לפני שאני התגייסתי גם אני חשבתי שצבא זה קדוש, זה מחנך, זה יאדה יאדה יאדה. גם אני אמרתי "אני טוב בזה ובזה - אז אני אלך לשם ולשם", גם אני הייתי ממלא שאלוני עדיפויות על ימין ושמאל וחשבתי שישבצו אותי באפשרות הראשונה ויאדה יאדה יאדה. בבקו"ם אמרו לנו "אתם נוסעים לבסיס הדרכה כלל צה"לי לעשות טירונות של שבועיים וחצ ואז תחליטו לאן אתם הולכיםי" ויאדה יאדה יאדה. יצאנו מהאוטובוס - "שלום, הגעתם לבה"ד 13, ביה"ס למשטרה צבאית - טירונות 7 וחצי שבועות, אין דרך חזרה, אין טפסים ואין כלום. גם אז חשבתי שאיכשהו משטרה צבאית זה טוב, אני ואמא שלי איבדנו כמה שנים מהחיים מרוב עצבים וחרא שאכלתי מסגל שהיה פשוט איום ונורא (הייתי צריך להיכנס לסגל הנוכחי שלי כדי להבין כמה שהסגל שם היה חרא). בקיצור, בשלב מסוים נמאס לי להיות פראייר והתחלתי לשחות למעלה בדרך לאוויר. למזלי אני בן אדם די ערמומי - הצלחתי בעיקר להפנות את המשחק לטובת עצמי אבל גם להיות חייל טוב. מסקנה - הצבא שלנו מלא בחרא ובזבלים שהייתי שמח לירות בהם כבר וזה לא ישתנה אף פעם. אני מסתכל על ההודעה שלי אחרי שבוע הטירונות הראשון ואומר לעצמי - "איזה טיפש וצעיר הייתי".
|
07-11-07, 19:03
תצוגה בשכבות