה תצטרך כמות סטים נמוכה מזאת שתצטרך כדי להגדיל מסת שריר.

MIXXIM

16-01-06, 21:16

תודה על התיקון
עכשיו אני פשוט מתכנן לעצמי תוכנית חדשה למאסה:)

gal.T

22-01-06, 14:06

אני מוסף לכאן שני קישורים מתאימים לנושא;
- האחד על דיון שנעשה לאחרונה, על היפרפלזיה.
- השני, ציטוט מתוך השרשור על המאזן החנקתי (כן... זה עם כל הספאם של ויקטור).

http://ironman.co.il/forum1/index.php?show...היפרפלזיה&st=15 (http://ironman.co.il/forum1/index.php?showtopic=2516&hl=היפרפלזיה&st=15)

מאזן חנקתי (Nitrogen Balance) - או מאזן חלבון במילים אחרות.

למעשה, חנקן (NH3) הינו יסוד חיוני ביותר לגופנו, איננו יכולים לקבלו מן האוויר (כמו צמחים) או משום מקור תזונתי למעט חלבון (ממזון, או רקמה בגוף).
למעשה, כל היום מתבצעים בגוף תהליכים של שיחלוף חלבונים. גופנו מפריש חנקן בתאי עור מתים, שיער, ציפורניים, החלמה של פצעים, גדילה, בשתן בצואה ואפילו לסנטוז של הורמונים פפטידיים ונשאים (אינסולין, GH, IGF-1 וAlbumin). המאזן החנקתי בא למדוד את היחס בין הכמות "המבוזבזת" לעומת זאת שנכנסת לגוף ביום, על ידי מדידת אותן הפרשות אל מול המזון הנצרך. לפי המלצות הRDA, כאשר נשמור על כמות של 0.8 גרם חלבון כפול משקל גופנו בתזונתינו היומית אנו נהיה במאזן חנקתי. כלומר שאדם הנמצא במאזן חנקתי, לא יאבד, או יגרע מן כמות החלבון הנמצאת בגופו. ההמלצה הזאת משתנה עם דרישות גופינו, גילינו ולא ניתן לדעת בוודאות את הכמות המדוייקת (המדד סינטזת חלבונים הינו יותר מדוייק).
בתהליכי התבגרות\גדילה של הגוף נזדקק ליותר חנקן בגופינו, כלומר אנו נאגור חנקן\חלבון ונגדיל את הכמות בגוף. מכך באה המילה מאזן חנקתי חיובי... כאשר "עודף" חנקן (יותר ממה שנכנס) מסונטז לגופינו ונשמר בו ללא הפרשה.
כמובן שמצב זה מתקיים רק בתנאים מסויימים, כלומר שלא נוכל לקלוט את כל מה שנכניס לגוף ללא "רצון" של הגוף להיכנס לאותו מאזן חיובי..., אחרת הכל יופרש במטבוליזם של חלבון בתור UREA, Creatinineבשתן.
אותו "רצון" כמובן, בא משאיפת הגוף להומאוסטאזיס (הגעה לאיזון), על ידי אימוני התנגדות (הגוף ירצה לבצע פיצוי היסף), או גדילה בגיל ההתבגרות וכו'...
בעת זקנה נוכל לצפות למאזן חנקתי שלילי, כלומר שגופנו יאבד יותר חנקן ממה שהוא צורך ביום.
המדד Nitrogen Balance, הינו לא הכי מדוייק, כמות החנקן בגוף היא דבר שקשה מאוד לעקוב אחריו, שכן הוא מופרש גם כן בזיעה וברקמות עור ושיער מתות.
עכשיו, כמה שזה מפתיע... למעשה אותה כמות חלבון יומית עומדת -רק- על כ4 גרם אצל גברים וכ18 גרם חלבון (מעל תחזוקה) אצל גברים בעלי עידוד אנאבולי (הגברת טסטוסטרון) על מינת לחסות בנייה של רקמות חדשות. זה הכל... נשמע קצת מאכזב, אך זה עדיין לא אומר שזו הכמות שאנו זקוקים לה.

כל מי שיהיה לו חידושים, תוספות, או תגובות לגבי השניים, יכול לבצע זאת כאן.

גל.

OMRI-TURBO

22-01-06, 14:30

זה מה שניסיתי להגיד שם, שאצל בני אדם טבעיים אין עליה במספר הסיבים אבל שכניראה עם שימוש של סטרואידים אנבוליים יכול להיות שינוי גם הוא קטן אבל יכול להיות שינוי אני זוכר שקראתי את זה,
בספרים הם לא מדברים על שינויים לא טבעיים הם מדברים על בן אדם טבעי כמו שהוא נולד

gal.T

22-01-06, 14:42

אוקיי,
בעיקר, בספרים ינסו לתת לך כיוון הגיוני, מבלי להטעות על נושאים שהם לא מוכחים ב100%. אני חושב שהיפרפלזיה יכולה להתרחש גם במצבי אימון מאוד מאוד אינטנסיביים, והיא תלוייה כמובן בהרבה גורמים. אך כל העניין הוא, כמו שאמרתי, שאין צורך לייחס לדבר חשיבות שכן הוא לא בעל משמעות רבה לגדילה של שרירי השלד.
עומרי, מה שניסיתי להראות זה שניתן למצוא ספרות מעניינת בנושא, אך שצריך לחפור קצת יותר עמוק מספרי פיזיולוגיה ישנים. כאשר בעתיד הנושא יהיה יותר ברור, אני מניח שנראה קצת יותר תיעודים של הדבר בספרים מסויימים ולימודו במהלך הכשרות מסויימות.

גל

גולן

22-01-06, 14:43

kobi_af

07-03-06, 16:09

כמה זמן צריך לשמור על מנוחה?
נניח יום ראשון עבדתי שתי תרגילים על שריר יד קדמי אז מתי אני יכול שהכל יהיה טוב לעבוד שוב?

גולן

07-03-06, 16:14

כמה זמן צריך לשמור על מנוחה?
נניח יום ראשון עבדתי שתי תרגילים על שריר יד קדמי אז מתי אני יכול שהכל יהיה טוב לעבוד שוב?
במידה ולא הגעת לכשל או לא העמסת יותר מדיי על מערכת העצבים תוכל לאמן אותו שוב לאחר 48 שעות, במידה והגעת לכשל, הסיפור משתנה כי אתה מכניס את ה-CNS לתמונה ולמערכת העצבים יכול לקחת גם שבוע להתאושש ואז רק לאחר 6-7 ימים תוכל לאמן שוב את השריר!

OMRI-TURBO

07-03-06, 16:44

sandman

07-03-06, 17:02

הוא צודק מנסיון אישי כאשר אני מגיע לכשל בתרגיל מסויים בדרך כלל תמיד
אני לא מסוגל לעבוד שוב על אותו שריר למשך כמה ימים טובים
אבל בעבודה קלה כמו שכיבות שמיכה שכבר אני רגיל אליה, יום מנוחה אחד לשרירים שקשורים לתנועה זו (חזה, כתפיים ויד אחורית) ואני יכול שוב לעבוד על אותם שרירים.
מסקנה: התאוששות אכן תלוייה בהגעה לכשל וכמעט תמיד מעריכה את זמן התאוששות מעל ל48 שעות ואילך...

גולן

07-03-06, 18:17

מי קבע את החוק שלוקח 7 ימים למערכת עצבים להתאושש?
לפעמים יש אנשים שסתם חוזרים אחרי דברים שראו באיזה מקום ואז זה נהיה טרנד פה
אני לא אומר שזה לא נכון אין לי מושג כמה ימים זה לוקח אבל אשמח לראות מחקר על זה גולן
ניראה לי זה סתם משהו שקראתם במאמר על תוכנית אימון מסויימת שאתם נורא אוהבים ולכן החלטתם לאמץ את כל מה שרשום שם, שים פה מחקרים או משהו שאפשר להתבסס עליו.
הכוונה לא הייתה ל-7 ימים כמדד מדויק אלא כהערכה למשן הזמן הדרוש למערכת העצבים להתאושש, וכפי שראית רשמתי במפורש ( 6-7 ימים ).

מחקרים בנושא השפעת אימוני משקולות על מערכת העצבים לא חסרים, זה ידוע כיום שהגעה לכשל מאריכה את קצב זמן ההתאוששות של מערכת העצבים ל5-7 ימים!

- Idan -

07-03-06, 18:24

ת'אמת, אני לא ראיתי מחקרים כאלה לגבי ה- CNS אבל קראתי את זה בכמה מאמרים (באנגלית) ואני ממש לא זוכר איפה. ניסיתי לחפש, לא מצאתי... :unsure:

במידה ולא הגעת לכשל או לא העמסת יותר מדיי על מערכת העצבים תוכל לאמן אותו שוב לאחר 48 שעות, במידה והגעת לכשל, הסיפור משתנה כי אתה מכניס את ה-CNS לתמונה ולמערכת העצבים יכול לקחת גם שבוע להתאושש ואז רק לאחר 6-7 ימים תוכל לאמן שוב את השריר!
אני לא חושב שזה כל כך מדויק העניין עם הכשל. זה יותר תלוי בפונקציה של ווליום עם/בלי כשל.
למשל, אני עובד עכשיו עם H.I.T של מייק מנצר, כשלכל שריר אני נותן סט אחד יחיד אבל לכשל ובכל זאת אני חוזר לעבוד על אותם שרירים (זה Full body) אחרי 48 שעות. בקיצור, FBW שלוש פעמים בשבוע.
אני אהיה כנה ואגיד שקראתי בכמה מקומות שאומרים שזאת תוכנית גרועה בגלל התדירות הגבוהה והשילוב עם הכשל, ואני אומנם רק שבוע עם התוכנית ועוד מוקדם בשבילי לדבר, אבל אני עובד עם המינימום ווליום שאפשר לתת (אין יותר נמוך מסט אחד), מרגיש מצוין ועולה במשקלי העבודה מאימון מאימון (בנתיים so far so good).

אשמח גם לראות כמה מחקרים על ה- CNS. :)

OMRI-TURBO

07-03-06, 20:03

יאללה תראה לנו מחקרים על CNS גולן

NIRAN

07-03-06, 20:04

מה זה CNS? :huh:

-Bk

07-03-06, 20:09

מה זה CNS? :huh:
central nervous system מערכת העצבים

NIRAN

07-03-06, 20:10

;) הבנתי תודה

גולן

10-03-06, 11:31

"Recovery" can refer to several different things.

1) "Recovery" can refer to the structural repair process of fixing the microtrauma. The damaged proteins can takes several days to be repaired and all evidence of damage removed. Even at the end of seven days after significant muscle damage from eccentric muscle actions, you may still see some small fibers regenerating.

2) Strength - this can be acute recovery as in the necessary time to rest between sets. Or it can mean the days that it usually takes to regain baseline strength after muscle damaging exercise.

So the trick is to have the CNS "recover" just in time to hit the muscle again as the acute anabolic effects are wearing off. That way you can stay anabolic more of the time. Training once every 7 days will still allow you to grow, it just takes longer for the gains to accumulate. Training more frequently is more efficient if your goal is just to get bigger.

gal.T

10-03-06, 17:45

נראה לי שהיה קצת בילבול בכל הנושא של הCNS.

אני אתחיל בלומר שאין שום דבר רע בהגעה לכשל, יש מקרים שנגיע לכשל בתקופות מקסימליות באימונים, על מינת להגיע לPEAK מסויים של עייפות (Fatigue) של הגוף, המלווה בתקופה של הורדת לחץ והחלמה מהאימונים (Loading and deloading). זו תאוריה מאוד מחוזקת מדעית ומאושרת על ידי מאמנים רבים בעולם, כמאוד תורמת להתקדמות.

כשל פה ושם.. גם לא יזיק יותר מדי, ולפעמים יכול לשמש כמדד אמין לעצימות באימונים.

הבעיה בהגעה לכשל היא, עצם כך שאנו בקושי מאמנים את השריר ועוברים ליותר לאימון עצבי ("training on a nerve). כלומר, אותה חזרה אחרונה שמתבצעת באיטיות וקושי רב, לא תפיק נזקים מטבולים ומבניים ברמה שתניב יותר גדילה\התחזקות. מה שכן, הקושי הרב נובע מהתאמצות של מערכת העצבים, מה שיוביל להתאוששות יותר ארוכה של הCNS.
לפי כך, כשל המבוצע בתור *שיטת עבודה* (כאן הייתה הטעות) בתדירות של פעמיים ומעלה בשבוע, הוא לא מומלץ (ולא מבוצע על ידי המאמנים הבכירים בעולם).
צריך לזכור שעייפות גופנית זה דבר שנבנה לאורך זמן, ברוב המקרים אנו לא נגיע לחוסר התאוששות משבוע של אימונים לכשל. מידת יכולתנו להתמודד עם התופעה היא אינדיוידואלית, וכמובן שחלקנו "יתחמקו" מעבודה לכשל יותר מאחרים. צריך להבין גם שאותו סט שבוצע לכשל, גזל מאתנו גירוי שרירי, כלומר שיכולנו לבצע עוד סט על חשבון ההתאוששות של מהכשל ולגרות יותר את השריר.

גל.

Ori-Silver

12-09-06, 23:20

וואי איזה אחלה של נעוץ

PoweRule

13-09-06, 18:32

אתה יכול להפסיק לכתוב את זה בכל נעוץ שאתה רואה ?

Takima

23-09-06, 02:02

למעשה היפרפלזיה אצל אדם כביכול "טבעי" שלא נוטל כימיקלים ומתאמן באופן אינסטיבי מאוד לא תתרחש באופן קיצוני...דעתי היא שהיא אכן תתרחש מעט!
אצל מתאמנים ובעיקר פאוורליפטרים ( עקב עבודה אינטנסיבית מאוד על סיבי II-C ) אשר נוטלים כימיקלים והרבה, היפרפלזיה מתרחשת בתדירות גבוהה מאוד ( כך קראתי כמובן ) יש גם מספר מחקרים שבדקו זאת על ידי מבדק בין פאוורליפטרים טבעיים לכאלה על חומרים, מספר שנות האימון זהה, התוצאה הייתה מדהימה, אני לא מפרט יותר כי אני לא ממש זוכר וצריך לבצע חיפוש למצוא זאת אך בקצרה, היפרפלזיה אצל בני אדם ( אמנם על חומרים ) אכן מתרחשת ומתרחשת חזק!!
ואני חשבתי שהם עובדים בעיקר על II-B, במיוחד אותם פאורליפטרים שמתאמנים פעם בשבוע על כל הרמה.

יש לי כמה שאלות לגל ולמי שמבין בזה:

1. לגבי סיבי II-C, האם יש להם איזו תכלית ידועה? האם הם פועלים כמו סיבי II-B?

2. לגבי היפרפלזיה, האם כל סוגי הסיבי מסוגלים לעשות היפרפלזיה? ומה בכלל ההשפעות שלה מבחינה מעשית?

HammerMan

07-10-06, 13:23

לאחרונה שמעתי דעות(שנתמכו ע"י מולי אפשטיין) שרוב המסה שאנו צוברים היא ציטופלסמה, גליקוגן ומומסים- היפרטרופיה סרקופלסמית, ואלו גורמים לעלייה בנפחו של התא, בעוד התחלקות הסרקומרים(היפרטרופיה מיופיברילית) פחות משפיעה על נפחו של תא השריר.
ונגיע לעיקר: מכיוון שנפח אימון גבוה מעודד היפרטרופיה סרקופלסמית, אז שיטות FBW אינן יעילות לפיתוח מסה
אני בעצמי מתאמן ב HST כבר מיולי, ובקרוב מתחיל 5*5, וראיתי יופי של תוצאות. אותו אדם שטען את זה מתכתב עם מולי אפשטיין בנושא ולומד בזמנו הפנוי פיזיוליוגיה מספרים אקדמאים, אבל הדעות ברשת דווקא הולכות לכיוון הFBW.
איזו דעה יותר קרובה למציאות?

לפי מה שהבנתי, מה שיעודד גדילה סרקופלזמית, הוא טווח חזרות גבוה ולאו דווקא נפח אימון גבוה.
גדילה מיופיברילית - טווח חזרות נמוך יותר.

שיטת האימון שאמורה לעודד היפרטרופיה סרקופלסמית היא נפח אימון גבוה (הרבה סטים),
כאשר מספר החזרות בינוני-גבוה בכל סט, והמנוחות בין סט לסט קצרות, כדי להבטיח שימוש נרחב במאגרי הגליקוגן בשרירים הפועלים.

הסיבה לכישלון בסט, היא אי-יכולת לייצר מספיק ATP הדרוש כדי לכווץ כמות מספקת של סיבי שריר על מנת להשלים עוד חזרה.

כאשר נבצע סטים עם מספר יחסית גבוה של חזרות, נרגיש במהלך הסט "בעירה" בשרירים הפועלים.
"בעירה" זו תלך ותתגבר מחזרה לחזרה, ובשלב מסויים תגיע תשישות זמנית ולא נוכל להשלים עוד חזרה.
ה"בעירה" שאנו מרגישים בשריר מקורה בהצטברות חומצת חלב, שהיא תוצר לוואי של תהליך הגליקוליזה האנאירובית (הפיכה של גלוקוז בדם וגליקוגן בשריר ל-ATP).
כאשר חומצת החלב מצטברת, תהליך הגליקוליזה מואט (משוב שלילי, למי שזה אומר לו משהו...) ובסופו של דבר הגוף לא מצליח לייצר מספיק ATP כדי לכווץ מספר גדול מספיק של סיבי שריר והכישלון מגיע.

כלומר, הסיבה לכישלון היא הצטברות זמנית של חומצת חלב במהלך ביצוע הסט, ולא כילוי מאגרי הגליקוגן.
לכן, אם נרצה לאותת לגוף שמאגרי הגליקוגן שהוא מאחסן בשרירים אינם מספיקים, נרצה לבצע מספר גדול של סטים כאלה (מספר חזרות בינוני-גבוה ומנוחות קצרות) כדי "לרוקן" את מאגרי הגליקוגן ככל שנוכל.
קצב הביצוע המומלץ הוא איטי: 2 שניות בשלב הקונצנטרי ("עליה"), שהייה של שניה בשיא הכיווץ (בתרגילי isolation בעיקר...), ו-4 שניות בשלב האקצנטרי ("ירידה").

אגב, Brian Haycock עצמו (הוגה שיטת HST) אינו מסכים עם הדעה המקובלת ששני סוגי ההיפרטרופיה הנ"ל קיימים.
מבחינתו יש צורה אחת של היפרטרופיה, שמשלבת את שני האלמנטים באותו יחס תמיד.
כך לפחות הבנתי, אבל יכול להיות שאני טועה.