קשה להיפרד מקונצנזוס, ובמיוחד כשהוא מגובה ומבוצע ע"י אנשים שהובילו את הרכב גופם לגבולות הקיצוניות = אוכלוסיית הבודיבילדרים.
אך הגיון ה; 'הוא גדול, הוא מנסה על עצמו, הוא רואה ויודע מה עובד הכי טוב, ולכן ככה נכון לעשות', הוא הגיון קצת עיוור. הגעה למסקנה מה טוב דורשת בדיקה של כל המצבים, שזה מה שלא רואים אצל אותם האנשים. ויתרה מזאת, טיעון ה; 'צריך מחקרים על מפתחי גוף על מינת להגיע למסקנות נכונות לגביהם' הינו טיעון שרירותי למדי, המראה על חוסר הבנה בסיסית של תהליכים ועקרונות מאוד רלוונטים לדיון קוהרנטי בנושא (ולכן אני לא אנסה לדון בו).
לגבי עניין הקונצנזוס הזה, מאז השרשור ההוא, שזו תקופה ממש לא ארוכה, אני רואה ברחבי העולם הרבה עדויות אנקדוטליות של אנשים לגבי יתרונות לפה ולשם, וכמובן אישוש של המחקרים שלא מצאו הבדלים בשינויי הרכב הגוף ע"י תוצאות מבחן המציאות ומחקרים חדשים שיצאו. ככה שיש דברים בגו.
אני רואה בכל נושא תדירות הארוחות כרגע כעוד משתנה שאפשר לשחק אתו, וכך הוא מעשיר את ארגז הכלים שלנו. אני ממליץ גם להריץ קצת חיפוש על כל נושא הIntermediate Fasting (או IF בקיצור) שתופס הרבה תאוצה בזמן האחרון מעבר ליבשת, גורר הרבה דיונים סוערים, ואני מאמין שבקרוב נגבש לנו קצת שרשורים עליו כאן.
|