[speed]

פורסם במקור על ידי tapit

הוא לא אחד המוערכים בעולם, והאביר הזה בדיחה.
כמו שיש בפיתוח גוף מיתוסים, גם באומנויות לחימה יש הרבה מיתוסים.
אם הקקה הזה היה עובד היית רואה את זה מנצח בufc, ובגלל שאתה לא, זה לא עובד כמו הרבה אומנויות לחימה אחרות.

עכשיו אתה מזלזל סתם, הוא רק לפני כמה שנים התחיל לפרסם את זה (מוסבר הכל בכתבה).
תקרא את זה:

ש: שמעתי שיש לך סיפור מעניין על בני אורקידז, אשמח לשמוע.





ת: אני לא מעוניין להתייחס לחוויות ספציפיות עם בני אורקידז. איך שלא אתייחס אל זה יראו בזה סוג של התפארות ואני לא נוהג לעשות גדולה לעצמי על ידי השוואה לאנשים אחרים. יש למשל אנשים שמחפשים את גדולתם על חשבוני ומספרים בפורומים כאלה ואחרים שנתנו לי נוק-אאוט בזירה. אני יודע שגם זה ישמע כהתפארות אבל זה נכון - לא קיבלתי נוק-אאוט מאף אחד ולא הפסדתי באף קרב שערכתי בחיי. חוץ מזה, מאז שנולדה הבת שלי לפני 18 שנה לא עשיתי קרבות עם אף אחד לא בארץ ולא בחו"ל, כי בתור אלמן אין לה מישהו אחר מלבדי ואני לא יכול לקחת על עצמי סיכונים מיותרים. בכל זאת אני מודה לרשימה ארוכה של אנשים שאמרו שנתנו לי נוק - אאוט על המחמאה, כאילו להביא ליהושע סופר נוק-אאוט זה עניין גדול.



בכל זאת, אשמח לתאר למבקרי הפורום משהו מהניסיון שלי באמנויות לחימה ואת האנשים שעימם באתי במגע במשך 44 שנות ההתנסות שלי באמנויות לחימה. מלבד היותי שותף לזירה לצורך אימון מהירות של בני אורקידז (שהיה אלוף השוט-פייט קיקבוקסינג עם למעלה מ- 200 ניצחונות ללא הפסד), פגשתי, ראיתי, התאמנתי ותרגלתי ואפילו לימדתי חלק מופלא מאנשי אגדות אמנויות הלחימה, בנסיעותי על פני מספר יבשות. מדובר בשורה מרשימה של אנשים שהיה לי כבוד גדול להיות בקרבתם ואני מודה לבורא עולם שהוליך אותי ללמוד מכאלה לוחמים:



צ`אק נוריס - מורה לטאנג סודו ו"אלוף עולם" 6 פעמים בקרטה, בקרבות ללא מגע מלא. למדתי אצלו טאנג סודו מגיל חמש עד 10.5.



ג`ין לבל - זקן המתאבקים ואנציקלופדיה מהלכת של התאבקות). הלכתי אצלו במשך כל הקריירה שלי כדי לשמוע ממנו כל מה שקשור לבריחים, נעילות וחניקות. הוא יהודי חם ופתוח.



צ`יו הי איל - 8 פעמים אלוף קוריאה בטאקוונדו ותלמיד בכיר של אבי הטאקוונדו המודרני. הוא קנה את הבית ספר של צ`אק נוריס. למדתי אצלו טאקוונדו ובגיל 16 היה לי דאן 3.



ג`י האן גֵ`יי – מקבוצת המאסטרים הראשונה שלמדו עם ג`יי יונג סול (קוריאני שחי מקטנות ביפן ולמד אי-קי-ג`יוג`יטסו כתלמיד בכיר מבית סאקאקו טקדה סאן והמציא את ההאפקידו). למדתי איתו בסדנאות וסמינרים. הוא מופיע בסרט שנקרא `האפקידו` בשנות ה- 70 בסין ועושה שם דברים מדהימים בתחילת הסרט. כאן אפשר לציין שאף נפגשתי עם ג`קי צ`אן מספר פעמים וזכיתי להתאמן איתו בהאפקידו ולהכיר אותו במסגרת ההיכרות עם גי` האן ג`יי. התרשמתי ממנו כבן אדם עניו ומתוק.



סא אין סאן – גראנד מאסטר של קוק סול וון. פיתח ביחד עם אחיו את השיטה והאיגוד הנקראים קוק סול וון. היה מ- 1986 ועד לפני שנתיים נשיא של האיגוד הכי גדול בקוריאה לפיקוח על אמנויות לחימה מסורתיות מטעם ממשלת קוריאה. משנת 1973 הוא המורה ומפקח על הקריירה שלי בקוק סול וון. אני בקשר הדוק איתו עד עצם היום הזה.



בק סם קונג – הראשון שהוציא מסין את הקונג פו הנקרא הונג גה (שיטתו של האגדה וונג פה הון שעליו הייתה סדרה של סרטים `היו זמנים בסין` שכיכב בה ג`ט לי).



ריימונד וונג – הוציא לעולם את הקונג פו של אגרוף הגמל שלמה מסין הקומוניסטית.



בונג סו האן – הביא את ההאפקידו לארה"ב ב- 1969. אני התחלתי ללמוד אצלו כשהייתי בן 11. יצרתי קשר איתו בזכות הידע שהיה לי כבר אז בשפה הקוריאנית.



פרופ` דן לי – 5 פעמים אלוף איגרוף בהונג קונג. איש קונג פו חזק מאוד שעבר לטאי צ`י ושרביטים סינים וידוע כחבר ותלמיד של ברוס לי.



יצא לי אף לראות את האגדה ברוס לי. אחת לשבוע הייתי יושב בדשא שברוס לי היה מלמד ומתרגל בו עם תלמידו טד וונג ולו אל סינבור (כארים עבדול ג`אבר). המקום היה במרחק של 100 מטר מהיכן שאימי לימדה חוגי נשים של אריגה וצורפות. ברוס לי הסביר לי שהוא מרשה לי להסתכל כי הוא יודע שלמדתי אצל חברו צ`אק נוריס.



בנוסף לבני אורקידז הייתי שותף לזירה לצורך אימון גם של גרג וילקינסון, אלוף עולם במשקל כבד קל ולוחם בחסותו של אלוף העולם בקרטה ג`ו לואיס. בתור טיפש עשרה עשיתי סטאנטים (פעלולן) בסרטים של ג`ו לואיס וצ`אק נוריס ובגיל 14 עשיתי הדגמה של אמנות לחימה ונשק קר לסיירת מטכ"ל בכפר הנוער מאיר שפייה. אני אהוב מאוד בקרב המורים שלי וכיבדתי את כולם. עד היום אני המאסטר הראשון והיחיד שנמצא באיגוד הקוריאני המקורי של קוק סול וון, עד שהכנסתי את פרנק דוקס למעמד של מאסטר בעל חגורה שחורה דאן 5.



כאן אפשר אולי להרחיב על הקשר שלי עם פרנק דוקס שהוא חבר טוב שלי עד עצם היום הזה. אחיו של פרנק הוא חסיד ברסלב שחי בארץ ואני מלמד היום את אחיינו של פרנק, תלמיד אביר בעל פוטנציאל שכנראה נמצא אצלם בגנים. התחברתי אל פרנק כאשר למדתי קוקסול עם אס בי מון שניצח בקומיטה (שהקדים את כל סוגי הפרי-פייט) שנים ספורות לפני שפרנק התחיל עם זה. נשיא קוריאה נתן את מון "כמתנה" לשאה הפרסי אחרי שמון ניצח בקומיטה מול 600 מגדולי לוחמי המזרח. פרנק ביקר שם והתחברנו מיד. מאוחר יותר הייתי עם פרנק בשנים שבהן היה אלוף הקומיטה, במשך 5 שנים ברציפות, עם שיאי עולם שעומדים 25 שנה ברציפות.

איך יהודי דתי שבסיסו בישראל מגיע לדרגה כה גבוהה ב- טוק גונג מוסול (דרגה שישית)?

קודם כל כפי שראית בסבב הקודם של התשובות אני לא יליד הארץ. התגלגלתי לאמנות הלחימה הנ"ל תחילה בזכות העיסוק שלי אמנויות לחימה קוריאניות בתור נער בארה"ב ובזכות ההיכרות רבת השנים עם גראנדמאסטר סא אין סאן.

בגיל 16 הגעתי לדאן 3 בטאקוונדו אצל מאסטר צ'ו הי איל ובאותה תקופה גם לדאן 4 בהפקידו אצל מאסטר בונג סו האן. הידידות בין שני המאסטרים הביאה לכך שהם התחילו לחלק אותי ביניהם - מורה אחד היה עושה את עצמו כועס עלי ומעניש אותי כדי שאלך לעבוד יותר אינטנסיבי אצל המורה השני וכך הלאה.

בשנים 73 - 74 הגיעו ללוס-אנג'לס האחים סא אין סאן וסא אין היאק. הם באו על מנת לרתום את כל אמני הלחימה הקוריאנים להצטרף לארגון הקוק סול. מאסטר צ'ו, אמנם החליט לא להצטרף אליהם אבל אמר שיעזור להם בתרומת תלמיד מסוגל להדליק אנשים והוא גם ישר ונאמן. אני אותו תלמיד.

לא ראיתי בארה"ב מגוון רחב כל כך של טכניקות כמו בקוקסול. המאסטרים הסינים משיטות השאולין עדיין לא היו כל כך פתוחים ללמד גואי לו (זרים). נסעתי לצפון קליפורניה ללמוד עם האחים סא וזכיתי ליחס ביקורתי מצד סא אין היאק שטען שאני יותר מידי יהודי ולא מספיק מורעל לקוקסול כדי לחיות בתנאי פנימייה, לאכול את מה שהם אכלו ולהתאמן בשבתות. לדבריו אם אני לא מוכן לוותר על הכשרות והשבת שלי אז כנראה שאני לא מתאים. ואז התפתח ויכוח חריף בין האחים, וסא אין סאן אמר שאני מתאים יותר מכולם אפילו שיש לי דת שונה משלהם. לבסוף חזר סא אין סאן לקוריאה בגלל שלא הסתדר כל כך עם אחיו ועם החיים באמריקה והחל לנהל את האיגוד המקורי בקוריאה והזמין אותי לבוא ולהמשיך איתו. הוא טען שאחיו ניהל את ארגון אמנויות הלחימה בארה"ב כמו כת. עד היום הם לא מדברים.

במשך הזמן הוא נבחר להיות האחראי והמפקח על אמנויות הלחימה במשטרת קוריאה, בצבא ובקהילת הביון c.i.c. עם כל האיומים והפיגועים שביצעה אז צפון קוריאה נגד הדרום, פנו הצבא וגורמי ביטחון אחרים לראשי ענפי שיטות האמנויות לחימה שהיו תחת הייעוץ והפיקוח של סא: היוּדו (ג'ודו קוריאני), בי סול, הפקידו, טאקוונדו, הושינסול וקוקסול וון. כל זה תוך כדי ניתוח של תנאי מציאות במצבים שונים והגבלת זמן התרגול של כל השיטות הללו והטכניקות שלהן. המפקדים הבכירים הגיעו למסקנה שצריכים להעלות את יעילות השיטות ולהוציא מהן אלמנטים בעלי סיכויים קלושים להצלחה בשטח. הם הבינו שלצורך פיזור הפגנות הם נזקקים לטכניקות עצירה וליווי על ידי נעילות, תפיסות ובריחים והם לא צריכים "מכות מוות" וניטרול מהיר כמו אנשי הקומנדו ומודיעין השדה.

בעיקר הם לקחו טכניקות מהקוקסול שהיא מלכתחילה שיטה שמכילה את כל מה שנמצא בשאר השיטות. וסא התאים טכניקות עם אנשי המארינס הקוריאני, המשטרה, משמר הגבול וה- c.i.c וזיקק את הקוקסול למבחר מצומצם של טכניקות לשליטה והרס, ללא ה-"אמנות", בתוספת גישה לעבודה עם או מול נשק חם. זה הוא הטוקגונג מוסול (tukgong mu sool), או בעברית: הקוקסול המדולל. אני באתי לקוריאה מספר לא מבוטל של פעמים במשך השנים וזכיתי לעבוד עם גראנדמאסטר סא בהרכבת הקוקסול המדולל. בהתבסס על הניסיון שלי בהרכבתו אף הרכבתי דבר דומה בארץ על פי עקרונות אביר לצרכי בטחון מסוימים.

עכשיו החלק המעניין יותר ולמה גם מאוד נמשכתי לזה...
הוא מעוניין להקים ארגון חוקי שיהיה דומה לקומיטה:

קומיטה והופעות בזירה

השתתפתי בעוונותיי בתחרויות הקומיטה ויום אחד אגלה בפירוט מחוויותיי. אני יכול לומר שכיהודי אדוק התחרות הזאת לא הייתה לרוחי וגבלה בעבודת אלילים. המסדר של הקומיטה שמורכב מאנשים בעלי השפעה במזרח אסיה, שלטענתם המקור של הקומיטה נמצא אצל ג'ינגס חאן. במשך כמה דורות הם ארגנו קרבות עם הרבה פולחן סביב טקסים שביניהם גם כלול בהמון עבודה זרה וניצול חיי אדם ומארגנים סוגי קרב כמעט ללא הגבלות וחוקים, חלק עד המוות או שזה לא מחייב את היריב תמיד להרוג את יריבו אבל חלק כן. וזה גם לראווה ומזמינים עשירים מכל העולם שמשלמים הרבה מאוד כסף לראות ולהשתתף בהימורים. הקרבות אינם חוקיים והתנהלו בחשאיות ורק לפי הזמנה. בקומיטה הופיעו לפי הזמנה לפעמים מאות אמני לחימה ברמת על ושכל המשתתפים קיבלו חלק מהרווחים של ההימורים. אלופי הקומיטה קיבלו מעבר לסכומים, חרבות עתיקות, חרבות בעלות ערך אמנותי. פרנק דוקס קיבל הרבה כאלה והוא איבד את כולם כשמחר אותן לשלם עבור התביעות שלו נגד ואן דם.

אני כרגע עובד יחד עם פרנק להחזיר את הקומיטה לתמונה, עם הרבה חופש ואלמנטים שלא ידועים היום בניסיונות של אחרים לעשות מפגשים דומים כגון: Vale tudo, האבקות הכנעה באבו-דאבי ועוד. כבר יש עכשיו באז גדול בין אמני לחימה ודמויות שהיו בין משתתפי הקומיטה בעבר שתומכים בנו ומעורבים בפרויקט. הפעם באופן חוקי, ללא הימורים וללא כל מחיר של חיי אדם.

דומני שהרושם שהיו בקומיטה לוחמים מאפריקה מקורו בסרט 'ספורט הדמים' ששם הלבישו בחור אפרו-אמריקאי שהתמחה בקונג פו הקוף באזור חלציים והפכו אותו ללוחם אפריקאי. אני לא פגשתי לוחמים מנמיביה ודברים מסוג זה. אני חושב שחלק מהערפל סביב הקומיטה נובע מהעובדה שמדובר בפעילות לא חוקית שמארגניה דאגו להדגיש היטב למי שלקח בה חלק שאם ידבר על הנושא יותר מידי הם ידאגו להשתיק אותו.

חוויה שאני מעוניין לדבר עליה היא בתחום האיגרוף החובבני. בכפפות זהב הייתי פנומן. קשרתי את הסימונים (פאות) שלי בקוקו וכולם חשבו שאני קובני, פורטו ריקני או דומיניקני. בקרבות חובבים יש למתאגרפים קסדה. פעם בזירה היריב שלי ידע איכשהו שאני יהודי ואמר משהו לא נחמד. הבאתי לו צרור כולל גב כף היד ואפילו מרפקים לפניו שהשופטים לא ראו מרוב המהירות. הוא קילל את הדת שלי ואת אמא שלי ואיבדתי את המעצורים. כשהוא נפל לברזנט ללא הכרה המשכתי לפמפם אותו עד שהשופט קפץ עלי ומשך את הקסדה מעל הראש שלי. הפאות שלי נפלו והתגלו וכל קהל המתאגרפים צעקו מפחד ומחרדה מאחר ועד אז לא ידעו שאני יהודי. מכל האולם שמעתי קריאות של: "איי איי איי, הוא יהודי. לא יאומן, הוא יהודי!!!".