להיות קרבי בצבא.

[DarkGulis]

להיות חייל קרבי זה לקלל את הגשם והבוץ עכשיו, אבל להתעקש לצאת למארב בלילה.

להתקשר לאמא להרגיע, ולהגיד לאבא ש"לא נכון", שאתה בבית שמש ולא בבית לחם.

זה להבין את פחד האזרחים בלי לדעת אם הם מבינים את הפחד שלך.

זה להציץ בשמש השוקעת, ולדעת שרק עכשיו מתחיל היום.

להיות חייל קרבי זה לשאול המון שאלות על המוות, בלי לקבל תשובה אחת על החיים.

להיות לוחם זה לאבד אחים לנשק, אך לא את התקווה,

הטירוף שבעיינים והצלילות שבמחשבה.

להיות לוחם זה להרגיש תחושת נקם אחרי עוד פיגוע, אבל לא להתאכזר לערבי שבמחסום.

להיות חייל קרבי זה לחלום על חו"ל ולטייל בשטחי ארץ ישראל.

לתת ביס מהלוף ולחשוב על שווארמה.

להיות חייל קרבי זה לראות את הנוף מהחלון האוטבוס, ולדעת שגם שם צעדת.

זה לתפור מטרת קרטון, אבל לנשום את הקרב.

לקלל שלוש שנים, ולחשוב שזה לא מספיק.

להתעצבן על ההקפצה מהבית, אך להכיר את הזכות שביציאה.

להיות חייל קרבי זה לחלק את האומץ לדרגות שונות של פחד.

זו רעות עמוקה, אבל תמיד מגלים יותר.

זו אפלה מוחלטת, אבל הלילה לבן.

זה לכעוס על החברה שחיכתה אבל בסוף עזבה, כי אתה לא בא הביתה, בלי שתדע בעצמך מתי אתה חוזר.

זה להיפצע רק מרסיסי הלב.

להיות חייל קרבי זה לגמור מסע כשאתה אוהב את הארץ הפרושה לרגליך.

להיות חייל קרבי זה הווה ועתיד, וחלום ותקווה, ושקיעות ונחלים, הרים וזריחות, וכוכבים נופלים, ויש מאין, ועייפות מתמדת, ודתיים וחילונים, וגעגוע וזעוזע, ויד שתמיד אוחזת בנשק.

זה לחשוב קודם על המדינה, ולשאוף תמיד ליותר.

זה לא לתת למה שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות.

הקרקע ספוגה בדם ואנחנו כאן בשבילכם, לביטחונכם.

אוהבים את האנשים, אוהבים את המולדת ונשבעים לנצח ירושלים.

כי להיות חייל קרבי זה קודם כל להיות בן אדם!