אם הכל יורד לטמיון - למה להמשיך?

[narokiki]

פורסם במקור על ידי ran_z

1. הזיכרון הוא זיכרון קוגניטיבי, אתה זוכר את התנועות שצריך לבצע כמו שצריך, מהלכים, זה לא שהשריר זוכר שפעם היית מתאמן ואומר לך: טוב מאוד גבר שפעם התאמנת, עכשיו אתה תעלה במסת שריר הרבה יותר מהר.

פאניק- זה שאתה מתגייס לא סיבה להפסיק להתאמן, אתה לא יודע מה יהיה איתך בצבא.
ואם תרד במסת שריר אז תרד, תסיים צבא תחזור להתאמן.
אני לפני הצבא לא הייתי מתאמן בכלל, התחלתי רק בסוף השרות.

האשכול הזה הוקפץ אז הנה
נניח שהתאמנתי חזק על הארבע ראשי, והוא גדל ל70 סנטימטר (סתם זרקתי מספר). הפסקתי להתאמן, וההיקף ירד ל60.
אבל... לפני שהתחלתי בכלל להתאמן, ההיקף שלי היה 45.... (שוב זרקתי מספרים). זה
אומר שהרקמות בשריר הארבע ראשי עדיין מתוחות וגמישות יותר מפעם. כעת כשחזרתי להתאמן, אני לא
צריך להלחם עם המגבלות שמוכתבות ע"י הרקמות העוטפות את השריר, מכיוון שהוא כבר נמתח בעבר.
לכן השריר גדל מהר יותר. וזהו ידידי, מה שכולנו מכנים "זיכרון שרירי". תורגם ע"י mr popo
אבל אני לא שולל אותך, בנוסף לזיכרון שריר שמתואר פה יש גם את הקטע שאתה לא שוכח את הטכניקה וגם אם שכחת אז לוקח לך ממש מעט זמן, כמו שבחיים לא שוכחים איך רוכבים על אופניים

אגב, המאמר הזה שהבאתי ציטוט ממנו בכלל לא מתרכז בזיכרון שריר למרות שזה הכותרת שלו.... אחד הדברים המעינינים שיצא לי לקרוא ועדיין אני קורא.. מומלץ!