אני לא מסכים של-GI ו-II (או סיבים תזונתיים) אין השפעה על הרכב הגוף.
א. מזונות בעלי GI ו-II גבוה, או סיבים תזונתיים, מקטינים רעב ובסופו של דבר את צריכת המזון והאנרגיה (כלומר, להוביל למאזן אנרגיה נמוך יותר). זהו יתרון לאלו המעוניינים בעלייה במסת השריר, או מזעור העלייה במסת השומן.
ב. מזונות בעלי GI ו-II גבוה משפיעים על הרגישות לאינסולין. כלומר, עלייה כרונית ומוגזמת ברמות הגלוקוז והאינסולין יובילו לרגישות נמוכה יותר לאינסולין (ואפילו "תנגודת לאינסולין"). למרות הודעותיו של גל, אני עדיין מאמין שרגישות טובה יותר לאינסולין צריכה להיות שאיפתנו.
על אף שה-GI וה-II לא משפיע בהתחלה על חמצון השומן (ע"ע המחקר שמוזכר בהודעתי בדף זה), היפרגליקמיה והיפראינסולינמיה לאורך זמן יכולים בהחלט לדכא ליפוליזה וחמצון שומן ולהוביל למאזן שומן גבוה יותר. וזה - כן הוכח מחקרית (ע"ע LPL).
ג. סיבים תזונתיים עשויים להפחית את קליטת האנרגיה (והשומן) במזון ולגרום לתכולת אנרגיה גבוהה יותר בצואה. בתקופות חיטוב, למשל, זה יכול להוות יתרון.
ד. תזמון הפחמימות עשוי להיות גורם חשוב יותר מסוג הפחמימות. ע"ע הודעותי בפורום הקודם ובמאמר "תזונה מסביב לשעון".
|