רגישות טובה לאינסולין מעידה על רמות אינסולין נמוכות יותר, ועל יכולת טובה יותר לפרק ולחמצן שומן. מאחר והגוף אינו מגיב לאינסולין, והגלוקוז בדם אינו נשלח לתאים, הוא משחרר עוד ועוד אינסולין במטרה לדחוף את מרכיבי המזון לתאים. נכון שסינטזת שומן יכולה להתרחש גם ע"י ASP (Acylation Stimulating Protein) וע"י כמה adipocytokines (כגון adipsin) אך הגורם המרכזי והחזק ביותר לסינטזה ובניית שומן (ומניעת ליפוליזה ו-Beta Oxidation וחמצון שומן) הוא הורמון האינסולין. כלומר, רמות גבוהות יותר של אינסולין בדם (hyperinsulinemia) יובילו ליותר אחסון שומן ופחות ליפוליזה וחמצון שומן. ברור שהשאיפה שלנו היא שיפור ברגישות לאינסולין בתאי השריר, וחסינות בתאי השומן (Adipocytes). כך נוכל לסנטז יותר חלבון בשריר, ונפרק ונחמצן יותר שומן מתאי השומן. אך קפאין מוריד את הרגישות הכללית לאינסולין, וע"י כך, בעקיפין, עשוי למנוע מאיתנו לחמצן יותר שומן בשרירים ובכבד (על אף שהפעילות הראשונית של הקפאין היא המרצת ליפוליזה וחמצון שומן בעקבות עלייה ברמות הקטכולמינים).
מחכה לתגובה שלך,
יואב
|