צריך הבהרות לגבי אינסולין
 

אוקיי... אני מנסה להבין קצת יותר לגבי האינסולין... קראתי כמה מאמרים אבל זה רק בילבל אותי יותר, אז אני רוצה לוודא שהבנתי נכון ברשותכם:

1. ממה שאני מבין... בחיטוב (ובכלל?) עדיף להגיע למצב של רמת אינסולין כמה שיותר נמוכה לאורך היום כי אז הגוף שורף יותר חומצות שומן. במצב שרמת האינסולין גבוהה- הגוף לא מצליח\שורף פחות שומן?

2. צריך להקפיץ את רמת האינסולין לאחר האימון (בעזרת פחמימות בעלות ערך גליקמי גבוה) וזאת כדי למלא את מאגרי הגליקוגן בשריר להתאוששות טובה יותר ולדכאות את רמת הקורטיזול?

3. לא הבנתי מדוע אחרי אימון, אפילו בחיטוב, אומרים שיש לצרוך עם השייק סוכר ענבים ברמה גבוהה כי אין פחד שהסוכר הפשוט יהפוך לשומן..?

אשמח להסברים\תיקונים, תודה רבה מראש!

כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה הלבלב מפריש אינסולין בכמות גדולה מאוד ולאחר כמה שעות נוצר מצב שרמת הסוכר בדם שלך נופלת והיא נמוכה מאוד מה שיוצר גל של רעב ותחושת אי נוחות.

אתה מקפיץ את רמת הסוכר בדם לאחר אימון כדי לתת לגוף ספיגה כמה שיותר מהירה של המזון שהוא צריך במטרה לבנות ולתקן רקמות פגועות. וכן, גם כדי לסתור את ההורמון המפרק קורטיזול

בחיטוב אתה יכול לוותר על הסוכר ענבים ביחד עם השייק לאחר אימון כי זה סתם קלוריות מיותרות וגם ככה אתה לא תבנה שריר בתקופה של מאזן קלורי שלילי, שייק חלבון עם מעט פחמימות (כמו פריכיות אורז או פרוסות לחם הכל תלוי בתפריט שלך) יעשו את העבודה.

אוסיף ואומר שהאינסולין הינו הורמון אנאבולי (בונה) שבא כתגובה לצריכת פחמימות וחלבונים ותפקידו לשמש כנשא חודרן לתוך התא ע"מ להפיק מאילו אנרגיה.
אינסולין בא לווסת את רמות הסוכר (והחלבון) בדם.כאשר צורכים כמות גדולה של פחמימה יופרש יותר אינסולין מהלבלב וההיפך.
פרמטר נוסף מאוד חשוב בעניין זה הינו "מדד הרגישות לגלוקוז" (GLOCOUSE TOLARENCE FACTOR) שמדבר על כך שלכל אדם יש מידת ספיגה\עמידות אחרת לפחמימות.
ההסבר עוד ארוך ומייגע מקווה שעזרתי...

קודם כל תודה רבה על התשובות!

השאלה היא האם זאת רק תחושה של רעב ואי נוחות שנוצרת לאחר שיש נפילה ברמת הסוכר בדם, או שיש גם קשר בין שריפת השומן בגוף לרמת הסוכר בדם (וכמות האינסולין). כי לפי מה שהבנתי- במצב שמופרש הרבה אינסולין הגוף לא שורף שומן.

תוכל להסביר מה הכוונה ב-"לסתור את ההורמון המפרק קורטיזול"? לא הבנתי כ"כ. קורטיזול זה הורמון שמופרש בפעילות ספורטיבית, לא כך? אז האם זה טוב או רע לסתור אותו.

אני מבין מה שאתה אומר, אבל קראתי פה מהרבה אנשים שבחיטוב אין טעם להוריד לגמרי את הסוכר ענבים, וזאת מפני שבחלון ההזדמנויות שאחרי האימון הגוף נמצא במצב שהוא לא ישמין מהסוכר ענבים ולכן אין צורך להוריד את זה (אלא לצמצם את הכמות במקרה הכי גרוע). אני כבר לא יודע מה הדעה הנכונה...

alfi-או כל מי שיודע-
לגבי ה"מדד רגישות לגלוקוז"- אדם שהוא רגיש לגלוקוז- בגדול, אם הוא יאכל אותה כמות פחמימות כמו אדם שיותר עמיד לגלוקוז- אז לאדם הרגיש לגלוקוז יופרש יותר הורמון אינסולין? או שהוא יגיב בצורה יותר רצינית לאותה כמות אינסולין שתופרש? ואיך זה יבוא לידי ביטוי תכלס?? כלומר- לגבי חיטוב.. אדם שרגיש לגלוקוז, מה זה אומר עליו בחיטוב? שהוא צריך להזהר יותר עם פחימימות? כי הסברתם הרבה אבל לא אמרתם בתכלס איך זה משפיע על שריפת השומן(שזזאת הנקודה שלי פה).


ממש תודה על התשובות, אשמח לקבל עוד הסברים.

אני ממש מצטער אך אין ביכולתי להסביר תופעות כימיות ופיזיולוגיות בלי להשתמש במונחים,מושגים שתשמע אותם פעם ראשונה....
עליית אינסולין שגורמת לאוקסידציה (חמצון) של גלוקוזה, השקעתו בצורת גליקוגן וסינתזה של חלבונים, יצירת שומן ואגירתו ברקמת השומן ובאיברים השונים.
ירידה ברמת הגלוקוזה בדם, הרמה יורדת בצורה איטית ומגיעה לערך נמוך לפני הארוחה הבאה, מה משתנה בעקבות זאת? ירידה מקבילה של רמת האינסולין (הוא זה ששומר על רמת גלוקוזה), ירידה ברמת האינסולין גורמת לשינוי התהליכים, תהליך אוקסידצית השומנים הופך ליותר משמעותי, פירוק השומן בתהליך הנקרא ליפוליזה, אין סינתזת שומן כי אין מספיק סובסטראט (חומר מפרק) לכך, יש שימוש במאגרי השומן לאנרגיה, השימוש בשומן הוא רב אבל יחסית, יש שימוש באנזימים שיוצאים מהלבלב.
אנשים בעלי רגישות לאינסולין (כאשר נקודת השיא היא מחלת הסוכרת שבה רמת הסבילות לגלוקוזה גובלת באפס) צריכה מוגברת של פחמימות כן עלולה לפגוע בסינטזת ותהליכי פירוק ("שריפת") שומן שכן ישנה הפרשה מוגברת של הורמונים קטבוליים שבאים על-חשבון חוסר תפקודו של הורמון האינסולין.
"נפילה" של רמת הסוכר בדם באדם בריא שלא נמצא אצלו בעיה רפואית בנושא,לרוב הינה תוצאה של רשלנות אם בתזונה לא מאוזנת,פעילות גופנית שלא בהתאם לגבולות המתאמן ואורח חיים ברמת עקה (לחץ) גבוה....