|
פורסם במקור על ידי gal.T
אכן, שומן בטני אצל גברים הוא שומן עקשן עם יחסי וריגישות אלפא\בטא גרועים.
הבעיה היא כזו, שלמעט אחוזי שומן נמוכים שבהם אותו שומן בטני (או כל שומן 'עקשן' אחר אצל אנשים) דומיננטי בנפחו לעומת שאר הרקמות, שום שיפור בזרימת הדם בפריפריה, חסימה של קולטני אלפא 2, רגולציה של קולטני בטא, מתן קטכולאמינים אקסוגני או המרצה של מערכת העצבים הסימפטתית, יגרמו לשינוי משמעותי ב'העדפה' של הגוף לאותה רקמה עקשנית על פני אחרות.
אני מניח שכל הנאמר למעלה, בנוסף לHRT רציני של אנדרוגנים חזקים עם קשירה רצינית לAR (תחשבו בסגנון של פרימובולן וטרנבולון), וחסימה של ארומטז, כבר יתחילו להראות שינויים יותר דראסטיים בכך ששומן ירד באופן יותר שווה מכלל הגוף. אבל הקונצנזוס הכללי כאן הוא שללא מיקוד מסויים של הפעולות הללו על הרקמות הבעיתיות הצפציפיות הללו (משחות יוהימבין טרופיות יכולות לעבוד כאן למען האמת, למידה מסויימת ובשילוב חזק עם חומרים אחרים), הפעולות שאנו מבצעים יחולו על כל הגוף באופן שווה. מה שקל לפרק, יהיה יותר קל לפרק, ומה שקשה, פשוט יהפוך לקצת יותר קל. ואחרי הכל, אותן רקמות שיעמדו דום אחרונות יהיו תמיד אותן עקשניות.
פירוש קטנטן של המחקר. גברים אכן נוטים לאגור הרבה שומן בטני, כאשר זה שכיח לראות גבר עם רגליים רזות וכרס, בדיוק כמו שזה שכיח לראות אישה עם השמנה אגסית של בטן רזה ופלג גוף תחתון שמן (עסיסי למביני עניין שמבניכם). אז כאשר שומן מצתבר באיזור מסויים בצורה משמעותית כל כך, סביר שכאשר המשקל ירד הוא יבוא מאותו איזור בעיקר. אך כאשר אנו מדברים על שלבים יותר מתקדמים בהם הגענו למה שנקרא Lower superficial abdominal fat, או לאותו שומן 'שטחי' באיזור הישבן והיריכיים, ללא Visceral ושומן בטני עמוק, אז אנו מדברים על האיזורים העקשנים באמת. כלומר שלראות ירידה בשומן הבטני, כאשר יש הרבה רקמות שומן עמוקות זה לא בעיה, הן בד"כ מאוד רגישות לקטכולאמינים וחסינות לאינסולין, אפילו אם זה בבטן, אך כאשר אנו כבר די רזים הגורל כאן משתנה.
גל
|