[ניגרי ענק]

למדתי בחיים שבכל תחום יש צבעים, ולכל צד אחד יש גם צד שני, ולפעמים כאשר מתקיפים מישהו ולכאורה הוא נראה שחור משחור, צריך גם לשמוע אותו, ואז התמונה משתנה לחלוטין.
אלא שכל זה פשוט לא נכון לגבי ההשוואה בין נאבא לאי אף בי בי (בארץ).
כאן מבחינתי זה שחור ולבן, טוב ורע.
אין אמצע, ואין צבעים.
יש טובים ונאורים שזה נאבא עם אמנון ואלי וגיא, ויש רעים.
שזה איגוד שמקיים תחרויות באולם כדורסל, בריכה או מגרש טניס.
איגוד שהנשיא שלו צורח ומשפיל מתחרים.
איגוד שגובה מכל מתחרה 600 שקלים עבור הזכות לעלות לבמה.
איגוד שיורק על המתחרים שלו, ולא ראוי לו לאיגוד הזה, באופן שבו הוא מתנהל היום, שספורטאי אחד יכבד אותו בנוכחותו.
לעומת זאת, אתמול שוחחתי עם אמנון גאון.
מי שלא מכיר את אמנון לא יודע באיזה אדם גדול, אציל, סבלני ונחמד מדובר.
כמה הוא פתוח לשמוע רעיונות חדשים, וכמה אכפת לו, למרות שהוא לא רואה אגורה מהספורט הזה - וגם אין לו כוונה כזאת.
ויש כמובן את אלי, שמאז שהוא החליט לקחת את העניינים לידיים הספורט הזה קפץ במאתיים דרגות.
וגיא, בחור משכמו ומעלה, הוגן, משכיל.
אני חייב לציין שגם באי אף בי בי יש כמה אנשים טובים כמו יואל רשף או דודי ששון, אבל כולם חסרי אונים מול הבוס הנוראי שלהם.
לכן זה שחור ולבן, טובים מול רעים.
אני קורא לכולם להתחרות בנאבא ורק בנאבא, והשנה אתם תראו אירוע שטרם נראה כמותו.