פורסם במקור על ידי travler
דבר ראשון, טיפול פסיכולוגי הוא כבר לא רלוונטי, כבר עושים "שיחות" כמו שאומרים ומדברים על הילדות, היום מה שהולך הוא בעיקר CBT כלומר Cognitive Behavioral Therapy או בלשון העם coaching. דבר שאני "חסין" לו לגמרי מכיוון, שקודם כל, הצורך האובססיבי שלי בשליטה על כל בדבר חוסם קבלת דיעה של אנשים כי עצם קבלתה אומר שאני מאבד שליטה. שנית, אני עושה coaching יותר טוב, כי העובדה היא שכל הפתרונות שהמצאתי לכושר מתקבלים בהתלהבות אצל הקואצ'רית, אבל ת'כלס זה כמו לתת למישהו על כסא גלגלים להתאמן בחדר כושר.
ראית פעם מישהו כזה שם? לא? ראית פעם מישהו עם בקבוק מים צמוד לחגורה בצד אחד, מגבת בצד שני, פלאפון דבוק בסקוצ' לצמיד זיעה וזוג מכשירים שנראה כמו הכלאה בין מטען חבלה לפצצה? לא? הממ.
אני כרגע בתהליך ירידה מהסרוקסט, מלבד ירידה בחשק המיני (שזה אחלה מבחינתי) הוא לא עשה את העבודה שלו (שהיה בעיקר למנוע ממני לקלף את העור באצבעות שלי עד זוב דם) מה גם שלפי בדיקת אלקטקודות שינה שלי הוא די חיסל את שלב deep sleep שדי נחוץ להתאוששות פיזית של הגוף ,ואולי גם REM sleep. המטרה הבאה היא לוסטרל והיא גם די האחרונה.
אני לא מתרץ, אבל אני לא יכול לתת לאימונים להתשלט על היום שלי הפעם היחידה שהצלחתי להתאמן שנה במכון הייתה כאשר היו לי 3 ימי חופש בשנה, ואז מה, אמרו לי בסוף השנה, שאו שאני לא מתאמן נכון או שלא אוכל נכון. לשאול מאמנים ומתאמנים רק יוריד אותי שאולה, כי אחד הדברים העקביים באימון גופני הוא שכל מדריך/מתאמן יש דעה אחרת, ולכולם יש דעת אחידה על תזונאיות (שלהן יש אותה דעה הפוכה לגביהן) מה שממש לא עוזר למצב שלי.
אני לא מכוון על דפוסי מוות והתאבדויות,(פשוט הייתי פעם 120 קילו וכולם יושבים על הראש שלא אחזור לשם), מכיוון שאני לא רואה את התועלת בזה רק נזק נוסף לסביבה. לי פשוט נמאס מהרעש בראש שלי.
אני לא צריך להגיד שאני אפס, מספיק להסתכל עלי ולהחליט לבד, זה נורא מוזר איך אנשים משוכנעים שאם לא אגיד כלום יחשבו שאני נורמלי, במאמצי להביא מתקני קירור לעבודה שלי , מי שלידי חושב שש לי הפרעה נפשית "כי איך יכול להיות שרק לי חם וכולם בסדר"
יש לי המוני דוגמאות כאלה, אבל תכלס אני לא צריך להתאמץ כדי שיחשבו משהו עלי, אני פשוט צריך להיות שם.
ומה זה כלוב לכל השדים והרוחות!??!?
|