[גדי 21]

אז ככה: קודם כל כשחזרתי להתאמן בפעם האחרונה לא היה לי כלל חשק לכך, הייתי חלש וחסר מוטיבציה, הצבתי לעצמי מטרה: לגשת לתחרות הקרובה ולקחת את המקום הראשון, להיות מפתח גוף זה קודם כל אופי, זה להשקיע את כל כולך, להיכנס למסגרת קשה שלא חלמת עליה, לחיות את האימונים, לראות קדימה והכי חשוב לא להתייאש. לא אשקר, אין לי את האופי הזה והוכחתי זאת בהודעה הקודמת, פעם אמר לי מישהו: "יש לך מזל שיש לך כזו גנטיקה, כי אתה לא משקיע" - כמובן שהוא התכוון באופן יחסי למפתח גוף מקצועי.
מה שאכלתי: כמובן בתקופת המאסה המון פחמימות, כמות חלבונים מספקת ושומן חיוני לפי צורכי הגוף.
ארוחה כל שעתיים וחצי עד שלוש שעות. בכל מקום, בכל זמן. כשהתחלתי לצאת עם החברה הנוכחית הייתי מצטייד בשקית עם ארוחות למשך היום, אפילו אם יצאנו לבר, מועדון או סתם לטייל. אסור לפספס ארוחה.
שיטת האימון המועדפת עליי היא: שריר פעם בשבוע, הווה אומר: חזה, גב, רגליים, יד קדמית + אחורית, כתפיים ואז יומיים מנוחה (שישי שבת) וחוזר חלילה. היתרונות בכך הם:
אין צורך לחמם שריר נוסף ולהעביר את הדם משריר אחד למשנהו.
התמקדות והוצאת כל הכוח בשריר אחד.
זמן התאוששות ארוך לכל שריר.
ספיגת חלבון טובה יותר לאחר אימון.
ותוצאה מכל הדברים הנ"ל יש את האפשרות להפציץ כל שריר במספר רב של תרגילים וסטים.

מה שגורם לי למוטיבציה זה חוסר היכולת להתמודד עם נפילה, לא יכול להרגיש רזה או קטן, בנוסף השקעתי כל כך הרבה, בשביל מה, שאפסיק? העידוד, התמיכה והפידבקים שאני מקבל בכל מקום הם הדחיפה הכי גדולה שאני יכול לבקש..