|
צוות ישראלבודי
תאריך הצטרפות: Oct 2005
הודעות: 3,422
גיל:: splitting hairs & jerking off
עוסק ב:: Making the world a better place
|
יואב ידידי, תרחיב את האופקים ואתה תבין.
בפרספקטיבה כללית, חסינות לאינסולין היא מחלה חמורה, שממבט אבולוציוני באה למנוע עלייה נוספת במשקל, ולהקל על הירידה במשקל בעתיד. כתוצאה מאכילת יתר ממושכת, הגוף מפתח חסינות בכבד -> בשרירים -> ולבסוף בשומן, על מינת למנוע עלייה נוספת במשקל.
ירידה במשקל, עם רגישות נמוכה לאינסולין\חסינות ויחסי אבות מזון מתאימים (כמות פחמימות נמוכה כמובן, בהתאמה), תהיה הרבה יותר קלה. הגוף לא מתמודד טוב עם פחמימות, אז אנו מורידים אותן, ומגיעים למצב שמקור האנרגיה העיקרי במהלך היום הוא שומן. הגוף חסין לאפקט האנטי-ליפולטי של האינסולין = פירוק שומן יעיל, בנוסף לכך שהמעגל המטבולי\קטבולי גלוקוז אלנין, ושאר הנתיבים הגלוקונאוגנים מתבטלים = פחות איבוד שריר.
פרספקטיבה, שוב. אתה טוען כי הנמכת הרגישות לאינסולין ע"י קפאין\אפדרין, או אפילו דיאטה קטוג'נית, היא פרט שולי ובעצם חסרון שפוגם בירידה במשקל. אני הסברתי לך, כבר כמה פעמים, כי ההפך הוא הנכון - זוהי דרך פעולה.
המקרה היחיד שאני אסכים אתך, יהיה כאשר תיקח אדם שמן עם חסינות לאינסולין ותתן לו דיאטה מרובת פחמימות. אך מי שיחשוב על דבר כזה מלכתחילה, צריך לחזור קצת לבסיס לפני שהוא דן בכאלה נושאים. כמות הפחמימות יורדת אוטומית במאזן שלילי, ובהתאמה אינדיוידואלית. אדם עם רגישות נמוכה לאינסולין, מלכתחילה, לא יתמודד עם הרבה פחמימות במאזן חיובי, ו-במאזן שלילי. הוא יוריד אותן עוד יותר ויבחר בגישה איזו-קלורית, לפחות.
אם אנו במצב בדיאטה שנתקענו, התחלנו לאבד מסת שריר, הגענו לבעיות בניוד ופירוק השומן, אז הורדת הפחמימות והעלאת השומן במקומן = ירידה ברגישות לאינסולין (רמות FFAs וקטכולאמינים גבוהות, אלפא אנטגוניזם ובטא אגוניזם), תסייע לנו להתגבר על המצב.
אין כאן פגיעה בריאותית ארוכת טווח, ירידה ברגישות לאינסולין היא פשוט חלק מהמכניקה שמאחורי הירידה בשומן. עקב פעילות מוגברת של האנזים CPT ואחרים, במאגרי הגליקוגן, ברגע שנעבור לאכילה היפר-קלורית, מפחמימות, אנו נשפר את הרגישות לאינסולין בחזרה, ואף יותר.
א. במאזן היפר-קלורי, זה הכל.
בקשר למחקר, תקרא את ההדגשה. הקטכולאמינים מורידים את הרגישות לאינסולין, בעוד שזהו חלק ממכניקת פעולתם על שריפת השומן. רמות גבוהות של קטכולאמינים בדיאטה, כמו באחת הנמוכה בפחמימות, תביא לחמצון שומן גבוה על פני גלוקוז\חלבונים, ולירידה ברגישות לאינסולין. הוספה של חומר ממריץ SNS, תגביר את התופעה הנ"ל, תוריד את יותר את הרגישות לאינסולין, ותייעל את שריפת השומן והשמירה על מסת השריר.
אני רוצה לראות אותך כותב שהירידה ברגישות לאינסולין זה חסרון, אפקט לוואי, שאמור לפגוע בירידה בשומן ובשמירה על המסה הרזה - כשלמרבה האירוניה, הם רק משתפרים במצבים הללו.
ב. לא בזמן השימוש בהורמון, בכל מקרה.
אולי תגיד לי גם שהורמון הגדילה הוא אנאבולי למסת השריר, כי אני בטוח שזה מה שאתה חושב.
ג. לפחות, אני מקווה שהבנת שהקביעה כי קפה ישפר רגישות לאינסולין היא לא מדוייקת בכלל. למעט פטולוגיות מסוימות של צרכני קפה כרוניים.
ד. "אשמח לראות עוד מחקרים מ-ל-א-ים שתומכים שהפחתת הרגישות לאינסולין בתאים וברקמות תוביל להרכב גוף עלייה במסת השריר, איבוד שומן) ובריאות (לחץ דם, פרופיל הליפידים וכו') טובים יותר."
"out of context", מכיר את המושג?...
אני לא אכנס לזה אפילו. אם עדיין לא הבנת, אז אני אביא לך את המחקרים שאתה כלכך אוהב.
גל.
|