אטלנטיס - היתה או לא היתה?

[meni32]

מאמר שנלקח מהמדור של בלדד השוחי.

העיר האבודה אטלנטיס – היה דבר כזה או לא?




הסיפור:

בסביבות שנת 360 לפני הספירה טיפוס אחד בשם אפלטון, פילוסוף במקצועו, כתב סיפור שבו תיאר איך בחור בשם קריטיאס מספר לבחור בשם סוקראטס איך, כשהוא היה בן עשר, סבא שלו (שגם נקרא קריטיאס והיה בן תשעים באותו זמן) סיפר לו שאבא שלו, דרופידס, סיפר לו שברנש בשם סולון סיפר לו איך בזמן מסעותיו במצרים הוא שמע מאיזה כהן מצרי סיפור על מאורע שקרה יותר מתשעת-אלפים שנה מוקדם יותר, באי ענקי שנמצא מעבר למיצרי גיברלטר.

בקיצור, במקרה הטוב הסיפור שלנו מתחיל מפילוסוף שכתב על שיחה על סיפור על שמועה עתיקה מיד רביעית. תודה שזו התחלה די צולעת.

לפי הסיפור, פוסידון, אל הים היווני, התאהב באחת מבנות האי הענקי, ועבר לגור אתה בבית במרכזו. את האי הוא הקיף בטבעות של ים ויבשה כדי להגן עליו, במרכז הוא סידר לעצמו מעיין אחד עם מים חמים ומעין אחד עם מים קרים ואדמה ממנה יוצאים כל-מני מאכלים, ושם הוא עשה עם בת-התמותה את מה שעשה. כתוצאה ממה שהם עשו נולדו להם חמישה זוגות של תאומים - הבכור ביניהם נקרא אטלס, ועל שמו נקרא האי והאוקינוס כולו "אטלנטיס".

האי הפך למרכזה של אימפריה מתקדמת (מבחינת שיט, מסחר, תעשיה ושלטון) ששלטה על כל האיים באזור וגם על חלקים מיבשות קרובות, ובראשה עמדו צאצאיו של פוסידון. במשך זמן רב חיו אנשי אטלנטיס בצדק ובענווה, אבל בערך לפני אחת-עשרה אלף שנים הם תפסו תחת וניסו להשתלט על כל אזור הים-התיכון. האתונאים האמיצים נלחמו בהם וגירשו אותם חזרה. כעונש על חטאיהם שקע במעמקי הים, תוך יום אחד, האי כולו על תושביו. סוף הסיפור.

העובדות

לפני אחת-עשרה אלף שנים לא היה כתב, לא היו אתונאים, וגם התרבות המצרית עדיין לא היתה קיימת. שרידים ארכיאולוגים מהתקופה הזו קיימים, אבל אין בהם שום דבר שמרמז על תרבות כה מתקדמת, לא באיזור שאפלטון מדבר עליו ולא בשום אזור אחר על פני כדור הארץ. אין עדויות גיאולוגיות לאי בכזה גודל ששקע באוקינוס תוך זמן קצר, לא באזור ובזמן המדוברים, לא בשום אזור אחד, ולא בשום זמן אחר; מסתבר שלאיים לוקח הרבה זמן לשקוע.

אם משהו כזה באמת היה קורה והסיפור היה מחזיק מעמד במשך תשעת-אלפים שנה, או אפילו אם זה סתם היה סיפור נפוץ בקרב חכמי יוון ומצרים - סביר להניח שהוא היה מופיע בעוד מקומות במשך אלפי השנים הללו. אבל אין לסיפור הזה שום זכר לפני אפלטון, לא אצל היוונים, לא אצל המצרים, ולא אצל אף-אחד אחר. אף לא רמז.

יתר-על-כן: אנו יודעים שאפלטון היה פילוסוף ולא הסטוריון. הוא השתמש לעתים קרובות במשלים ובדוגמאות לא מציאותיות, והוא אף כתב על היתרונות הטמונים במשלים כאלו. הוא השתמש בסיפור אטלנטיס (כמו בשאר הסיפורים שלו) כדי להעביר איזו נקודה. דיוק הסטורי לא בדיוק עמד בראש מעיניו. גם אם הוא לא המציא את הסיפור, כנראה שהוא לא האמין בו, וגם אם הוא במקרה האמין בו עדיין מדובר בכזו שרשרת ארוכה של סיפורים ושמועות - רובן מלפני המצאת הכתב - כזה מין טלפון שבור, שאין לו שום ערך מדעי. להאמין בסיפור אטלנטיס זה כמו להאמין בסיפור שר-הטבעות של טולקין.


ובכל זאת, איך?

אז אם אין שום סיבה להאמין לסיפור הזה חוץ מאפלטון, ואין שום סיבה להאמין שאפלטון התכוון ברצינות, וזה בעצם סתם משל על אלים יוניים ובני-אדם חוטאים, איך זה שכל-כך הרבה אנשים חושבים שיש בסיפור הזה גרעין של אמת? איך זה שכל-כך הרבה אנשים מנסים למצוא את אטלנטיס גם במקומות ובתקופות שאפלטון כלל לא הזכיר?

אולי כי זה סיפור מוצלח. אולי כי זה אפלטון, והשפעתו על המחשבה המערבית כל-כך גדולה שאפילו כשהוא סתם מספר משל אנשים מאמינים לו. ואולי פשוט כי רוב האנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין, גם אם זה בפוסידון אל הים, בפינוקיו ילד-העץ או באטלנטיס. האם החיים פחות מעניינים עבור מי שלא מאמין בשטויות? לא בטוח.