Antonator1
29-03-08, 01:06
שלושת השערים של אותו גמר מדהים בקמפ נואו:
http://youtube.com/watch?v=_Itj4FDXXVY
את הטורניר באותה שנה יונייטד התחילה טוב - אבל לא ממש בסערה. במשחק הראשון שערים מוקדמים של גיגס וסקולס כבר גרמו שמחשבות על ניצחון ביתי קל. ועד סוף המחצית הראשונה התיאוריה אכן הוכיחה את עצמה. אבל אחרי שתי דקות של משחק במחצית השנייה הבקיע סוני אנדרסון את הראשון של ברסה. כעבור 13 דקות הבקיע ג'יובאני את השני, בפנדל. הטירוף נמשך וכעבור עוד 4 דקות הבקיע בקהאם את השלישי של יונייטד בבעיטה חופשית מדהימה שרובכם בוודאי זוכרים. אבל התקוות לניצחון התנפצו בשנית ע"י פנדל מוצלח של לואיס אנריקה בדקה ה - 71. 3-3 בסיום. יריבה ענקית נוספת (והיריבה הזאת עוד תהיה מזוהה עם הגמר של אותה שנה) חיכתה לחניכיו של סר אלכס במשחק השני - באיירן מינכן. בסיכום הכולל של המשחק יונייטד הייתה קרובה לניצחון גם כאן, במשחק באיצטדיון האולימפי במינכן, שכלל גם מהפך שלה. ג'יובאני אלבר הברזילאי הבקיע שער מהיר אחרי 11 דקות בלבד מהפתיחה. כעבור קצת פחות מ - 20 דקות השווה דווייט יורק את התוצאה. המחצית גם הסתיימה בתוצאה הזאת. דקות בודדות משריקת הפתיחה של המחצית השנייה - מעלה פול סקולס את השדים האדומים ליתרון. יונייטד סחבה כמעט עד לשריקת הסיום - אבל שער עצמי אומלל של טדי שרינגהאם (עוד נשמע גם ממנו, וגם מהדקה ה - 90) קבע את תוצאת הסיום: 2-2. המשחק הבא היווה מנוחה עבור אלכס פרגוסון וקבוצתו, שפגשה את שק האיגרוף של אותו בית, ברונדבי באיצטדיון פארקן בקופנהאגן. על משחק שבו הובקעו 8 שערים אין צורך לפרט יותר מדי, וכבר אחרי 28 דקות של משחק התוצאה הייתה 3-0 לטובת מנצ'סטר יונייטד. כעבור 7 דקות צימק קים דוגארד את התוצאה. 20 דקות של הפסקת אש ואז הפצצה של היונייטד - שלישייה ב - 7 דקות. אבה סנד נתן לברונדבי את השער השני (לכל שלישייה של יונייטד) והמשחק הסתיים בתוצאה אסטרונומית של 6-2. המשחק הבא היה גם הוא נגד ברונדבי. גם הוא נגמר בתבוסה: 5-0 גדול באולד טראפורד. כעבור 3 שבועות יונייטד נפגשה בגומלין גם נגד ברצלונה - בחוץ. גם המשחק הזה הסתיים בתוצאה 3-3 עם צמדים של יורק וריבאלדו ושער בודד מצד אנדי קול וסוני אנדרסון (אחרי דקה אחת בלבד של משחק). המאבק האחרון של מנצ'סטר בשלב הבתים היה בבית מול באיירן. רוי קין הבקיע את שער היתרון כשתי דקות לפני שריקת הסיום של המחצית הראשונה ושוב הכניס את אלכס פרגוסון לאופוריה כנראה. אבל 11 דקות בלבד אל תוך המחצית השנייה קבע חאסן סליהאמיצ'יץ' את תוצאת הסיום. 1-1 מאכזב. אבל לא היה מקום ליותר מדי אכזבה מכיוון שיונייטד עלתה לבסוף לשלב הבא מהמקום השני דווקא, על חשבון ברסה. בכלל, נראה היה שזאת הולכת להיות השנה של באיירן. ככה היה נראה גם 89 דקות מהגמר.
ברבע הגמר נתקלו השדים במחזיקת גביע אופ"א, אינטר. יונייטד ניצחה 2-0 במשחק הראשון והמשחק השני הסתיים בתיקו מורט עצבים - 1-1. במאבק הכפול הזה בלט ביכולתו השוער הדני של מנצ'סטר פיטר שמייכל שמנע מאינטר שערים שנראו כבר כבטוחים לכל אורך הדרך. במיוחד זכורה הנגיחה תוך כדי גלישה של דייגו סימאונה שנהדפה ע"י שמייכל בצורה וירטואוזית. בחצי הגמר חיכתה לסר פרגי והחברה' יריבה ענקית נוספת - יובנטוס. בחלקים מסוימים לאורך חצי הגמר הזה נראה היה שזהו זה, נגמרה העונה החלומית של השדים האדומים באירופה והם ייאלצו להספק בדאבל מקומי. אבל אותו חצי גמר היה הפרק הראשון בסדרת סרטי הדרמה באדום. במשחק הראשון עלו הזברות מטורינו ליתרון כבר אחרי 25 דקות משער של אנטוניו קונטה. נראה היה שההפסד כבר וודאי, כשמשום מקום, בדקה ה - 93 משווה רייאן גיגס את התוצאה וקובע את תוצאת המשחק. ההכרעה עברה לטורינו. ב - 21 לאפריל 1999 נפגשו שתי הקבוצות במשחק הגומלין באיצטדיון דלה אלפי בטורינו. הפתחיה של יובה הייתה משכנעת. אחרי 11 דקות התוצאה כבר הייתה 2-0 אחרי צמד של פיליפו אינזאגי. אלכס פרגוסון כבר ראה את הסוף. אבל שחקניו חשבו אחרת. 13 דקות עברו ורוי קין צימצם ל - 2-1. 10 דקות עוברות ודווייט יורק משווה את התוצאה. שום דבר כבר לא נראה סגור, יונייטד חיה ונושמת. ואז, לקראת הסיום, בדקה ה - 84 משלים אנדי קול את המהפך המדהים: 3-2 אדיר של מנצ'סטר יונייטד על הגברת הזקנה. ההכנות לגמר הגדול מול אותה באיירן מינכן הגדולה נפתחות. למרות שבאיירן הציגה דומיננטיות בשלב הבתים, היא קיבלה הגרלה קלה מזו של יונייטד. ברבע הגמר היא גברה בקלות על אלופת גרמניה קייזרסלאוטרן ובחצי הגמר דווקא התקשתה מאד נגד דינמו קייב האדירה של אותה תקופה שגברה על ריאל מדריד ברבע הגמר. שער בודד של מאריו באזלר (גם עליו אנחנו עוד נשמע) בגומלין שלח את באיירן לגמר בברצלונה.
בגמר המשיכה באיירן את ההגמוניה שלה ועלתה ליתרון כבר אחרי 6 דקות משער של... מאריו באזלר. המשחק התנהל בקצב טוב, כשבאיירן שולטת ויוצרת מצבים וממשיכה לשכנע את כולם שהבגיע לעונת 98/99 טס למינכן. כולם כבר משתכנעים. אפשר להגיד סופית. מעטים האמינו שעוד נס של דקות הסיום יציל את יונייטד גם הפעם. שמייכל מנע בעור שיניו איומים חוזרים ונשנים של באיירן על שערו. כל זה נמשך עד הדקה ה - 91.
כשכבר נראה היה שהכל אבוד, במה שהיה נראה כאחת ההתקפות האחרונות של המשחק פתח דייוויד בקהאם בדהירה קדימה באגף שמאל. הגנת באיירן מיהרה לחסום אתו מכל כיוון אפשרי מה שאילץ אותו למסור. למזלו הרב, גארי נוויל התמקם ממש קרוב - בשטח מת לחלוטין. נוויל קיבל את המסירה והתחיל להתקדם. כאשר הוא הגיע לאזור דגל הקרן וראה שיתקשה להתקדם משם לבד לעבר השער הוא ניסה למסור לאמצע - סוג של מסירה\הגבהה. סטפן אפנברג היה שם כדי לדחוק את הכדור לקרן. מצד אחד, עוד התקפה של יונייטד נעצרה, מצד שני - קרן ומצב נוח מאד להבקעה. כאשר דייוויד בקהאם התכונן לבעיטה, עלה פיטר שמייכל בעצמו לרחבת באיירן על מנת לעזור לחבריו. הוא תרם למה שיקרה בעיקר בכך שיצר בלבול מסוים בהגנת באיירן. שמייכל ודווייט יורק הצליחו איכשהו להעביר את הכדור מהאזור הצפוף ברחבה לראיין גיגס שבעט לפינה השמאלית של השער. הכדור איבד עוצמה וכיוון, אבל טדי שרינגהאם (!), שנכנס 24 דקות לפני כן היה בדיק במקום הנכון כדי לדחוק את הכדור פנימה. 1-1. התקפה נוספת, שהתחילה כבר באור שונה לחלוטין, התקדמה במהרה לאותו מצב פחות או יותר. אולה גונאר סולשאר, שנכנס 11 דקות בלבד לפני כן, ניסה ללא הועיל לעבור את סמואל קופור קרוב מאד לאותה נקודה שממנה ניסה קודם לכן גארי נוויל למסור. קרן נוספת. הפעם היה ברור שלא היה אף אחד שזילזל ביכולתה של מנצ'סטר להבקיע. במיוחד לא באיירן. הפעם פיטר שמייכל נשאר בשער. בקהאם שיגר את הקרן, הכדור הגיע לראשו של... טדי שרינגהאם...... 2 - 1!!! שמייכל, אחוז טירוף רקד בשערו. לותאר מתיאוס ישב על הספסל והביט בהלם מוחלט במתרחש על כר הדשא. לבם של אוהדי הכדורגל בעולם החסיר פעימה. דרמה מדהימה בקמפ נואו. יונייטד השלימה מהפך נוסף במה שנראה כשנה שלהם בסיכומו של דבר. מרגע זה ועד לשריקת הסיום כעבור דקה שחקני באיירן התמוטטו ארצה בבכי בלי רצון לשחק אפילו לא עוד שנייה אחת. בשריקת הסים התפרץ הר הגעש. עשרות אלפי אוהדי יונייטד רקדו ביציעים, שחקני יונייטד רצו וקפצו משמחה כאילו לא רצו שעה וחצי לפני כדקה. המחזה העוד יותר מדהים היה שחקני באיירן. לותאר מתיאוס נשאר קפוא על כיסאו. חבריו על המגרש חוו התמוטטות טוטאלית של כל המערכות. בשריקת הסיום נשכבו כמעט כל שחקני באיירן על המגרש ונראו כאילו רוח החיים עזבה אותם באותם רגעים. התמונה המפורסמת של סמואל קופור מכה באגרופיו על הארץ זכורה במיוחד. פיטר שמייכל במשחקו האחרון במועדון, הניף את הגביע היקר מפז וחתם בזאת עונה חלומית. כנראה שאני מדבר בשם רוב אוהדי הכדורגל בעולם כשאני אומר שהכדורגל האירופי מתחלק לשתי תקופות לפני 1999 ואחרי. עוד שנים רבות יזכרו המוני מליונים בעולם איפה הם היו באותן שתי דקות. כמו שנאמר בסרטון - 50 אלף יוכלו להכריז בגאווה - אנחנו היינו שם!
נכתב ונערך ע"י אנטון ק. עוד אחד שסירב להאמין.
http://youtube.com/watch?v=_Itj4FDXXVY
את הטורניר באותה שנה יונייטד התחילה טוב - אבל לא ממש בסערה. במשחק הראשון שערים מוקדמים של גיגס וסקולס כבר גרמו שמחשבות על ניצחון ביתי קל. ועד סוף המחצית הראשונה התיאוריה אכן הוכיחה את עצמה. אבל אחרי שתי דקות של משחק במחצית השנייה הבקיע סוני אנדרסון את הראשון של ברסה. כעבור 13 דקות הבקיע ג'יובאני את השני, בפנדל. הטירוף נמשך וכעבור עוד 4 דקות הבקיע בקהאם את השלישי של יונייטד בבעיטה חופשית מדהימה שרובכם בוודאי זוכרים. אבל התקוות לניצחון התנפצו בשנית ע"י פנדל מוצלח של לואיס אנריקה בדקה ה - 71. 3-3 בסיום. יריבה ענקית נוספת (והיריבה הזאת עוד תהיה מזוהה עם הגמר של אותה שנה) חיכתה לחניכיו של סר אלכס במשחק השני - באיירן מינכן. בסיכום הכולל של המשחק יונייטד הייתה קרובה לניצחון גם כאן, במשחק באיצטדיון האולימפי במינכן, שכלל גם מהפך שלה. ג'יובאני אלבר הברזילאי הבקיע שער מהיר אחרי 11 דקות בלבד מהפתיחה. כעבור קצת פחות מ - 20 דקות השווה דווייט יורק את התוצאה. המחצית גם הסתיימה בתוצאה הזאת. דקות בודדות משריקת הפתיחה של המחצית השנייה - מעלה פול סקולס את השדים האדומים ליתרון. יונייטד סחבה כמעט עד לשריקת הסיום - אבל שער עצמי אומלל של טדי שרינגהאם (עוד נשמע גם ממנו, וגם מהדקה ה - 90) קבע את תוצאת הסיום: 2-2. המשחק הבא היווה מנוחה עבור אלכס פרגוסון וקבוצתו, שפגשה את שק האיגרוף של אותו בית, ברונדבי באיצטדיון פארקן בקופנהאגן. על משחק שבו הובקעו 8 שערים אין צורך לפרט יותר מדי, וכבר אחרי 28 דקות של משחק התוצאה הייתה 3-0 לטובת מנצ'סטר יונייטד. כעבור 7 דקות צימק קים דוגארד את התוצאה. 20 דקות של הפסקת אש ואז הפצצה של היונייטד - שלישייה ב - 7 דקות. אבה סנד נתן לברונדבי את השער השני (לכל שלישייה של יונייטד) והמשחק הסתיים בתוצאה אסטרונומית של 6-2. המשחק הבא היה גם הוא נגד ברונדבי. גם הוא נגמר בתבוסה: 5-0 גדול באולד טראפורד. כעבור 3 שבועות יונייטד נפגשה בגומלין גם נגד ברצלונה - בחוץ. גם המשחק הזה הסתיים בתוצאה 3-3 עם צמדים של יורק וריבאלדו ושער בודד מצד אנדי קול וסוני אנדרסון (אחרי דקה אחת בלבד של משחק). המאבק האחרון של מנצ'סטר בשלב הבתים היה בבית מול באיירן. רוי קין הבקיע את שער היתרון כשתי דקות לפני שריקת הסיום של המחצית הראשונה ושוב הכניס את אלכס פרגוסון לאופוריה כנראה. אבל 11 דקות בלבד אל תוך המחצית השנייה קבע חאסן סליהאמיצ'יץ' את תוצאת הסיום. 1-1 מאכזב. אבל לא היה מקום ליותר מדי אכזבה מכיוון שיונייטד עלתה לבסוף לשלב הבא מהמקום השני דווקא, על חשבון ברסה. בכלל, נראה היה שזאת הולכת להיות השנה של באיירן. ככה היה נראה גם 89 דקות מהגמר.
ברבע הגמר נתקלו השדים במחזיקת גביע אופ"א, אינטר. יונייטד ניצחה 2-0 במשחק הראשון והמשחק השני הסתיים בתיקו מורט עצבים - 1-1. במאבק הכפול הזה בלט ביכולתו השוער הדני של מנצ'סטר פיטר שמייכל שמנע מאינטר שערים שנראו כבר כבטוחים לכל אורך הדרך. במיוחד זכורה הנגיחה תוך כדי גלישה של דייגו סימאונה שנהדפה ע"י שמייכל בצורה וירטואוזית. בחצי הגמר חיכתה לסר פרגי והחברה' יריבה ענקית נוספת - יובנטוס. בחלקים מסוימים לאורך חצי הגמר הזה נראה היה שזהו זה, נגמרה העונה החלומית של השדים האדומים באירופה והם ייאלצו להספק בדאבל מקומי. אבל אותו חצי גמר היה הפרק הראשון בסדרת סרטי הדרמה באדום. במשחק הראשון עלו הזברות מטורינו ליתרון כבר אחרי 25 דקות משער של אנטוניו קונטה. נראה היה שההפסד כבר וודאי, כשמשום מקום, בדקה ה - 93 משווה רייאן גיגס את התוצאה וקובע את תוצאת המשחק. ההכרעה עברה לטורינו. ב - 21 לאפריל 1999 נפגשו שתי הקבוצות במשחק הגומלין באיצטדיון דלה אלפי בטורינו. הפתחיה של יובה הייתה משכנעת. אחרי 11 דקות התוצאה כבר הייתה 2-0 אחרי צמד של פיליפו אינזאגי. אלכס פרגוסון כבר ראה את הסוף. אבל שחקניו חשבו אחרת. 13 דקות עברו ורוי קין צימצם ל - 2-1. 10 דקות עוברות ודווייט יורק משווה את התוצאה. שום דבר כבר לא נראה סגור, יונייטד חיה ונושמת. ואז, לקראת הסיום, בדקה ה - 84 משלים אנדי קול את המהפך המדהים: 3-2 אדיר של מנצ'סטר יונייטד על הגברת הזקנה. ההכנות לגמר הגדול מול אותה באיירן מינכן הגדולה נפתחות. למרות שבאיירן הציגה דומיננטיות בשלב הבתים, היא קיבלה הגרלה קלה מזו של יונייטד. ברבע הגמר היא גברה בקלות על אלופת גרמניה קייזרסלאוטרן ובחצי הגמר דווקא התקשתה מאד נגד דינמו קייב האדירה של אותה תקופה שגברה על ריאל מדריד ברבע הגמר. שער בודד של מאריו באזלר (גם עליו אנחנו עוד נשמע) בגומלין שלח את באיירן לגמר בברצלונה.
בגמר המשיכה באיירן את ההגמוניה שלה ועלתה ליתרון כבר אחרי 6 דקות משער של... מאריו באזלר. המשחק התנהל בקצב טוב, כשבאיירן שולטת ויוצרת מצבים וממשיכה לשכנע את כולם שהבגיע לעונת 98/99 טס למינכן. כולם כבר משתכנעים. אפשר להגיד סופית. מעטים האמינו שעוד נס של דקות הסיום יציל את יונייטד גם הפעם. שמייכל מנע בעור שיניו איומים חוזרים ונשנים של באיירן על שערו. כל זה נמשך עד הדקה ה - 91.
כשכבר נראה היה שהכל אבוד, במה שהיה נראה כאחת ההתקפות האחרונות של המשחק פתח דייוויד בקהאם בדהירה קדימה באגף שמאל. הגנת באיירן מיהרה לחסום אתו מכל כיוון אפשרי מה שאילץ אותו למסור. למזלו הרב, גארי נוויל התמקם ממש קרוב - בשטח מת לחלוטין. נוויל קיבל את המסירה והתחיל להתקדם. כאשר הוא הגיע לאזור דגל הקרן וראה שיתקשה להתקדם משם לבד לעבר השער הוא ניסה למסור לאמצע - סוג של מסירה\הגבהה. סטפן אפנברג היה שם כדי לדחוק את הכדור לקרן. מצד אחד, עוד התקפה של יונייטד נעצרה, מצד שני - קרן ומצב נוח מאד להבקעה. כאשר דייוויד בקהאם התכונן לבעיטה, עלה פיטר שמייכל בעצמו לרחבת באיירן על מנת לעזור לחבריו. הוא תרם למה שיקרה בעיקר בכך שיצר בלבול מסוים בהגנת באיירן. שמייכל ודווייט יורק הצליחו איכשהו להעביר את הכדור מהאזור הצפוף ברחבה לראיין גיגס שבעט לפינה השמאלית של השער. הכדור איבד עוצמה וכיוון, אבל טדי שרינגהאם (!), שנכנס 24 דקות לפני כן היה בדיק במקום הנכון כדי לדחוק את הכדור פנימה. 1-1. התקפה נוספת, שהתחילה כבר באור שונה לחלוטין, התקדמה במהרה לאותו מצב פחות או יותר. אולה גונאר סולשאר, שנכנס 11 דקות בלבד לפני כן, ניסה ללא הועיל לעבור את סמואל קופור קרוב מאד לאותה נקודה שממנה ניסה קודם לכן גארי נוויל למסור. קרן נוספת. הפעם היה ברור שלא היה אף אחד שזילזל ביכולתה של מנצ'סטר להבקיע. במיוחד לא באיירן. הפעם פיטר שמייכל נשאר בשער. בקהאם שיגר את הקרן, הכדור הגיע לראשו של... טדי שרינגהאם...... 2 - 1!!! שמייכל, אחוז טירוף רקד בשערו. לותאר מתיאוס ישב על הספסל והביט בהלם מוחלט במתרחש על כר הדשא. לבם של אוהדי הכדורגל בעולם החסיר פעימה. דרמה מדהימה בקמפ נואו. יונייטד השלימה מהפך נוסף במה שנראה כשנה שלהם בסיכומו של דבר. מרגע זה ועד לשריקת הסיום כעבור דקה שחקני באיירן התמוטטו ארצה בבכי בלי רצון לשחק אפילו לא עוד שנייה אחת. בשריקת הסים התפרץ הר הגעש. עשרות אלפי אוהדי יונייטד רקדו ביציעים, שחקני יונייטד רצו וקפצו משמחה כאילו לא רצו שעה וחצי לפני כדקה. המחזה העוד יותר מדהים היה שחקני באיירן. לותאר מתיאוס נשאר קפוא על כיסאו. חבריו על המגרש חוו התמוטטות טוטאלית של כל המערכות. בשריקת הסיום נשכבו כמעט כל שחקני באיירן על המגרש ונראו כאילו רוח החיים עזבה אותם באותם רגעים. התמונה המפורסמת של סמואל קופור מכה באגרופיו על הארץ זכורה במיוחד. פיטר שמייכל במשחקו האחרון במועדון, הניף את הגביע היקר מפז וחתם בזאת עונה חלומית. כנראה שאני מדבר בשם רוב אוהדי הכדורגל בעולם כשאני אומר שהכדורגל האירופי מתחלק לשתי תקופות לפני 1999 ואחרי. עוד שנים רבות יזכרו המוני מליונים בעולם איפה הם היו באותן שתי דקות. כמו שנאמר בסרטון - 50 אלף יוכלו להכריז בגאווה - אנחנו היינו שם!
נכתב ונערך ע"י אנטון ק. עוד אחד שסירב להאמין.