כמה נקודות:
1. היחס לטירונים בצבא, גם לקרבים שביניהם, בסדר גמור. ברור שהטירונות תהיה קשה גם פיסית וגם פסיכולוגית על מנת לחשל את החייל. צה"ל לא יכול להרשות לעצמו שהחיילים, בעיקר הקרביים, לא יהיו בוגרים ולא יצליחו לעמוד בפני לחץ, גם בבחינה הפסיכולוגית. אם הטירונות מצליחה לשבור אותם, אז איך לעזאזל הם יתנהלו בזמן מלחמה? בחזית? איך הם יתנהלו אם, חס וחלילה, יחטפו אותם? סליחה על הבוטות, אבל הם לא אמורים לבכות כמו ילדה קטנה ולשפוך את כל מה שהם יודעים ברגע שהם נופלים לשבי. הטירונות היא כלום לעומת מה שעלול לקרות במצב הבטחוני הקיים.
2. הביקורת על צה"ל גם ככה רבה מהתקשורת ומהעם. ברגע שצה"ל מגייס חייל, הוא רכוש צבאי. אין לו דיעה כשהוא בתפקיד, אלא במקרים מיוחדים( פקודה בלתי חוקית בעליל). בתור אחד שנגד ההתנתקות אני יכול להגיד שלמרות דעתי, בתקופת ההתנתקות לחיילים אסור היה לסרב פקודה משום שבמצב כזה כל חייל בצה"ל יוכל לפעול לפי הדעה הפוליטית שלו ולמיין את הפקודות שקיבל. אי אפשר לנהל כך צבא. צה"ל אמור להיות יציב ואין מקום לביקורות של חיילים כלפי פעולות צה"ל ברוב המקרים.
הצבא לא דמוקרטי, הוא דיקטטורי. אי אפשר לתת לכל חייל לפעול לפי דעתו.
3. הפצצת כפרים אזרחים במקרה כמו שהיה במלחמת לבנון לגיטימית גם ללא הודעה מראש. נתחיל מכך שצבא לבנון אמור היה להיות האחראי בלחימה בחיזבאללה משום שארגון הטרור הזה פועל בשטחו, בתוך לבנון. גם אם נתעלם מזה, לזרוע צבאית (במקרה הזה של החיזבאללה) אסור להתחבא בין אזרחים. במידה והוא עושה כך, כל הרוג אזרחי הוא באחריותו בלבד (שימו לב, צה"ל לא אחראי להרוגים הישראלים משום שיש שטחים צבאיים מוגדרים בו הוא נמצא, מופרד מהאזרחים. למרות זאת, החיזבאללה ירו לעבר מטרות אזרחיות.)
חלוקת הכרזות לא באה לשרת שום חוק בינלאומי, אלא באה לשרת רק את ההסברה שלנו בעולם, לא שזה עזר. שוב - נכון שאסור לפגוע במטרות אזרחיות, אבל לא הותירו לנו ברירה ברגע שהחליטו לפעול בשטח אזרחי.
|