בליגות הMMA תמיד במשקלים הקלים המתחרים רצים כמו מקקים במשך 25 דקות של קרב אליפות ובמשקלים הכבדים רוב החברה' שלא ידועים בכושר שלהם בקושי גוררים את עצמם אחרי סיבוב ובקושי מצליחים להחזיק את הידיים ליד הסנטר. מצד שני, במשקל הכבד (מעל 93) מה שהרבה פעמים קובע זה מכה אחת (אפילו לאקי פאנץ' בהרבה מקרים), שכן אם מכה עם משקל של 100+- קילו מאחוריה פוגעת בטיימינג חצי נכון ובטכניקה רבע נכונה, קלאש של שני בני אדם במשקל כזה זה פאקינג המפץ הגדול. לא נעים בכלל בלשון המעטה. אני אישית לא ממש אוהב לראות קרבות מעל middleweight, מן הסתם יש בהם את הריגוש הזה של קרב שיכול להגמר בכל רגע וכמעט בכל דרך, אבל מבחינה טכנית ובאופן כללי מבחינה של לראות שני אתלטים ממשיכים באינטנסיביות סיבוב אחרי סיבוב - אין על 77 קילו ומטה. מה גם שלא חסר גם שם חברה' שהמבה שלהם מזכיר ליפטרים או בילדרים קטנים.
אממה, כשלא נשאר לך כח, כשמד הסיבולת שלך נגמר, זה שובר מנטלית, אתה מרגיש חסר אונים והיריב יכול לעשות בך מה בא לו, רוב הזמן פשוט ינחית עליך עוד קומבינציה ועוד קומבינציה. כמו שמארק קולמן אמר "סיבולת לב ריאה יכולה לעשות מכולנו נקבות". החוכמה זה לא ללחוץ כל הזמן על הדוושה כמו מטורף אלא לחלק את הכח ולדעת גם לנוח ולגרום ליריב לא להיות מסוגל לנוח. בדיוק בגלל זה הרבה פעמים חברה' עם כושר התחלתי טוב יותר נכנעים לאסטרטגיה של מישהו שפשוט ידע לעשות חלוקה נכונה ולגרום ליריב לעבוד.
__________________
|