זה לא עד כדי כך פשוט. קודם כל, הרגישות לאינסולין היא פרמטר קיים - היא לא מופיעה כתגובה לצריכת סוכר פשוט... הרגישות לאינסולין מייצגת כמה אינסולין מופרש בתגובה לספיגת כמות מסויימת של גלוקוז.
מה שחשוב להבין זה שאין סיבה להסתכל על תהליכים באופן נקודתי. אם תצרוך פחמימות עם א"ג גבוה, זה יגרור מספר דברים: ראשית, יופרש יחסית הרבה אינסולין בפרק זמן קצר. כתגובה לכך, גלוקוז יכנס לתאים וחומצות שומן חופשיות בדם יחזרו למאגרי השומן. אז תהיה "בניה" של שומן, אבל לא כתוצאה של המרת גלוקוז לשומן - הגוף יקח את הגלוקוז ויהפוך אותו למקור אנרגיה עקרי. עם הירידה ברמות הגלוקוז, ישוחרר חזרה שומן לדם, והגוף ינצל עם הזמן יותר שומן ופחות גלוקוז. אז יש איזה שהוא שיווי משקל בין השימוש בשומן לשימוש בגלוקוז. אם תצרוך פחמימות עם א"ג נמוך, השימוש בשומן ידוכא במידה פחותה לאורך זמן [כיוון שכל הזמן נכנסת כמות קטנה של גלוקוז] ואם תצרוך פחמימות עם א"ג גבוה תדכא בצורה חזקה את השימוש בשומן לפרק זמן קצר [פרק הזמן בו הגלוקוז נכנס] ולאחר מכן השימוש בשומן יגבר בצורה משמעותית.
זה המקום להדגיש שפחמימות הופכות לשומן רק אם הקלוריות מפחמימות בתזונה מכסות את כל התחזוקה+ממלאות את מאגרי הגליקוגן וגם אז התהליך לא משמעותי [ניתן לייצר באיזור ה10 גרם שומן מפחמימות ליום]. אין כאן עניין של א"ג אלא של כמות הקלוריות שנצרכת גרידא.
|