jonathan
18-04-07, 23:33
היסודות המתכווצים של סיבי השריריר מיוצגים על ידי ארבעה חלבונים:
אקטין,מיוזין,סרופומיוזין,וטרופונין.
אף לא אחד מאלו כשלעצמו מסוגל להתכווץ
מבנה מולקולת המיוזין- דומה לצורה של מקל גולף(מכירים בראש ובזנב)
ראש המולקולה אחראי לקשר עם האקטין,והזנב אחראי לקשר עם מולקולת מיוזין.סיב השריר מורכב ממאות אחדות של מולקולות מיוזן.המולקולות מאוגדות באופן שרק הראשים בולטים החוצה.
האקטין מהווה כ 20%-25% מחלבוני המיופברילה,ומורכב משתי רצועות דמויות מחרוזת הכרוכות על עצמן,זו על גבי זו,בצורה סליל לולייני
לשר שני החלבונים המתכווצים(סרופונין וטרפומיוזין)תפקידי בקרה וקישור בין סיבי האקטין והמיוזין.
מנגנון ההתכווצות
ההנחה המקובלת היא שהתכווצות השריר יוצאת לפועל כתוצאה מהחלקת סיבי האקטין והמיוזין זה על גבי זה,הדבר מביא להתקרבות והתרחקות קווי הz מזה
התכווצות הרפיה
עריכה-ניסיתי להדגים פה בציור את ההתכווצות וההרפיה.
אבל לא מסתדר פה.אז מי שלא הבין,אני עוד מעט יוסיף קובץ של צייר עם תרשים.
התכווצות איזומטרית ואיזוטונית
מבחינה מכנית מכירים בשני סוגי התכווצות עיקריים של שרירי השלד:התווצות איזומטרית,שבה אורך השריר נשאר קבוע והגורם המשתנה הוא המתח בשריר,והתכווצות איזוטונית שבה הגורם הקבוע הוא המתח השרירי והגורם המשתנה הוא אורך השריר,גדוגמא להתכווצות איזומטרית ניתן להביא את מרבית הפעולות שבעיקרן הינן אי אווירניות..
האיזוטונית היא התכווצות העיקרית בשרירים הפעילים בפעולו אווירוניות:שחיה, ריצה ,רכיבה על אופנים.
את העוצמה השרירית המתפתחת בעת ההתכווצות השרירים ניתן למדוד באמצעות המתח המירבה שהשריר יכול לפתח.
השריר יכול להתכווץ בשלושה אופנים שונים,הכל בתלות בתנאים החיצוניים:
1. התכווצות כנגד התנגדות נייחת; במקרה כזה אין כל תנועות חיצוניות וניתן להבחין במתיחויות פנימיות מזעריות של חלקים רכים של השריר,הנידים ורקמת החיבור.זוהי כאמור,התכווצות האיזונמטרית,והמתח המירבה המתפתח בפעולת השריר בתנאים הללו הוא העוצמה האיזומטרית.
2.התכווצות כנגד התנגדות ניידת,שבה השריר מתקצר במהלך ההתכווצות ומבצע עבודה שהיא תוצר של df כאשר f היא ההנתנגדות שעליה השריר מתגבר(לדוגמא משקל של ארגז שאנו מרימים)ו d הוא מרחק התנועה.
אםd נתון מראש אז ההנתגדות המירבית שעליה השריר יתגבר היא מדד לעוצמה השרירית או לעוצמה הדינמית
3.השרירים יכולים להתכווץ כנגד כוח חיצוני,הגורם להארכתם על ידי הנעת השלד שאליו הם מחוברית.מכאן שפעולת השריר לובשת צורה של התנגדות לכוח החיצוני,התנגדות זו יכולה גם לשמש מדד לעוצמה השרירית.
חוק "הכל או לא כלום".
כאשר נבודד סיב יחיד ונגרה אותו בגירוי חשמלי בודד,שעוצמתו גוברת והולכת עם כל גירו נוסף,מסתבר לנו התלות בין עוצמת הגירוי להתכווצות.כאשר עוצמת הגירוי נמוכה מערך מסויים,לא יתכווץ הסיב בכלל,רק מעבר לערך גבולי מסויים של עוצמת הגירוי נקבל התכווצות,שתיהיה מירבת.אין שום עוצמת גירוי שבכוחה לגרום לכיווץ חלקי של סיב בודד,הסיב הוא מתכווץ או שאינו מגיב בכלל.
הערך הגבולי של עוצמת הגירוי נקרא סף הגירוי.תופעה זו באה לידי ביטוי בחוק"הכל או לא כלום",שחשיבותו רבה גם במערכת העצבים,חוק זה הוא חוק פיסיולוגי כללי.תא המקיים את החוק מגיב תגובה מכסימלית לגירוי על-ספי ואינו מגיב כלל לגירוי תת ספי.בגירוי על ספי עוצמת התגובה אינה תלוי בעוצמת הגירוי.
נשאלת השאלה כיצד בכל זאת מקבלים התכווצות חזקה יותר של שריר?התשובה לכך היא:השריר מורכב מסיבים רבים,שלכל אחד מהם סף גירוי שונה,הסיבים מתכווצים בגירוי נמוך,הם רק הסיבים בעלי סף נמוך,בגירוי חזק יותר מתגייסים סיבים נוספים,כך שבעת גירוי זה מתכווצים יותר סיבים-גם אלו בעלי סףף נמוך וגם אלו בעלי סף גבוה.דבר זה מביא להתכווצות שריר חזקה יותר.החוק"הכל או לא כלום"נכון לגבי סיב בודד ולא לגבי שריר שלם.
מקווה שנהנתם והתעניינתם.
כתבתי לפה את החומר מספר הפיזיולוגיה של הגוף במאמץ
ספר מאוד מעניין שלקחתי מהספריה של בית ספר לפני כמה שבועות..
אקטין,מיוזין,סרופומיוזין,וטרופונין.
אף לא אחד מאלו כשלעצמו מסוגל להתכווץ
מבנה מולקולת המיוזין- דומה לצורה של מקל גולף(מכירים בראש ובזנב)
ראש המולקולה אחראי לקשר עם האקטין,והזנב אחראי לקשר עם מולקולת מיוזין.סיב השריר מורכב ממאות אחדות של מולקולות מיוזן.המולקולות מאוגדות באופן שרק הראשים בולטים החוצה.
האקטין מהווה כ 20%-25% מחלבוני המיופברילה,ומורכב משתי רצועות דמויות מחרוזת הכרוכות על עצמן,זו על גבי זו,בצורה סליל לולייני
לשר שני החלבונים המתכווצים(סרופונין וטרפומיוזין)תפקידי בקרה וקישור בין סיבי האקטין והמיוזין.
מנגנון ההתכווצות
ההנחה המקובלת היא שהתכווצות השריר יוצאת לפועל כתוצאה מהחלקת סיבי האקטין והמיוזין זה על גבי זה,הדבר מביא להתקרבות והתרחקות קווי הz מזה
התכווצות הרפיה
עריכה-ניסיתי להדגים פה בציור את ההתכווצות וההרפיה.
אבל לא מסתדר פה.אז מי שלא הבין,אני עוד מעט יוסיף קובץ של צייר עם תרשים.
התכווצות איזומטרית ואיזוטונית
מבחינה מכנית מכירים בשני סוגי התכווצות עיקריים של שרירי השלד:התווצות איזומטרית,שבה אורך השריר נשאר קבוע והגורם המשתנה הוא המתח בשריר,והתכווצות איזוטונית שבה הגורם הקבוע הוא המתח השרירי והגורם המשתנה הוא אורך השריר,גדוגמא להתכווצות איזומטרית ניתן להביא את מרבית הפעולות שבעיקרן הינן אי אווירניות..
האיזוטונית היא התכווצות העיקרית בשרירים הפעילים בפעולו אווירוניות:שחיה, ריצה ,רכיבה על אופנים.
את העוצמה השרירית המתפתחת בעת ההתכווצות השרירים ניתן למדוד באמצעות המתח המירבה שהשריר יכול לפתח.
השריר יכול להתכווץ בשלושה אופנים שונים,הכל בתלות בתנאים החיצוניים:
1. התכווצות כנגד התנגדות נייחת; במקרה כזה אין כל תנועות חיצוניות וניתן להבחין במתיחויות פנימיות מזעריות של חלקים רכים של השריר,הנידים ורקמת החיבור.זוהי כאמור,התכווצות האיזונמטרית,והמתח המירבה המתפתח בפעולת השריר בתנאים הללו הוא העוצמה האיזומטרית.
2.התכווצות כנגד התנגדות ניידת,שבה השריר מתקצר במהלך ההתכווצות ומבצע עבודה שהיא תוצר של df כאשר f היא ההנתנגדות שעליה השריר מתגבר(לדוגמא משקל של ארגז שאנו מרימים)ו d הוא מרחק התנועה.
אםd נתון מראש אז ההנתגדות המירבית שעליה השריר יתגבר היא מדד לעוצמה השרירית או לעוצמה הדינמית
3.השרירים יכולים להתכווץ כנגד כוח חיצוני,הגורם להארכתם על ידי הנעת השלד שאליו הם מחוברית.מכאן שפעולת השריר לובשת צורה של התנגדות לכוח החיצוני,התנגדות זו יכולה גם לשמש מדד לעוצמה השרירית.
חוק "הכל או לא כלום".
כאשר נבודד סיב יחיד ונגרה אותו בגירוי חשמלי בודד,שעוצמתו גוברת והולכת עם כל גירו נוסף,מסתבר לנו התלות בין עוצמת הגירוי להתכווצות.כאשר עוצמת הגירוי נמוכה מערך מסויים,לא יתכווץ הסיב בכלל,רק מעבר לערך גבולי מסויים של עוצמת הגירוי נקבל התכווצות,שתיהיה מירבת.אין שום עוצמת גירוי שבכוחה לגרום לכיווץ חלקי של סיב בודד,הסיב הוא מתכווץ או שאינו מגיב בכלל.
הערך הגבולי של עוצמת הגירוי נקרא סף הגירוי.תופעה זו באה לידי ביטוי בחוק"הכל או לא כלום",שחשיבותו רבה גם במערכת העצבים,חוק זה הוא חוק פיסיולוגי כללי.תא המקיים את החוק מגיב תגובה מכסימלית לגירוי על-ספי ואינו מגיב כלל לגירוי תת ספי.בגירוי על ספי עוצמת התגובה אינה תלוי בעוצמת הגירוי.
נשאלת השאלה כיצד בכל זאת מקבלים התכווצות חזקה יותר של שריר?התשובה לכך היא:השריר מורכב מסיבים רבים,שלכל אחד מהם סף גירוי שונה,הסיבים מתכווצים בגירוי נמוך,הם רק הסיבים בעלי סף נמוך,בגירוי חזק יותר מתגייסים סיבים נוספים,כך שבעת גירוי זה מתכווצים יותר סיבים-גם אלו בעלי סףף נמוך וגם אלו בעלי סף גבוה.דבר זה מביא להתכווצות שריר חזקה יותר.החוק"הכל או לא כלום"נכון לגבי סיב בודד ולא לגבי שריר שלם.
מקווה שנהנתם והתעניינתם.
כתבתי לפה את החומר מספר הפיזיולוגיה של הגוף במאמץ
ספר מאוד מעניין שלקחתי מהספריה של בית ספר לפני כמה שבועות..