לא תמיד ניתן להבחין בשינויים כל כך מהותיים באוסמולריות של הצואה, והעמסה של מזון שכזה בזמן שבו הגוף מתקשה לעכל למשך תקופה ארוכה יכולה בהחלט להוביל לתחושות לא נעימות ב-עתיד-. אי- סבילות ללקטוז לא נגרמת רק כתוצאה מאי-שתיית חלב. ממש לא. ברגע שמכניסים לגוף מזון שלא מתעכל בצורה כל כך טובה, הדבר יכול לגרום לבעיות בעתיד.

ההבדלים הם מספיק מהותיים, ואם לא - כנראה שהרגישות ללקטוז היא מאוד זניחה או שהכמות שנצרכה קטנה. בשני המקרים, לא תהיה בעיה עם כמות החלב שנצרכה.

אתה מוזמן להסביר איך הבעיה תגרם בעתיד אם הלקטוז העודף יצא בצואה תוך זמן קצר. בנוסף אתה מוזמן לספר על הבעיות העתידיות מעבר לשלשולים/כאבי בטן, שכבר התייחסתי אליהם בענייננו.

אגב, במצבי שלשול אצל ילדים הדעה הרווחת בקרב הרופאים כיום היא דווקא לעודד צריכה של מוצרי חלב כדי שתאי המעי ימשיכו לייצר לקטאז. זה בהחלט מצב רגיש של מערכת העיכול.

חוסר ממושך בלקטאז. ברגע שיש פגיעה במערכת העיכול ומעמיסים יותר חלב, בעתיד יכול להיווצר מצב שבו כמות הלקטאז יפגע ויפגע, עד כדי כך ש-לא- יווצר.
אני זוכר שכשחשדו שיש לי אי-סבילות ללקטוז, שאלו אם אני שותה יותר מ-2 כוסות חלב ביום למשך זמן. הרופא אז טען שצריכה מרובה של לקטוז על בסיס קבוע תביא לירידה בכמות הלקטאז עד כדי חסימה של ייצור טבעי נוסף. האמת? לא חיפשתי הרבה בנושא, אך כשהרצתי חיפוש קצר (מזמן) ב-PUBMED מצאתי כמה מאמרים שמראים שיש קשר בין צריכת לקטוז וחלב כרוניים ומחלות/בעיות עיכול בעתיד (לרוב כמובן שלשולים ואי-סבילות ללקטוז).

אין לי זמן כרגע לחפש מחקרים. אך אני מבטיח שאחפש.

כל טוב

הפרופסור שלימד אותי שהוא מומחה לגסטרו-אנתרולוגיה עם תת התמחות בתזונה אמר אחרת.
אין הגיון מטבולי להפסיק לייצר אנזים דווקא כשיש בו צורך, זה לא קיים בשום מקום.