[אלברט ברכה]

פורסם במקור על ידי ניגרי ענק

מדובר בתופעה בלתי נמנעת שמתרחבת בשנים האחרונות: בשל ריבוי האפשרויות, והקמת קטגוריות נוספות - התנועה החד כיוונית שהייתה נהוגה בספורט הזה - אנשים ששואפים לגדול ולעלות מאסה - משתנה בהדרגה, ויש לא מעט ספורטאים שמבינים שעדיף להם להיות ראש לשועלים.
אכן, לא כל אחד יכול להיות קאי גרין.
וטרוי אלבס שעשה את ההסבה מקטגוריה פתוחה ל 212 הוא דוגמא מצויינת: הבנאדם זוכה מאז "ההסבה" בכל תחרות שבה הוא משתתף.
טרוי הוא בן 48, אגב.

אז הנה עוד דוגמא, יותר קיצונית - באדיבילדר בעל כרטיס פרו שהולך על קטגוריית ה"פיזיק".
לבחור קוראים נתן וונסלי, וככה הוא נראה הבוקר ב"טמפה פרו":



בניגוד לסוויץ' המצוין של טרוי, כאן בעיני זה קצת "מין שאינו במינו".
תארו לכם אותו ליד ג'ף סעיד או אלון גבאי, שנולדו לקטגוריה הזאת
לפי קריטיונים של הקטגוריה, אני חושב שדווקא הם צריכים לנצח, לא ככה?
מה דעתכם?

אתה כרגיל בוחר לראות את המציאות בוורוד, זאת זכותך.
אני למשל חושב אחרת.

לא לכל אחד מגיע להיות אלוף, לא כל אחד יכול להיות אלוף, לא כל אחד צריך להיות אלוף ובכלל התואר "אלוף" לא אמור להיות נחלת הכלל, אלא משהו שמעט מאוד אנשים משיגים בענף כלשהו.

בnba לדוגמא, פרשו אגדות כדורסל כמו קארל מאלון, ג'ון סטוקטון, צ'ארלס בארקלי, רג'י מילר ועוד רבים וטובים ללא תואר אלוף. מאלון וסטוקטון גם שיחקו מספר עצום ובלתי נתפס של משחקים ועונות, מה שלא שינה את זה שסיימו את הקריירה כלא אלופים.

הבעיה בבילדינג שהוא ספורט של אגו, גם בארץ כל אחד אוהב להסתובב ולהגדיר את עצמו מר ישראל לקטגוריית 70.24 ק"ג עד 1.75.

אם יש תחרויות physique וכבר עורכים תחרויות כאלה, אין להם מקום תחת קורת גג של תחרויות בילדינג, כי פיזיק זה לא בילדינג.