ניגרי מה שבטוח עשית להם בית ספר בפריסת גב.
הגב שלך מס 1 שם

אם כך פול דילט, מרקוס רול, שון אלן ועוד כאלה היו צריכים להיות מזמן מרי אולימפיה.
יותר מזה, אם כך, שנה שעברה הייתי אמור להפסיד, כי בוודאות מבין 8 מתחרים הייתי הכי קטן במחינת מאסה. גודל הוא פרמטר זהה לשאר החמישה: חיטוב, ייבוש, פרופורציה, אסתטיקה והצגה.
הניקוד הוא זהה בכולם...

http://zix.co.il/images/607376222.JPG


אני עדין לא מעקל מה שהולך בתמונה הזאת פשוט לא אנושי פאקקקק:ph34r:

הדוגמאות שלך לא טובות מפני שמו שכבר הדגשתי קודם צריך להבדיל: ברמות של אולימפיה וארנולד כולם מפלצות מאסה, ואז באמת הגיוני שתקח יובש קח חיטוב וקח אסטטיקה ותכריע.
אבל פה בארץ זה לא ככה, אם בא בנאדם שבכלל לא נראה באדיבילדר, עם כל הכבוד אני לא נותן לו יתרון בגלל שהוא לקח 3 ימים פוסיד, זה נוגד כל היגיון.
וזה ממש לא נראה שהניקוד זהה בכל הפרמטרים, נוצר רושם ש 95 אחוז מהניקוד הוא על ייבוש וחיטוב.
לדעתי זה חבל מאוד, מפני שכך מחטיאים את המטרה של הספורט.
אני שומע בסביבתי אנשים שמוכנים לפרק לעצמם את התחת, להפסיד שריר, לוותר על שנה של גדילה, רק כדי להגיע קצת יותר גזורים.
זה לא באדיבילדינג.

אני אגיד לך למה, כי רוצים שאנשים יתחילו לשים דגש סוף סוף גם על זה, בארץ כל מי שגדול הולך להתחרות, רק בשנים האחרונות נתנו ניקוד גבוה (מוגזם אפילו) למי שיש רגליים, למי שיבש ולמי שחטוב מאוד, כי הגיע הזמן שאנשיםם ייחסו לזה חשיבות...

שוב לא מסכים אחי.
אתה כמעט לא רואה אנשים שמנים על במות, המודעות מאוד מאוד עלתה, אנשים נפתחו לדברים, יש אינטרנט.
אין מישהו שמזלזל בחיטוב, רעבאק אני יצאתי לחיטוב של 5 חודשים, הרגתי את עצמי עם פעמיים ביום אירובי, וככה עשו עוד רבים וטובים.
אבל בסופו של יום, נוצרה איזו אובססיה שחורגת כבר מכל פרופורציות.
אני מוכן לקחת על עצמי לשאת את הדגל כדי לשנות את זה, להעיר משהו, שהשופטים יחשבו עוד פעם אחת לפני שהם קופצים בהתלהבות מעור שנצמד לשריר.
חברים שלי, תסתכלו גם קצת על השריר עצמו - אם העור נצמד על שריר דק ולא בשל זה לא שווה שום דבר.
ושוב: פוסידים אני יכול לתת גם לגנן של בעל הבית שלי וגם הוא יהיה יבש.

תשמע, מתוך עשרה אנשים שמשתמשים בחומרים - אולי שניים גדלים, מתוך עשרה שעושים דיאטה - אולי אחד מצליח וזה שאנשים לוקחים פוסידים לא הופך אותם למשתמשים נכון במשתנים (בייחוד עם פוסיד) ובטח ובטח שלא מונע מהם מלשתות מים, זה שאתה עושה אירובי פעמיים ביום ואני עושה עשר פעמים אירובי בכל הדיאטה - את זה לא רואים על הבמה, השופטים לא יודעים (אולי כן) שלא התאמנתי 9 חודשים - אותם מעניין ויזואלית מה עומד מולם וזהו... את ההערכה על ההשקעה תקבל מחברים וממשפחה - לא תמיד על הבמה.

ועוד משהו - אתה לא יכול להתאים את השופטים לבאדיבילדינג הישראלי - יש חוקים בינלאומיים ועל פיהם עובדים, הגיע הזמן שמפתחי הגוף יתקדמו לקווי השיפוט של חו"ל ולא יחפשו לשנות ולהתאים את החוקים לספורטאים הישראלים.

זה כמו לבטל נבדל בכדורגל, כי אין לנו הרבה שערים בארץ...

לא משנים את החוקים גדי, בסך הכל צריכים להכניס דברים לפרופורציות.
כבר נמאס לי לחזור על עצמי, אבל אתה מכריח אותי.
לא חיפשתי הערכה על מה שהקרבתי, זה ברור מעל לכל ספק שמה שמעניין זה איך אתה ביום עצמו, רק הדגשתי שכל מתחרה נותן דגש לחיטוב, זה מובן מאליו אבל אסור פשוט אסור, שאנשים ישכחו באיזה ספורט אנחנו נמצאים - כי הרושם שאני מקבל משיחות עם ספורטאים רבים - שזה לאט לאט מחלחל.
באדיבילדר זה קודם כל אדם גדול ומאסיבי, אחר כך בא כל השאר.
לעולם לא תשכנע אותי שבאדיבילדר הוא אדם יבש וגזור, ושהמאסה לא משנה, מפני שזה נוגד את כל מהות הספורט הזה.
השאיפה של כל מפתח גוף חייבת להיות לגדול כמה שאפשר ואחר כך לחטב ולחתוך את זה, לא יתכן שאנשים יתחילו לחשוב איך הם לא עולים במאסה כדי להביא מקום טוב.

מאסה משנה מאד, אבל במצב שלנו בארץ, אנשים לא מגיעים מוכנים לתחרות. מי שלא מגיע מוכן, לא יכול לקבל ניקוד. החוסר מסה זה סיפור אחר, אבל כרגע יש כאלו הבדלים ענקיים בין המתחרים, שאחד נראה כאילו הכין את עצמו לתחרות והשני נראה לא מוכן בעליל. עובדה שהמסה משחק תפקיד לא קטן - עאדל היה מוכן מסטס בהרבה, סטס ניצח אותו על מסה נטו. לא ככה?

ברור שחייב להיות גדול, אבל אני לא מבין, אתה לא תכפה עליי את דעתך בכוח, עם כל הכבוד לספורטאים בארץ, אתם חייבים להבין לעזאזל שמאסה וחיטוב וכו' הם ניקוד זהה ולפני הגודל ידידי, בא המיבנה, הרבה לפני...
מתי התחילו לדבר על כך שהרמה עלתה בארץ? כשהם נהיו גדולים יותר?? או כשהם באו מוכנים יותר?
כשמאור עלה על הבמה במר צפון חתוך עד העצם, פרופורציונאלי בטירוף והישווה ואף התעלה על גדולים ממנו, אנשים התחילו לקלוט מה זה רמה....
אני בקשר עם כל כך הרבה מהטובים בארץ ולא יצא לי שמישהו חלק על דעתי בעניין - מצטער.. לא אחרי שאתה גדול תנסה להביא את החיטוב הטוב ביותר, אחרי שיש לך את שאר הדברים הנחוצים בפיתוח גוף - רק אז תתחיל לגדול - כי לגדול זה לא קשה.. אבל לגדול נכון ונקי ולהיות מפורט ולהביא לשלימות הגוף (סטייל ג'קסון וווילר) זה באדיבילדינג... אח"כ תנסה לעבוד כמו קולמן.

ממש לא.
סטאס היה מוכן מיליון אחוז מה קרה לך אלון?
כל התיאוריה שלי, מתבססת על אנשים מוכנים, אני חלילה וחס לא מדבר על מישהו ש"בא מהבית".
אני מדבר על אנשים שרואים חיטוב רואים וורידים, אבל אולי הם טיפה פחות יבשים מאחרים.
אני טוען שאם יש להם יתרון במאסה, צריך להתחשב גם בזה.

נכון שעדאל היה קצת יותר יבש, אבל עדאל התאים לעצמו צבע ושמן בצורה מושלמת, סטס ניראה לי בכלל לא שם שמן,
גם השכבות פה קובעות, עדאל עשה את זה מושלם וזה ניראה כאילו הוא היה הרבה יותר יבש. שניהם היו מדהימים אין מה לדבר.

הבעיה שלי היא עם האובססיה של החיטוב, כשאנשים אומרים לי, תראה אני מוותר על מאסה השנה כדי להיכנס לקטגוריה ההיא שוב פעם, זה פשוט מאוד מצער אותי.
מבחינתי אני רואה רק דבר אחד: לגדול ולהתעצם.
חכה לינואר, ותראה מה זה טנק.
אישית אני מציג פרופורציות טובות, אין לי חלק אחד שמפגר בהרבה אחרי אחרים, אני רוצה עוד בשר, כדי שאפשר יהיה להציג מאסה רצינית גם בייבוש מושלם.

מיליון אחוז? לא הייתי אומר. בכל אופן עדאל חאג' היה מוכן יותר טוב ממנו, גם הוא בטוח לא יתווכח על זה, מההכרות הקצרה איתו.
וברור שמתחשבים בשקלול הדברים , המאסה, הייבוש, צורת הגוף, מראה השרירים והבגרות שלהם... מאסה זה חלק מהמשוואה .

אם המירוץ הוא אחרי מסה, אז תיכנס פשוט בקטגוריית משקל יותר גבוהה. בגובה שלך לעלות על במה במאה קילו זה אפשרי, ובמסה כזו תוכל גם לא להגיע מוכן באלף אחוז בשביל להיות מנצח האובר-אול.

אין לי כרגע אסטרטגיה לגבי קטגוריה, המטרה היא לעלות כמה שיותר בשריר, וגם לעשות את זה הפעם קצת יותר חכם, עם פחות שומן, כאשר יש לי כבר תוכנית מפורטת לגבי השיטות והדרך לעשות את זה.
בגדול, אני הולך לאוף סיזן ארוך, עם כוונה להתחרות שוב רק ב 2010.

אביב אתה הולך להיות מפלצת אחושרמוטה.
אני כבר מת לראות איך תראה על 100 קילו.

סטאס לא יתווכח על כלום הוא אציל מידי בשביל זה, חוץ מזה על מה יש לו להתווכח הבנאדם הזה הוא עוקר הרים שמפחיד נשים וילדים עם הגודל שלו - באדיבילדר למופת.
הגנטיקה של סטאס ועאדל, זו גנטיקה אחרת לגמרי, זה לא קשור להכנה טובה יותר או פחות, זה פשוט "ז'אנר" אחר של גוף - ושניהם כמובן מרהיבים, כל אחד בפני עצמו.
שניהם גם בחורים יוצאים מן הכלל, לפגוש את עאדל זה תמיד תענוג צרוף, אני לא בטוח שיש עוד אדם בספורט הזה שהוא כל כך מפרגן ונחמד, לעאדל מגיע כל הטוב שבעולם בזכות הלב הרחב שלו.
סטאס זה בנאדם שתמיד יעזור וייתן עצה טובה, גם אם הוא עצבני מותש ועייף, לאיש הזה פשוט יש אישיות יוצאת דופן.