[ניגרי ענק]

זאת שאלת המיליון דולר, אני חושש שהתשובה הרבה יותר מורכבת ומשתנה מאחד לאחד, מאשר חד משמעית.
ראשית, נורא תלוי מה הוותק של המתאמן, מהן המטרות שלו - והכי הרבה: מהי מידת הרצינות שלו.
אין דין שווה לחובבן חולמני ולבחור בעל משמעת ברזל, לרוב אלה יהיו אנשים שעשו לפחות תחרות אחת.
אפשר לזלזל ברמה של מתחרים מסויימים, האמת היא שלא כל מי שעולה על במה הוא מפתח גוף מאוד מרשים - אך מבחינת יכולת מנטאלית לעבור בשלום דיאטה "עד הסוף", האנשים האלה - כולם כמעט - עברו איזה מבחן משמעותי.
מנגד אני כמעט לא מכיר - ואני מכיר הרבה - מתאמנים שאינם מתחרים אבל עשו "מאסה מלוכלכת" וירדו לאחוזי שומן באמת נמוכים אחר כך.
לרוב הם נתקעים איפשהו באמצע.
הם לא מצליחים להתמיד בדיאטה וחוזרים לאכול כמויות.
הם משכנעים את עצמם ש"אני במאסה", ולמעשה - הם לא נראים טוב.
לכן, כשאדם אומר: אני עולה מלוכלך, הוא חייב לדעת שיש ביכולתו (המנטאלית בעיקר) גם לרדת אחר כך, קרי - לעבור חיטוב אמיתי, מוקפד, זהיר, ואינטנסיבי.
דבר נוסף, עניין ה"לכלוך".
אני לא חושב שמאסה מלוכלכת, פירושה שבנאדם יאכל כל היום פיצות וגלידות.
מבחינתי, הכוונה היא להיות במאזן חיובי ללא חשש ש"נעלמו לי הריבועים", או "השמנתי", מתוך ידיעה שישנו תאריך שנקבע מראש ובו משנים פאזה ומתחילים דיאטה.
בעניין ההתנהגות במאסה, אחרי שניסיתי לא מעט שיטות, המסקנה שלי היא שגם באוף סיזן צריך להיות תפריט קבוע ואיכותי, אבל מותר לעשות גם שינויים ואילתורים מידי פעם, ולעיתים יש בכך רק תועלת.
ושוב: מידי פעם, אין פה המלצה לבסס תפריט על פיצות.
מקווה שהועלתי, בהצלחה ובתיאבון.