ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי קרמר
לאחרונה שמעתי דעות(שנתמכו ע"י מולי אפשטיין) שרוב המסה שאנו צוברים היא ציטופלסמה, גליקוגן ומומסים- היפרטרופיה סרקופלסמית, ואלו גורמים לעלייה בנפחו של התא, בעוד התחלקות הסרקומרים(היפרטרופיה מיופיברילית) פחות משפיעה על נפחו של תא השריר.
ונגיע לעיקר: מכיוון שנפח אימון גבוה מעודד היפרטרופיה סרקופלסמית, אז שיטות FBW אינן יעילות לפיתוח מסה
אני בעצמי מתאמן ב HST כבר מיולי, ובקרוב מתחיל 5*5, וראיתי יופי של תוצאות. אותו אדם שטען את זה מתכתב עם מולי אפשטיין בנושא ולומד בזמנו הפנוי פיזיוליוגיה מספרים אקדמאים, אבל הדעות ברשת דווקא הולכות לכיוון הFBW.
איזו דעה יותר קרובה למציאות?
|
ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי - Idan -
לפי מה שהבנתי, מה שיעודד גדילה סרקופלזמית, הוא טווח חזרות גבוה ולאו דווקא נפח אימון גבוה.
גדילה מיופיברילית - טווח חזרות נמוך יותר.
|
שיטת האימון שאמורה לעודד היפרטרופיה סרקופלסמית היא נפח אימון גבוה (הרבה סטים),
כאשר מספר החזרות בינוני-גבוה בכל סט, והמנוחות בין סט לסט קצרות, כדי להבטיח שימוש נרחב במאגרי הגליקוגן בשרירים הפועלים.
הסיבה לכישלון בסט, היא אי-יכולת לייצר מספיק ATP הדרוש כדי לכווץ כמות מספקת של סיבי שריר על מנת להשלים עוד חזרה.
כאשר נבצע סטים עם מספר יחסית גבוה של חזרות, נרגיש במהלך הסט "בעירה" בשרירים הפועלים.
"בעירה" זו תלך ותתגבר מחזרה לחזרה, ובשלב מסויים תגיע תשישות זמנית ולא נוכל להשלים עוד חזרה.
ה"בעירה" שאנו מרגישים בשריר מקורה בהצטברות חומצת חלב, שהיא תוצר לוואי של תהליך הגליקוליזה האנאירובית (הפיכה של גלוקוז בדם וגליקוגן בשריר ל-ATP).
כאשר חומצת החלב מצטברת, תהליך הגליקוליזה מואט (משוב שלילי, למי שזה אומר לו משהו...) ובסופו של דבר הגוף לא מצליח לייצר מספיק ATP כדי לכווץ מספר גדול מספיק של סיבי שריר והכישלון מגיע.
כלומר, הסיבה לכישלון היא הצטברות זמנית של חומצת חלב במהלך ביצוע הסט, ולא כילוי מאגרי הגליקוגן.
לכן, אם נרצה לאותת לגוף שמאגרי הגליקוגן שהוא מאחסן בשרירים אינם מספיקים, נרצה לבצע מספר גדול של סטים כאלה (מספר חזרות בינוני-גבוה ומנוחות קצרות) כדי "לרוקן" את מאגרי הגליקוגן ככל שנוכל.
קצב הביצוע המומלץ הוא איטי: 2 שניות בשלב הקונצנטרי ("עליה"), שהייה של שניה בשיא הכיווץ (בתרגילי isolation בעיקר...), ו-4 שניות בשלב האקצנטרי ("ירידה").
אגב, Brian Haycock עצמו (הוגה שיטת HST) אינו מסכים עם הדעה המקובלת ששני סוגי ההיפרטרופיה הנ"ל קיימים.
מבחינתו יש צורה אחת של היפרטרופיה, שמשלבת את שני האלמנטים באותו יחס תמיד.
כך לפחות הבנתי, אבל יכול להיות שאני טועה.