לא, לא, לא....
המציאות הביולוגית היא לא שחור ולבן. לא שורפים את כל הפחמימות ורק אחרי זה מתחילים לשרוף שומן, לא מאבדים שומן בין 9 ל10 ושריר בין 11 ל12. הכל קורה כל הזמן. התוצאה הסופית היא בעצם סכום של כל התהליכים - הן תהליכי בניה והן תהליכי פירוק.
פחמימות ושומן משמשים כל הזמן לאנרגיה, השאלה היא מי יותר דומיננטי. בפעילות אנאירובית, הפחמימות ישלטו במהלך הפעילות. בפעילות אירובית, ככל שהפעילות מתארכת ומאגרי הפחמימות מדלדלים, השימוש בשומן עולה - אך יש שימוש בשומן כל הזמן. במהלך ההתאוששות, רוב הקלוריות מגיעות משומן.
השומן העיקש יורד כל הזמן ומצטבר כל הזמן. המטרה שלנו היא שהירידה בשומן העיקש תהיה גדולה מההצטברות שלו ולכן סה"כ נראה ירידה. כל השיטות שאמורות להוריד את השומן העיקש בעצם מנסות להגביר את הפירוק שלו ו/או למנוע את ההצטברות שלו. זה הכל.
|