היה הפנינג פשוט חוויה. חבל לכל מי שלא הגיע, שלא זכה להיות נוכח בתצוגת הראווה של מיטב מפתחי הגוף בארץ: עמית ספיר, האחים טרוני, אור ביגביט וכמובן לוליק הענק, שבתוך כל הגודל הזה מסתתר ילד. היה כיף לפגוש את כל החברים ולהכיר גם מעבר למסך וגילי הנעים את זמננו בשתיית שייק חלבון בטעמים החדשים וחלוקת חטיפים (שלצערי נאלצתי להמנע מהם בכל תוקף). היה מאוד מצחיק לראות את ההתעניינות של עוברי האורח שחסמו את הכביש הראשי ונלחמו על מקום לראות ולצלם ולשאול שאלות מרגיזות במיוחד (הם עושים רק ניפוח נכון? בתכלס הם אבל חלשים), ובמיוחד לוליק, שגרם לחסימת נתיב תנועה מרכזי ברמת גן, כאשר כל המכוניות עצרו לראות אותו עושה קצת פוזינג. אני מקווה שתגיעו לתחרויות של האיגודים השונים בהמוניכם ותתנו לנו המתחרים את התמיכה והעידוד שאנו צריכים בימים אלו של התחרות שמצבנו הפיזי ירוד עד מאוד, וכמו שמישל אמר: "כוס אמ אמק הגיע הזמן לכפיים"
|