ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי ניגרי ענק
איזה קטע, מזכיר נשכחות...
זה היה אחד הימים המאושרים בחיי, בלי קשר לרמה של האחרים.
לזכות בתואר מול הקהל הביתי שלך, אין שום סכום כסף בעולם שיקנה לך חוויה כזו.
היו שם לפחות מאה איש שהגיעו בשביל לעודד אותי, אני זוכר שאחרי הזכיה ירדתי מהבמה להודות וללחוץ יד לכל מי שהיה שם.
בניגוד לאווירה הרדומה שנהוגה באזוריות של אי אף בי בי, הח'ברה שלי הרעידו את האולם, אני זוכר שהקריין ביקש מהקהל להירגע כי "אני לא שומע את עצמי".
זה היה יום מושלם, גם דאגתי לקחת שבוע חופש אחרי התחרות, ככה שעם הזכיה עלתה לי מחשבה שאני חופשי ויכול להתחיל לאכול, אתם לא הייתם מחייכים? 
בקיצור יומיים אחרי התחרות נסעתי עם מי שאז הייתה חברה שלי והיום היא אשתי לשלושה ימים באחד הצימרים המדהימים בצפון.
אחח איזה ימים...
|
אח שלי, סחטיין על הזכיה, מכל הלב, ממש עושה טוב לראות מישהו שנותן את עצמו לספורט, ומקבל (אפילו לא כמו שמגיע לו, אבל מקבל) הערכה על זה. מישו שהגיע למשו, קטרזיס במתי-מעט.
אבל......
שום דבר!!! לא מצדיק את התמונה הזאת:
זה הדבר הכי גיי שראיתי בחיים שלי. איפה הידיים שלהם נוגעות לך, בשם ה'?!