ישראלבודי - בעיית רעב

ציטוט:

פורסם במקור על ידי Melamed (הודעה 888319)

ממה זה נובע?
יש מאמרים על זה? אני מעוניין להשכיל קצת..

לפטין הוא הורמון שמופרש בעיקר מרקמת השומן. תפקידו הוא למעשה לאותת לגוף על כמות השומן הקיימת – ככל שהגוף שמן יותר, מיוצר יותר לפטין (ניתן לראות שרמות הלפטין גבוהות יותר אצל אנשים שמנים). כאשר הוא מגיע למח, הוא גורם לירידה בצריכת המזון ועליה בהוצאת האנרגיה על מנת לשמור על משקל הגוף. בנוסף, הוא משמש כאיתות שלגוף יש מספיק מאגרי אנרגיה על מנת לאפשר רבייה וייצור של תאי הדם השונים. אצל נשים הסובלות מאנורקסיה, רמות הלפטין נמוכות מאוד ובהתאם יש הפסקה במחסור, אנמיה ובעיות בתפקוד המערכת החיסונית. תפקידים נוספים של הלפטין קשורים בהתפתחות כלי דם, עצמות וריפוי פצעים.

נציין בנקודה זו גם את האינסולין, שפועל בהיפותלמוס במנגנונים זהים ללפטין, אך מופרש מהלבלב בתגובה לגירויים מסוימים (עליה ברמות הגלוקוז בדם, חומצות אמינו מסויימות ועוד) וגם רמותיו עולות בהשמנה עקב ירידה בתגובת הרקמות לפעילותו – נדרשת כמות גדולה יותר של אינסולין על מנת לגרום לאפקטים הרצויים.

ההשפעה של לפטין בהיפותלמוס מתבצעת באמצעות השפעה על פעילות נוירונים (תאי עצב) בהיפותלמוס וייצור של נוירופפטידים – חומרים שמשפיעים על פעילות הנוירונים. לפטין מדכא ייצור של חומרים שגורמים לרעב (NPY, MCH, AgRP ועוד) ומגביר ייצור של חומרים שגורמים לשובע (CART, α-MSH ועוד). הנוירופפטידים האלו משפיעים על נוירונים במרכזי רעב ושובע ושובע בהיפותלמוס שמשפיעים על צריכת המזון, פעילות מערכת העצבים הסימפתטית (גורמת לעליה בצריכת האנרגיה), בלוטת התירואיד (בעלת תפקיד חשוב בחילוף החומרים), רבייה וגדילה.

תפקיד פיזיולוגי חשוב של לפטין הוא הסתגלות למצבי רעב. צום קצר יחסית (36 שעות) גורם לירידה ברמות הלפטין. לכאורה, עובדה זו לא מפתיעה – אם לא אוכלים מאבדים משומן הגוף ורמות הלפטין אמורות לרדת. בפועל, הירידה ברמות הלפטין היא ללא פרופורציה לאיבוד השומן – צום של שבוע יכול להוביל לירידה של עשרות אחוזים ברמות הלפטין, למרות שכמות השומן שירדה מהווה כמות קטנה בלבד מסה"כ השומן. הירידה ברמות הלפטין גורמת לשינויים הורמונליים והשפעה על הפוריות, על מנת שהגוף יוכל להתמודד בצורה טובה עם המחסור במזון.

על פי האמור לעיל, מתעוררת שאלה – אם לאנשים שמנים יש רמות גבוהות של לפטין, מדוע הם לא מרזים? הרי לפטין מגביר את השובע ומדכא את הרעב. בנוסף, היו ניסיונות לטפל בהשמנת יתר באמצעות הזרקת לפטין, אך ניסיונות אלו לא הצליחו. ככל הנראה, במצבים של השמנת יתר מתפתחת עמידות ללפטין – הגוף לא מגיב להורמון בצורה טובה ולכן למרות שרמותיו גבוהות, לא רואים ירידה במשקל.

גרלין הוא הורמון שמיוצר בקיבה, במח ועוד. יש לו תפקיד גם בבקרה קצרת טווח, אך בהקשר זה נזכיר אותו כהורמון המשפיע על ההיפותלמוס להגביר את תחושת הרעב ולהפחית את תחושת השובע. חלק מהאפקטים שלו הם בדיוק הפוכים לאלה של לפטין (למשל, עליה בייצור AgRP ו-NPY וירידה בייצור α-MSH).

בקרה קצרת טווח

מטרתה של בקרה זו היא לווסת את צריכת המזון בתגובה לארוחות. תפקיד חשוב נוסף הוא לאזן צריכה של מזון מסוים עם שימוש בו – למשל, אם הדיאטה עשירה בפחמימות, צריך להיות מנגנון שיגביר את השימוש בהן לאנרגיה. בהקשר זה נעסוק בעיקר בGut-Brain Axis – זהו למעשה ציר הורמונלי שמקשר בין מערכת העיכול לבין המח.

לפני שנעסוק במנגנונים ההורמונליים, נזכיר מנגנון נוירולוגי אחד חשוב. מערכת העיכול מעוצבבת על ידי עצב שנקרא ואגוס. לעצב זה יש מרכיב פאראסימפתטי – המערכת הפאראסימפתטית היא אוטונומית, משמע פועלת בצורה לא רצונית. ידוע לנו שהואגוס משפיע על פעילות מערכת העיכול ומגביר אותה, אך מסתבר שגם מערכת העיכול משפיעה עליו – הואגוס יכול לחוש בעומס מכאני בקיבה (כאשר היא מתמלאת במזון), תחושה זו מגיעה אל המח וגורמת לשובע, ללא תלות בהרכב המזון הנכנס. זהו מנגנון חשוב אך הוא לא מסוגל להסביר לחלוטין את השובע שאנו חשים כתוצאה מארוחה.

מערכת העיכול היא האיבר האנדוקריני הגדול ביותר בגוף. הפרשת הורמונים רבים של המערכת תלויה במזון שנצרך, וכך הורמונים אלו מסוגלים לאותת למח על המצב התזונתי הנוכחי. נזכיר כעת מספר הורמונים חשובים, מתי הם מופרשים ומהי פעילותם.

גרלין – מופיע גם במנגנון הבקרה הזה. העלייה ברמות הגרלין לפני הארוחה תואמת את תחושת הרעב שעליה הנבדקים מדווחים ולמעשה גרלין גורם לאכילה גם בהעדר חשיפה לאותות חיצוניים שיכולים להשפיע כמו השעה או סימנים אחרים שקשורים לאוכל. רמות הגרלין עולות במהלך שעה-שעתיים לפני הארוחה ויורדות לערכים מינימליים תוך כשעה מהארוחה. בהקשר זה הרעב נגרם גם על ידי זירוז ריקון הקיבה.

CCK (Cholecystokinin) מופרש מהמעי הדק אל זרם הדם בתגובה לארוחה וגורם לשובע, מקטין את גודל הארוחה ומקצר את משכה. הוצעו כמה הסברים להשפעתו של CCK: הוא מאט את ריקון הקיבה ותנועתיות מערכת העיכול (כנראה שאפקט זה פחות משמעותי בריכוזים פיזיולוגיים של ההורמון), משפיע על עצב הואגוס ומשפיע על גזע המח, לו תפקיד חשוב בויסות הרעב והשובע בטווח הקצר. תכונה מעניינת של CCK היא שבריכוזים גבוהים (נדרשת הזרקה על מנת להגיע לריכוזים אלו) הוא גורם לבחילה, בדומה להורמונים אחרים המופרשים ממערכת העיכול. יתכן ששובע ובחילה מהווים חלק מרצף של תגובות של המח לגירוי של מערכת העיכול – בכמויות מסוימות נוצר שובע ובכמויות גבוהות נוצרת בחילה.

PYY (Peptide YY) הוא "קרוב משפחה" של NPY שהוזכר קודם לכן כגורם לרעב. בניגוד לNPY, PYY גורם לשובע. הוא מופרש ממערכת העיכול אל זרם הדם בפרופורציה לכמות הקלוריות שנצרכה בארוחה. ההשפעה של PYY מתרחשת לפחות בחלקה בהיפותלמוס.

PP (Pancreatic Polypeptide) – מופרש בעיקר מאיי הלבלב (החלק האנדוקריני של הלבלב). גם הוא מופרש בהתאם לכמות הקלוריות שנצרכה ורמותיו נשארות גבוהות עד 6 שעות לאחר הארוחה. במחקרים שנערכו בעכברים, הזרקה של PP גרמה לירידה בצריכת המזון ביממה שלאחר ההזרקה והזרקה למשך שישה ימים שפרה את רמות הגלוקוז והשומנים בדם. נצפתה גם עלייה בצריכת החמצן שמעלה את האפשרות שPP גם מגביר את קצב חילוף החומרים. שינויים ברמות הPP נמצאו במחלות מסוימות הקשורות בהשמנת יתר. השפעתו מתרחשת ככל הנראה הן בהיפותלמוס והן בגזע המח. גם בבני אדם האפקט של הזרקת PP נמשך יממה לאחר ההזרקה, מה שמצביע על תפקיד שלו גם בויסות רעב ושובע לטווח הארוך ולא רק בטווח הקצר.

GLP-1 (Glucagon-Like Peptide-1) – מופרש מהמעי אל זרם הדם ומשפיע הן על ההיפותלמוס והן על גזע המח. בתחילה רוב תשומת הלב התמקדה ביכולתו להגביר את שחרור האינסולין. GLP-1 מפורק במהירות על ידי אנזימים, לכן פותחו חומרים שדומים לו פרט לעובדה שאינם מפורקים במהירות. הסתבר שהזרקה של GLP-1 או החומרים הדומים לו גרמה לירידה בצריכת המזון – הזרקה של GLP-1 למשך שישה ימים לאנשים שמנים גרמה לירידה ממוצעת של 0.55 ק"ג. גם GLP-1, בדומה לCCK, גורם לבחילה וזו תופעת הלוואי העיקרית של הזרקה שלו.

Oxyntomodulin – מופרש מהמעי אל זרם הדם. הפעילות שלו דומה לזו של GLP-1, אך הוא נבדל ממנו בכך שככל הנראה השפעתו בהיפותלמוס רבה יותר ובנוסף יתכן שהוא משפיע על קצב חילוף החומרים