כשהייתי מתאמן:
כל דבר שהייתי רוצה הייתי עושה, כשמדובר בחברה(ללכת לכדורגל, לצאת בערב עם חברים\החברה) בזה לא הייתי דופק חשבון, אבל הייתי מתמיד לאכול אפילו אם הייתי חוזר ב4 בבוקר.
חחח קחו לדוגמא ל"ג בעומר, אכלתי על הפנים במשך היום כי ארגנו את הקרשים, בסוף חזרתי הבייתה אכלתי צלחת מפוצצת אורז עם שניצלים מלפפון בצד, כמו שצריך. וכל זה ב5 בבוקר.
אבא שלי קם לעבודה חשב אני חולה נפש...
אותו דבר בנוגע לכדורגל, קורע את עצמי, רץ מלא- אבל אחרי זה דואג לאכול כמו שצריך להשלים את מה שהחסרתי.
__________________
באדיבילדינג זה לא תחביב, זו מחלה נפשית.
Eitan Davidovich
מדריך חדר כושר מוסמך מטעם וינגייט.
עוזר גם בפייסבוק.
|