טל יואב
08-04-07, 17:45
לקחת הפסקה \ מאת : ארנולד שוורצנגר .
הביא לתרגום : יואב טל .
אני משער שעד עכשיו כבר שמעת על כך ששברתי את הרגל , בזמן שעשיתי סקי בסאן וואלי איידהו .
בחודש דצמבר האחרון .סובבתי את הקרסול ימין ונאלצנו להכניס שם ברגיי טיטניום .לאחר מכאן נאלצתי להגיע על קביים לשבועה של הקדנציה השנייה שלי כמושל קליפורניה .להתמודד עם הפציעה לא הייתה בדיוק חוייה נעימה . ובכל זאת זה לא היה לי לא מוכר .
בסוף שנת 1972 מצאתי את עצמי גם על קביים , הפעם זה לא היה עקב סקי , אלה עקב במה של פודיום רעוע וסדוק . הסצינה הייתה : הופעת אורח בדרום אפריקה . המקום בו הופעתי היה ממש דבוק עם סלוטפ . אני נזהרתי במיוחד לא להשעין את כל משקל גופי במקום אחד ובצורה דרמטית מידי לזוז בנהלך הפוזות . אך היה עליי לבצע שלושת רבעי סיבוב תפנית על הברכיים לביצוע "דאבל בייספס" מאחור .
אני קרסתי למטה במהלך הסיבוב והכריעה הרגשתי את הרעידה בפלטפורמה ונפלתי . ממש שמעתי נקישה בברך שמאל שלי . בזמן הנפילה גם שברתי את הקרסול , כך שהיו לי כמה נושאים כעת לטפל בהם.
ממש לפני זה הרגשתי חזק ובטוח לאחר שהחזקתי כבר בתואר האיש השרירי ביותר בפלנטה שלוש פעמים רצוף, בספטמבר האחרון כמר אולימפיה . ויחד עם זאת הרגשתי אז לא בטוח ולא נוח בבית חולים, עדיין גם עם רגל שבורה לא יכול היה המצב להחזיק אותי ב"דאון" לאורך זמן . בפבואר אותה שנה כבר חזרתי לחדר כושר . וכמה חודשים לאחר מכאן שבתי להופעות אורח בסתיו אותה שנה זכיתי שוב בתואר בפעם הרביעית ברציפות מר אולימפייה . נראה טוב יותר לדעת רבים מהשנה הקודמת .
שהייתי האחרונה בבית החולים החזירה לי זיכרונות מאותה תקופה לפני 34 שנה. אז הייתי מפתח גוף מתחרה , והיום אני מושל של המדינה המדהימה קליפורניה . אבל אני משער שזה נכון מה שאומרים :
ככל שהדברים משתנים , ככל שהם נשארים אותו הדבר. המסר של לקחת הביתה משתי התאונות הללו
היה יותר מהתאונות הוא לא לוותר ולהיכנע , ולרחם על עצמך .כולנו נתקלים בכשלנות בחיינו : אם זה ברך שבורה ,או פיטורים מהעבודה , סיום מערכת יחסים , וכ"ו. משחשוב הוא לא כמה גרוע המצב או כמה קשה האובדן , היא היכולת ההתאוששות המהירה והחזרה למצב קודם טוב יותר .מה שגם עוזר הוא התמיכה מסביב משפחה וחברים שמעודד אותך לשוב לענייני הכושר .
אני זוכר כשחזרתי לאימוני בשנת 1973 יכולתי לעשות רק רבע "סקוואטים" , ואז כשהתקדמתי לחצי "סקוואט" בפעם הראשונה , פרנקו קולמבו, וקן וואלר , צעקו .." וואה כל הכבוד זה פנטסטי , עשית עכשיו חצי תנועה ..." .
כאשר פרנקו שבר את הרגל שלו בשנת 1977 במהלך התחרות של האיש החזק ביותר בעולם , אני תמכתי בו במהלך כל הדרך חזרה למסלול .נסעתי מיד לבית החולים , והוא שכב לו שם אני אמרתי :
"פרנקו זה חייב להיפסק . קודם כל עקבתי אחרי לתחום "הפאוור ליפטינג" , אחרי זה לפיתוח הגוף, אחרי זה עקבת אחרי לאמריקה , אתה ניצחת את האולימפייה אחרי שאני זכיתי באולימפייה שש פעמים רצוף , אחרי זה אתה ניסת להיכנס לעולם הסרטים, - ועכשיו אתה מעתיק אותי שוב בלשבור את הרגל , זה מגוחך ...." . פרנקו צחק ולקח את תהליך השיקום שלו כאתגר אישי , ולא כאסון אישי.
וזה מה שבדיוק אתם צריכים לעשות על מנת להיות מנצחים במרוץ הזה שנקרא חיים .
לחבק אתגרים קשים , לקבל בברכה כל מה שנקרא בדרכם .חרקו שיניים וחייכו מול כל מצב שיש.
מבלי כל אלו ,לא ניתן לבנות אופי ואישיות . וזה אופי קודם כל ולפני הכל שעומד מאחורי איש מצליח.
אם זה בעסקים , בחיים או , בפיתוח הגוף .
אני כן חושב לעיתיים קרובות שאנו בתור מפתחי גוף , אנו מוכנים טוב יותר לעמוד מול קשיים של החיים. יש לנו רגל אחת למעלה יתרון במובן של המילה , להיות מצליחים .בחדר כושר תכננו את עצמינו לקחת אתגרים , להגדיל משקלים, ולהתגבר על נקודות משבר בהם אנו נתקעים. אנו ניחנים בתוכנה "עשיתי את זה , הייתי בזה , אני יודע את זה " .משוריינים בתוכנה של סבלנות , משמעת עצמית גבוה , על מנת להשיג את המטרות שלנו . זה מפתח גוף .
אני השתמשתי בפילוסופייה הזאת להתגבר על הפציעה הראשונה שלי , וחזרתי אל התוכנה הזאת שוב בפציעה האחרונה שלי. לא איחלתי לעצמי לשבור את הרגל , אבל מהרגע שזה קרה , מטרתי הייתה להתרכז בלחזור למסלול בדרך המהירה ביותר שיש. במקום לשכב ולהרגיש רע עם המצב , הצבתי לעצמי יעדים להחלמה מהירה . היה לי את הניתוח ב-26.12.2006 והמעמדות למושל הייתה 05.01.2007 שלחתי את מעמדי והצהרתי למדינה 09.01.2007 . הרופאים שלי אמרו לי שאין סיכוי שאני יגיע להשבעה עקב המצב אך אני אמרתי לא אני חייב להיות שם . לאחר שהצבתי לעצמי את היעדים ידעתי בדיוק מה עליי לעשות על מנת להגיע למטרתי.
אני קורא לכולכם לאמץ את הגישה הזאת , כאשר הגורל שולח לכם כדור אכזרי.
אל תבזבזו את הזמן בלקטר "איזה מסכן אני " . קבלו את העובדה שזה קרה , נתחו את המצב ,
ואת האופציות שלכם, וגבשו תוכנית על מנת להתגבר על המשבר.
זה מה שאני מכנה "לעשות הפסקה" – במובן של המילה במקרה שלי , במקרה שלכם אני מקווה שתהפכו כך כל מקרה לדבר חיובי , בהמשך דרכם .ISRAELBODY .
הביא לתרגום : יואב טל .
אני משער שעד עכשיו כבר שמעת על כך ששברתי את הרגל , בזמן שעשיתי סקי בסאן וואלי איידהו .
בחודש דצמבר האחרון .סובבתי את הקרסול ימין ונאלצנו להכניס שם ברגיי טיטניום .לאחר מכאן נאלצתי להגיע על קביים לשבועה של הקדנציה השנייה שלי כמושל קליפורניה .להתמודד עם הפציעה לא הייתה בדיוק חוייה נעימה . ובכל זאת זה לא היה לי לא מוכר .
בסוף שנת 1972 מצאתי את עצמי גם על קביים , הפעם זה לא היה עקב סקי , אלה עקב במה של פודיום רעוע וסדוק . הסצינה הייתה : הופעת אורח בדרום אפריקה . המקום בו הופעתי היה ממש דבוק עם סלוטפ . אני נזהרתי במיוחד לא להשעין את כל משקל גופי במקום אחד ובצורה דרמטית מידי לזוז בנהלך הפוזות . אך היה עליי לבצע שלושת רבעי סיבוב תפנית על הברכיים לביצוע "דאבל בייספס" מאחור .
אני קרסתי למטה במהלך הסיבוב והכריעה הרגשתי את הרעידה בפלטפורמה ונפלתי . ממש שמעתי נקישה בברך שמאל שלי . בזמן הנפילה גם שברתי את הקרסול , כך שהיו לי כמה נושאים כעת לטפל בהם.
ממש לפני זה הרגשתי חזק ובטוח לאחר שהחזקתי כבר בתואר האיש השרירי ביותר בפלנטה שלוש פעמים רצוף, בספטמבר האחרון כמר אולימפיה . ויחד עם זאת הרגשתי אז לא בטוח ולא נוח בבית חולים, עדיין גם עם רגל שבורה לא יכול היה המצב להחזיק אותי ב"דאון" לאורך זמן . בפבואר אותה שנה כבר חזרתי לחדר כושר . וכמה חודשים לאחר מכאן שבתי להופעות אורח בסתיו אותה שנה זכיתי שוב בתואר בפעם הרביעית ברציפות מר אולימפייה . נראה טוב יותר לדעת רבים מהשנה הקודמת .
שהייתי האחרונה בבית החולים החזירה לי זיכרונות מאותה תקופה לפני 34 שנה. אז הייתי מפתח גוף מתחרה , והיום אני מושל של המדינה המדהימה קליפורניה . אבל אני משער שזה נכון מה שאומרים :
ככל שהדברים משתנים , ככל שהם נשארים אותו הדבר. המסר של לקחת הביתה משתי התאונות הללו
היה יותר מהתאונות הוא לא לוותר ולהיכנע , ולרחם על עצמך .כולנו נתקלים בכשלנות בחיינו : אם זה ברך שבורה ,או פיטורים מהעבודה , סיום מערכת יחסים , וכ"ו. משחשוב הוא לא כמה גרוע המצב או כמה קשה האובדן , היא היכולת ההתאוששות המהירה והחזרה למצב קודם טוב יותר .מה שגם עוזר הוא התמיכה מסביב משפחה וחברים שמעודד אותך לשוב לענייני הכושר .
אני זוכר כשחזרתי לאימוני בשנת 1973 יכולתי לעשות רק רבע "סקוואטים" , ואז כשהתקדמתי לחצי "סקוואט" בפעם הראשונה , פרנקו קולמבו, וקן וואלר , צעקו .." וואה כל הכבוד זה פנטסטי , עשית עכשיו חצי תנועה ..." .
כאשר פרנקו שבר את הרגל שלו בשנת 1977 במהלך התחרות של האיש החזק ביותר בעולם , אני תמכתי בו במהלך כל הדרך חזרה למסלול .נסעתי מיד לבית החולים , והוא שכב לו שם אני אמרתי :
"פרנקו זה חייב להיפסק . קודם כל עקבתי אחרי לתחום "הפאוור ליפטינג" , אחרי זה לפיתוח הגוף, אחרי זה עקבת אחרי לאמריקה , אתה ניצחת את האולימפייה אחרי שאני זכיתי באולימפייה שש פעמים רצוף , אחרי זה אתה ניסת להיכנס לעולם הסרטים, - ועכשיו אתה מעתיק אותי שוב בלשבור את הרגל , זה מגוחך ...." . פרנקו צחק ולקח את תהליך השיקום שלו כאתגר אישי , ולא כאסון אישי.
וזה מה שבדיוק אתם צריכים לעשות על מנת להיות מנצחים במרוץ הזה שנקרא חיים .
לחבק אתגרים קשים , לקבל בברכה כל מה שנקרא בדרכם .חרקו שיניים וחייכו מול כל מצב שיש.
מבלי כל אלו ,לא ניתן לבנות אופי ואישיות . וזה אופי קודם כל ולפני הכל שעומד מאחורי איש מצליח.
אם זה בעסקים , בחיים או , בפיתוח הגוף .
אני כן חושב לעיתיים קרובות שאנו בתור מפתחי גוף , אנו מוכנים טוב יותר לעמוד מול קשיים של החיים. יש לנו רגל אחת למעלה יתרון במובן של המילה , להיות מצליחים .בחדר כושר תכננו את עצמינו לקחת אתגרים , להגדיל משקלים, ולהתגבר על נקודות משבר בהם אנו נתקעים. אנו ניחנים בתוכנה "עשיתי את זה , הייתי בזה , אני יודע את זה " .משוריינים בתוכנה של סבלנות , משמעת עצמית גבוה , על מנת להשיג את המטרות שלנו . זה מפתח גוף .
אני השתמשתי בפילוסופייה הזאת להתגבר על הפציעה הראשונה שלי , וחזרתי אל התוכנה הזאת שוב בפציעה האחרונה שלי. לא איחלתי לעצמי לשבור את הרגל , אבל מהרגע שזה קרה , מטרתי הייתה להתרכז בלחזור למסלול בדרך המהירה ביותר שיש. במקום לשכב ולהרגיש רע עם המצב , הצבתי לעצמי יעדים להחלמה מהירה . היה לי את הניתוח ב-26.12.2006 והמעמדות למושל הייתה 05.01.2007 שלחתי את מעמדי והצהרתי למדינה 09.01.2007 . הרופאים שלי אמרו לי שאין סיכוי שאני יגיע להשבעה עקב המצב אך אני אמרתי לא אני חייב להיות שם . לאחר שהצבתי לעצמי את היעדים ידעתי בדיוק מה עליי לעשות על מנת להגיע למטרתי.
אני קורא לכולכם לאמץ את הגישה הזאת , כאשר הגורל שולח לכם כדור אכזרי.
אל תבזבזו את הזמן בלקטר "איזה מסכן אני " . קבלו את העובדה שזה קרה , נתחו את המצב ,
ואת האופציות שלכם, וגבשו תוכנית על מנת להתגבר על המשבר.
זה מה שאני מכנה "לעשות הפסקה" – במובן של המילה במקרה שלי , במקרה שלכם אני מקווה שתהפכו כך כל מקרה לדבר חיובי , בהמשך דרכם .ISRAELBODY .