גל,
א. אנשים שמנים מסוגלים לאבד שומן ביעילות יותר ולתחזק את מסת שריר (או אפילו לעלות בה בו-זמנית) יכולים לעשות זאת מאותה סיבה שציינת, בעקבות רמות הלפטין הגבוהות, ולא בעקבות רמות הגלוקוז והאינסולין והרגישות הגרועה לאינסולין. למען האמת, רגישות לאינסולין מביאה ליותר שריר ופחות שומן. אנשים רזים, בעלי רגישות טובה לפחמימות ואינסולין, עולים ביותר אחוזי שריר ופחות באחוזי השומן בזמן האכלת-יתר. נכון שמדובר פה במאזן אנרגיה חיובי (דיאטה היפרקלורית), אך שוב - רגישות טובה יותר לאינסולין מובילה לרמות נמוכות יותר של אינסולין וגלוקוז, ובסופו של דבר פירוק וחמצון שומן יעילים יותר. פשוט מאוד.
המחקר שהראת לי לא אומר הרבה, מפני שברור שקלנבטרול (בדומה לקפאין) ימריץ תרמוגנזה (ייצור חום), ליפוליזה וחמצון שומן, בעקבות עלייה ברמות האפינפרין והקטכולמינים. לא מכיוון שהוא מפחית את הרגישות לאינסולין!
ב. טיפול ב-hGH אכן עשוי להוביל לאי-סבילות לגלוקוז, אך ישנו מחקר פרוספקטיבי הטוען שהורמון הגדילה דווקא יכול לשפר את הרגישות לאינסולין ובסופו של דבר את הרכב הגוף עוד יותר!
ג. אין לי את המחקר המלא שנזכר לעיל. הוא עדיין חדש מדי, ואין לי מנוי ל-Journal of Nutrition.
ד. אשמח לראות עוד מחקרים מ-ל-א-ים שתומכים שהפחתת הרגישות לאינסולין בתאים וברקמות תוביל להרכב גוף עלייה במסת השריר, איבוד שומן) ובריאות (לחץ דם, פרופיל הליפידים וכו') טובים יותר.
|