[ניגרי ענק]

כידוע לכם בקרוב מאוד נפרסם פה כתבה מעמיקה וחושפנית במיוחד על מה שקרה מאחורי הקלעים ועל הבמה בתחרות מר אירופה שבה השיג מאור זרדז את המקום השלישי בקטגוריית מעל מאה קילו.
אני מקבל אימיילים ופניות טלפוניות מהרבה מאוד אנשים שמחכים לכתבה הזאת, ויכול להבטיח לכם שלא תתאכזבו.

במקביל אני מגלה לכם היום כי ניסיתי לסייע למאור להשיג חשיפה ארצית להישג שלו.
על המאמצים הללו וכישלוני החרוץ כתבתי טור, בעיתון שאני עורך, המופץ בטבריה וסביבתה ב 10 אלף עותקים.
להלן לינק למהדורה הדיגיטאלית שלנן, שורו לעמוד 10, 11, כדי לראות איך זה נראה.


http://www.korebakineret.co.il/pdfonline/index.html

לעצלנים שביניכם, הינה הטקסט הכתוב:

המאור הגדול: גאווה ישראלית?

ראשית גילוי נאות: מאור זרדז הוא חבר שלי. גילוי נוסף: הוא זכה לפני כמה שבועות במקום השלישי באירופה בקטגוריית משקל "סופר כבד" בענף פיתוח הגוף. ולמה אני צריך לספר לכם על חבר שלי שקטף מדליית ארד כנציג מדינת ישראל בתחרות רשמית? כי אף אחד אחר לא רוצה לעשות את זה.
בעולם סביר, מדורי הספורט היו מקדישים לבחור כותרת שמנה, או – יודעים מה – לפחות כיתוב תמונה דקיק, אך בארצנו הקטנה, דלת ההישגים, העיתונים הגדולים לא מצאו אינץ' אחד עבור מאור, למרות שבעונת המלפפונים שבה אנו מצויים כעת, זוכה שחמטאי מקשיש לתמונות שער, ואצן שלא מועמד אפילו ל 20 הראשונים בתחרות אמיתית, עומד במוקד הדיונים של תוכניות הספורט השונות.
ואלוהים יודע שניסיתי. היו לי סיבות טובות לאופטימיות: בעידן הפייסבוק אני חש עצמי מקושר כמו היחצנית האגדית של משפחת שליט: כולם הרי חברים שלי. אלא שניסיונותיי להשיג למאור קמצוץ חשיפה בעיתונות הארצית, העלו לי פלאשבקים מהימים בהם שימשתי בעוונותיי כתקציבאי במשרד יח"צ. למען הסר ספק, אלה היו ימים שאני, ובעיקר הממונים עלי באותה העת – היו מעדיפים להכחיש את קיומם. אבל חשבתי שיש לי סחורה חמה: בחור ישראלי שיצא בכוחות עצמו לייצג את המדינה בספרד, על חשבונו, ללא שמץ של תמיכה מגוף רשמי או טייקון צבעוני – והשיג תוצאה מצוינת.
ספורטאי גדול ש – איך לומר בעדינות – גם מצטלם לא רע.
כמה אני כבר יכול להיכשל כאן?
אז זהו שכן. בשיחותיי הוירטואליות עם עמיתי למקצוע, הרגשתי כיחצן המנסה למכור ביקור של שר החקלאות בבית בד גלילי (זה קרה לי פעם!): העיתונאים הנידו בראשם ברחמים, מה הבחור הזה רוצה מהחיים שלנו. בקיצור, לא הלך לי. בצר לי החלטתי למחול על כבודי, ולכתוב על חבר בטורי הפרטי, כאשר אני מסובך כאמור בניגוד עניינים עד צוואר. עם זאת, לאחר שהתבוננתם בתמונה, אני מעז לשער שרובכם לא תנטרו לי. היה עדיף טור על השחמטאי?




ותמונה עדכנית מהיום על 127 קילו: