אופי ואישיות של מפתח גוף תחרותי

[ניגרי ענק]

התלבטתי הרבה אם להגיב כאן וכמעט ויתרתי אבל משהו בפוסט הזה מאוד צורם לי ולכן אני חייב להעיר משהו, ומבקש לא לפרש אותי לא נכון אלא להתייחס לגופו של עניין.
באמת שאינני רוצה להעליב אבל האמת חייבת להאמר, ואני אעשה את זה באופן הכי ענייני שאפשר, ותגובתי מייצגת לפחות עוד כמה ספורטאים רציניים אשר שוחחו איתי על הנושא אתמול והבוקר.

ראוי לציין שכותב המאמר איננו באדיבילדר תחרותי, מעולם לא עמד בדיאטה רצינית לתחרות, מעולם לא הסתכן בנטילת חומרים, ולפי עדותו שלו הוא גם מעולם לא הקפיד אפילו על תפריט יומי מסודר של באדיבילדר חובבן, ולכן ברור לגמרי שהוא לא חווה את הסיוט של הכנה אמיתית לתחרות, וגם לא משהו שקרוב לזה.
לא הייתי מציין את כל זה, אלמלא המאמר, אם לקרוא לזה כך, נכתב בלשון של "אנחנו".
נשמה שלי אנחנו זה אנחנו ואתה זה אתה.
אתה ממש לא אנחנו.
אם לדעתך ספורטאים תחרותיים צריכים להיות חביבים יותר כאשר הם עוברים את מה שאתה מעולם לא עברת ולא תעבור - זכותך לכתוב את זה, ויתכן שאני גם אסכים איתך.
אבל אנא ציין זאת כעצה, כהמלצה, ואל תכתוב את זה כאילו חווית על בשרך קמצוץ ממה שאנשים שבאמת לוקחים את הספורט הזה עד הסוף חווים.