[ניגרי ענק]

חברים, יש לי הרבה מאוד מה להגיד ואת הכל אני מבטיח לומר בהמשך, בכבוד הראוי ומבלי להתלהם. כרגע יש לי מיליון סידורים לקראת השבת מכיוון שחזרנו לטבריה אתמול רק לקראת 5 בבוקר, ולכן אקצר.
ראשית חשוב לי להעביר מכאן תודה ענקית לסטאס סטרוזברג הגדול מכולם על הסבלנות וההבנה שהוא גילה אלי במשך 5 הימים הקריטיים שלפני התחרות, והעצות שהוא נתן לי הן הרבה יותר מזהב טהור, פשוט לא יאמן.
בזכותו הגעתי גם מוכן וגם לא "זומבי". הרגשתי נפלא ברוב הזמן (מלבד תופעות בלתי נמנעות מדיאטה כזאת שכוללת 30 שעות בלי מיםבמקביל למאמץ פיזי אדיר), ואפילו אחרי התחרות בנסיעה הביתה וגם עכשיו, אני נדהם מזה. חיכיתי כל הזמן לבום שיבוא בדמות סחרחורות, חולשה, משהו. זה לא קרה, וזה רק בזכות האיש הגדול והיקר הזה.
אוהב אותך אח גדול אתה מלך, בלעדיך אני יודע שהייתי עובר אתמול סיוט, וכבר התכוננתי אליו נפשית.
כמה מילים על 24 השעות האחרונות: לתדהמתי ירדתי בתוך יממה אחת כמעט חמישה קילו, מ 79.2 בערב לפני עד 75 פיקס על המשקל.
לכן ניתנה לי אפשרות לבחור בין הקטגוריות 82 או 75 כיוון שעמדתי על הגבול.
לאחר התלבטויות החלטתי לעשות את ה 75.
הייתה לי מטרה מיוחדת השנה וזה להביא את הגביע למיכאל קולצ'ינסקי, אחיו של אלכס ז"ל.
אלכס היה החבר הכי טוב שלי, שותף לאימונים.
הוא נפתר לפני קצת יותר משנה מפציעה קשה.
עוד בבית החולים במצב קשה נשבעתי לו להביא את הגביע עבורו.
לא רשמתי את זה כאן קודם, כיוון שלא רציתי שחלילה ישתמע כאילו אני עושה מניפולציה רגשית, זו איננה דרכי - אפילו למראית עין.
במקום זה עבדתי הכי קשה אי פעם, החמרתי בדיאטה באופן שאני לא מכיר אף מתחרה שהלך כל כך רחוק, קיימתי שגרת אימונים שכללה שני אמוני אירובי ביום במשך חודש רצוף, שהסתכמו במעל שעתיים.
אני חושב שראו את זה על הבמה, עם כי אדגיש שיכולתי לבוא קצת יותר מלא, וזה בגלל כמה טעויות שלי בשעות האחרונות.
לצערי הרב בחרו השופטים להעניק את המקום הראשון למתחרה אחר, ודירגו אותי שני.
אני מקבל את התוצאה אך לא מסכים איתה.
קיבלתי הרבה מאוד טלפונים מאנשים וותיקים בתחום שראו דבר או שניים בחייהם, ורובם לא מבינים מה קרה שם.
שוב, כספורטאי אני מרכין ראש ואלחץ יד למנצח, אך זכותי לשאול שאלות ואני מתכוון לשאול אותן.
אני אכתוב עוד בהמשך, מי שיכול להעלות עבורי תמונות מאתמול שיפרסם פה מייל.

בנוסף, הנה כמה תמונות מאתמול: