אם כבר סיפורים על כלבים ישנים:
פעם הייתה לי כלבה בשם ניקי, כלבה חמודה מאוד.
בקיצור לא היינו שומרים עלייה בכלל, לא מוציאים, היא הייתה מחרבנת בבית... תקופה ארוכה אבא שלי איים לזרוק אותה, יום אחד הוא קיבל החלטה וזרק אותה, פשוט נסע לאיזה מקום, הניח אותה ונסע משם.
אחרי כמה חודשים, אחותי הייתה חיילת חיכתה בתחנה לאוטובוס ברמת גן, פתאום באה כלבה בין הרגליים שלה מקשקשת בנזב כולה מתרגשת.. אחרי כמה שניות היא קלטה שמדובר בניקי, הכלבה שאבא שלי שחרר, הרימה טלפון לאבא שלי והוא החזיר אותה הבייתה.
אחר כך הוא הביא אותה לצער בעלי חיים יחד איתנו, לא היינו אחראיים מספיק.. אבל סיפור אדיר היה... איזה צירוף מקרים..
__________________
באדיבילדינג זה לא תחביב, זו מחלה נפשית.
Eitan Davidovich
מדריך חדר כושר מוסמך מטעם וינגייט.
עוזר גם בפייסבוק.
|