ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי m0she
מסיבה פשוטה מאוד - אם אתה מוריד יותר קלוריות ומוסיף עוד חלבון, החלבון בא לפצות על איבוד של מסה רזה. כך שאם הגרעון יהיה גדול יותר, באמת הגוף ידרוש יותר פירוק של מסה רזה אבל הוא יפצה על כך עם החלבון התזונתי. הגדלת הגרעון לא תגדיל ביחס ישר את איבוד השומן.
|
משה, זה לא הגיוני, זה סותר את עקרונות התרמודינמיקה שאתה כלכך אוהב. האנרגיה לכאורה נעלמה לפי מה שתיארת. אם נוצר גרעון יותר גדול, האנרגיה תגיע מיותר רקמות, בגלל חוק שימור האנרגיה. אם הגוף לא יכול לתמוך בירידה במסת השומן לאורך זמן מכזה גרעון, תוך כדי שמירה על המסה הרזה, שום יחסי אבות מזון לטובת החלבון לא ישנו זאת והוא יפרק שריר. אבל אם פיצינו בהרבה חלבון, סטייל PSMF למשל, וזה מתאים לגוף, הוא יפצה על חלק גדול מהפרוטאוליזה מהחלבון התזונתי (כמו שאמרת), אך הוא גם ירד ביותר שומן. האנרגיה לא נוצרה, יש מאין.
צריך לזכור שלא מדובר כאן בטווח של כמה ימים, אלא לאורך זמן. הגוף מגיב לצום בטווח הקצר ללא איבוד מסה רזה (מחקרי הIF מראים זאת), ולכן גישות קיצוניות כמו אכילת חלבון בלבד או קארב סייקלניג למיניהן עובדות. הן עובדות בצורה מעגלית שמונעות את ההסתגלויות הללו.
אני תמיד אמרתי ותמיד אומר, הנוסחא הזאת היא הכוונה מאוד כללית. אירובי ישפיע כאן, טקטיקות אימון שונות של דילול גליקוגן, ממריצים, בטא אגוניסטים וכו'... אי אפשר להדביק נוסחא לשום דבר, ביומרה לכלול בה את כל האפשרויות.