|
|||||||
| פיתוח גוף-כללי בפורום זה יהיו שיחות בנושא פיתוח גוף שאינם נכללים בפורומים האחרים |
 |
|
|
הגדרות אשכול | אפשרויות הצגת נושא |
06-05-08, 21:28
|
#21 |
|
חבר פעיל
|
איזה סיפורים מדהימים יש על כל הגיבורים האלה !
יהי זכרם ברוך ! |
|
|
|
06-05-08, 21:39
|
#22 |
|
חבר פעיל
|
יהי זכר כל החללים ברוך.
יום קשה מאוד, עצוב מאוד. |
|
|
|
|
06-05-08, 21:47
|
#23 |
|
IsraelBody VIP - חבר יהלום
|
שימו גלגלץ, יש שירים יפים.
(האמת שעכשיו יש שרית חדד, אבל עד עכשיו השירים היו מאוד מרגשים)
__________________
באדיבילדינג זה לא תחביב, זו מחלה נפשית. Eitan Davidovich מדריך חדר כושר מוסמך מטעם וינגייט. עוזר גם בפייסבוק. 
|
|
|
|
|
06-05-08, 21:50
|
#24 | |
|
חבר פעיל
תאריך הצטרפות: Apr 2008
הודעות: 424
כללי:: משועמם אש
גיל:: 27
חדר כושר: כל מיני
|
תפילת הלל
ציטוט:
אשא עיני אל ההרים מאיין יבוא עזרי. עזרי מעם השם עושה שמיים וארץ אל ייתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנא לא ינום ולא יישן שומר ישראל השם שומרך השם צילך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה השם ישמורך מכל רע ישמור את נפשך השם יישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם מעתה ועד עולם " בדמעות אני כותב מילים אלו, בכאב רב, מי ייתן והקדוש ברוך הוא ישמע תחנונו ותפילותינו ובעזרת השם יביא שקט לעם ישראל! אנא ממך היושב במרומים, די לכאב, די לשכול, די לשפיכת דמים, די למלחמות, די להרס העם הזה. כל חייל אשר נפל, יהי זיכרו ברוך, אנו מודים לך על הקרבתך והנתינה לשלום המדינה. וכל נפשותיכם, ידעו נחת רק כאשר יהיה שלום בישראל...אמן... שלא נדע עוד מלחמות, שלא נדע עוד צער! אמן יהי זכרם לעולמי עולמים!
__________________
"אמר איש חכם, תצליח תרוויח רק אם לעצמך תוכיח..." והאיש החכם הוא אני  פעם שמן... תמיד שמן - ראסמי זו מחלה! "הניצחון אוהב הכנה מושלמת" "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו" |
|
|
|
|
|
06-05-08, 21:54
|
#25 |
|
חבר פעיל
תאריך הצטרפות: Apr 2007
הודעות: 2,956
כללי:: אני מתאמן קבוע כבר כמה שנים
גיל:: 17
עוסק ב:: תלמיד בתיכון
חדר כושר: חסוי
 |
יהי זכרם ברוך.
הלוואי יהיו עוד אנשים כמוהם בארץ(לא הקטע עם הרימון)
__________________
 Nothing in this world that's worth having comes easy אני לא מאמין ששנתיים מתוך ה3 שנים שאני מתאמן לא עשיתי סקוואטים וחצי שנה מהשלוש שנים לא עבדתי על יד קידמית 
|
|
|
|
|
06-05-08, 22:53
|
#26 |
|
אזהרה ראשונה - שימוש בשפה לא נאותה על גבי הפורום
תאריך הצטרפות: Feb 2008
הודעות: 1,799
כללי:: שייקה
גיל:: 16
עוסק ב:: ג'ודו
חדר כושר: V-Life
 |
ת.נ.צ.ב.ה
יהיה זכרם ברוך, לא נשכח לעולם! דרך אגב אני קרוי על שם אח של אבא שלי שנפטר הנה: טוראי שי שייקה עקירב בן ויקטור ואלברטין נולד בתל אביב בי"ד בחשוון תש"ל, 26/10/1969 שרת בחיל הלוגיסטיקה יחידה: יק"ל 9324 נפל בעת מילוי תפקידו בל' באב תשמ"ט, 31/8/1989 מקום נפילה: מרג' עיון באזור לבנון מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול הותיר הורים ושני אחים קורות חיים בן אלברטין וויקטור. נולד ביום י"ד בחשוון תש"ל (26.10.1969) בתל אביב. שי, הבן הצעיר להורים יוצאי עיראק, גדל על ערכי אהבת המולדת. הוא למר בבית- הספר היסודי 'לדוגמא' ע"ש הנרייטה סולד ואת לימודיו התיכוניים עשה בתיכון 'פיטמן' בתל אביב. הוא היה תלמיד טוב, שקדן ואהוד על מוריו וחבריו. שי היה בחור חזק וגבוה, שהקפיד לשמור על כושרו הגופני בהתעמלות יום-יומית ובשחייה למרחקים ארוכים. הוא רחש אהבה גדולה לריקודי העם ובמשך חמש שנים לערך היה חבר בלהקת המחול 'פעמי אביב' במסגרת עיריית תל אביב. בתקופה זו הקפיד להופיע לכל חזרה והשתתף בעשרות הופעות ברחבי הארץ וביולי 1986 בפסטיבל מחול שנערך באנגליה. במאי 1988 התקבל ללהקת 'שלום 2' ובמסגרתה הספיק להופיע הופעות ספורות עד לגיוסו. שי היה בחור צנוע ושקט ועם זאת ידע לעמוד על דעתו. הוא היה קשור קשר עז למשפחתו ובמיוחד לבנותיו של אחיו הבכור, שבחברתן בילה זמן רב. בשלהי יולי 1988 גויס לצה"ל ושירת ביחידת הקישור ללבנון במרג' עיון, בדרום לבנון. מפקדיו הגדירו אותו כחייל טוב ושקט, המבצע את תפקידו כהלכה. ביום ל' באב תשמ"ט (31.8.1989) נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון. הוא הובא למנוחת-עולם בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים - איתן (אבא שלי) ורון. משפחתו הקימה לזכרו כיתת לימוד ב'מרכז מורשת יהדות בבל' באור יהודה. http://www.idf.il/atal1/izkor/main.asp?nid=22441 |
|
|
|
|
06-05-08, 22:56
|
#27 |
|
חבר פעיל
|
יהיה זכרם ברוך!
|
|
|
|
|
06-05-08, 23:05
|
#28 |
|
חבר פעיל
|
יהי זכרם ברוך!
ת.נ.צ.ב.ה אני מכיר שני סיפורים,די מוכרים. אחד של שכן שלי ז"ל,עוז פרץ,לפני כשלוש שנים הוא שמר על הגבול(חיל שיריון) ונחתה עליו רקטה אני חושב.. יהי זכררו ברוך אדם דגול! ועוד סיפור שהמאמן שלי סיפר,אח של אחד שמתאמן בדניס הישרדות,הוא קיבל צל"ש על הפעולה שלו.. עדיף שתראו מחר בשעה 15:00 בערוץ 10 את הסרט שקוראים לו עוז,זה יסביר יותר טוב ממני..
__________________
train insane or remain the same!  
|
|
|
|
|
06-05-08, 23:13
|
#29 | |
|
IsraelBody VIP - חבר יהלום
|
ציטוט:
__________________
|
|
|
|
|
|
06-05-08, 23:37
|
#30 |
|
חבר פעיל
|
עצוב עצוב. תנצב"ה
|
|
|
|
|
07-05-08, 00:34
|
#31 |
|
חבר פעיל
|
מנהלים, אולי כדאי לנעוץ את זה? חבל שזה יירד למרכז העמוד, מתחת לפוסטים על גילוחי ביצים למיניהם.
|
|
|
|
|
07-05-08, 01:01
|
#32 |
|
מנהל ראשי
|
לזכרו של אליאל בן-יהודה המפק"צ שלי:
אליאל נולד ביום כ"ג בסיוון תשמ"ב, 14.6.1982 בכפר תבור. בן לאריה ואסתר, אח לרותם ולגיל- עד. ילד אמצעי, שריכז סביבו תמיד אור ואהבה. כבן למושבה- כפר תבור למד והתחנך בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים "כדורי", את לימודיו התיכוניים עשה בבית ספר "אורט" בעפולה. מהרגע הראשון בו נשם אליאל את נשימותיו הראשונות בביתו בכפר הוא הוטען באהבה גדולה לארץ ישראל וחונך לכיבוד הזולת ואהבה ונתינה למולדת. החל מילדותו שמע סיפורים על דודו, יוסי אליאל, שנפל בקרב על הבופור במלחמת לבנון ב-1982. בדיעבד, משבגר, סיפר שהסיפורים על דודו גרמו לו ללכת בדרך אותה בחר בשירותו הצבאי - סיירת גולני. במהלך כל שנות ילדותו ונערותו היה פעיל בכל דבר הגלוי והנסתר מהעין. ארגן טיולים לילדי המועצה, בשבתות יצא לטיולי אופניים עם גיל-עד וחבריו, התאמן בספורט והיה חבר בקבוצת הכדורגל של הכפר. בכל מקום אליו הסתכלת ראית את אליאל- עוזר, מצחיק, מתעניין... בחודש נובמבר, שנת 2000 התגייס לצה"ל ועבר את הגיבוש לסיירת גולני. מיד לאחר שסיים את המסלול בסיירת וקיבל את הסיכה המיוחלת יצא לקורס קצינים. משסיים את הקורס ביקש להגיע כקצין לאחד הגדודים של חטיבת גולני. שם, טען, מתבצעת העבודה הקשה והחשובה עבור קצין- עיצוב דמותו של החייל והפיכתו לחייל ואזרח נאמן ותורם לחברה שסביבו. אליאל קיבל את תפקיד מ"מ סיור בגדוד 12. אהב את חייליו בנפשו והתייחס אליהם כילדיו. לאחר תפקיד זה התבקש לעבור ולשמש מפקד צוות ב"עורב גולני". בהמשך קודם לשמש כסגן מפקד פלוגת העורב. אליאל אהב את תפקידו בצבא, ראה בו שליחות וניסה בכל מאודו להחדיר בחייליו את ערכי אהבת המולדת בהם האמין. על אף השירות המשמעותי שלו ורצון מפקדיו שימשיך בצבא החליט להשתחרר לאחר תפקידו כסגן מפקד פלוגת ה"עורב". תוכניותיו לשנים הבאות היו רבות ומגוונות אך בראשן חלום אחד גדול - לטוס לטיול גדול בדרום אמריקה. ביוני 2005 ארז תיק לא גדול, אמר שלום קצר לכולם והבטיח שהוא חוזר תוך כמה חודשים אחרי שיאסוף כמה חוויות נפלאות בדרך. הטיול היה מדהים... אליאל החל את טיולו במרכז אמריקה, עבר לדרום אמריקה ואל בוליביה שאהב במיוחד לאור יופייה הבתולי, ההרים הירוקים והלגונות הכחולות חזר שנית בסוף הטיול. את רוב הטיול עבר עם חברו מהצוות, מתניה. השניים הפכו ל"שם דבר" בעקבות המרחקים העצומים אותם עברו ברגל, עם תיק גדול על הגב. בעיר אושוייה שבדרום ארגנטינה הכיר את ניצן. בין השניים פרחה אהבה גדולה והם הפכו לזוג. את סוף הטיול בבוליביה ופרו עשו יחד וחזרו לארץ, הישר לזרועות המשפחה בחתונתה של אחותו- רותם. מלחמת לבנון השנייה תפסה את אליאל בעיצומה של תקופה יפה. שעות רבות בילה עם משפחתו ועם חבריו מהילדות ומהצבא, טייל בקביעות בארץ עם ניצן ובציפייה גדולה חיכה ללידה של רותם, שהודיעה שהיא בהיריון ומצפה לבת. שבועיים לאחר שנפתחה מלחמת לבנון השנייה נקרא אליאל למילואים. הוא שובץ בגדוד 7002 של חטיבת כרמלי בתפקידו המקורי, כמ"מ סיור. הבסיס ממנו יצאו וחזרו לאחר כל פעילות שכן בבית ספר בעיר שלומי. העיר נעזבה כמעט לחלוטין על ידי תושביה בעקבות הטילים הרבים שנפלו בה. בכל שיחת טלפון והודעה ששלח שידר קור רוח, ביטחון בעצמו ובפלוגה וחזר על כך ש"אין מה לדאוג..." הוא כבר חוזר הביתה. כשכבר נראה היה שזה נכון, המלחמה מסתיימת ויש הסדר לגבי הפסקת האש עם החיזבאללה קטע טיל נ"ט אחד חיים שלמים. ביום ראשון, 13 באוגוסט 2006 אליאל יצא לפעולה ממנה לא חזר. המשימה הייתה משימה שגרתית, נשלחו להביא אספקה למחלקה ששהתה מספר ימים בשטח. עוד בזמן ההתארגנות, נשמע קול פיצוץ של פגיעת טיל מגבעה קרובה וקולם של נפגעים ממחלקת ה"גיל". אליאל ומחלקתו מיהרו למקום בו נפל הטיל והחלו בפינוי הפצועים לכיוון נקודת פינוי הנפגעים שהוגדרה על ידי סגן מפקד הפלוגה. בזמן שאליאל וסמל המחלקה, אלעד רם, העבירו את אחד הנפגעים לנקודת הפינוי פגע טיל נוסף במקום בו עמדו. אליאל ואלעד נהרגו שניהם במקום. בחייו ובמותו שימש סמל ומופת לחברות, ערכיות וגבורה. חסרונו, אובדנו.. מורגש בכל פינה ואצל כל אדם שחייו הצטלבו באלו של אליאל. אליאל נקבר בבית הקברות בכפר תבור ליד דודו, יוסי אליאל. במותו היה רק בן 24 שנים. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן.  מתוך אתר ההנצחה לזכרו: http://www.eliel74.com/ |
|
|
|
|
07-05-08, 08:58
|
#33 |
|
חבר פעיל
|
מעציב, מרגש, מלמד אותך על משמעות החיים.
יהי זכרם ברוך.
__________________
 All the POWER is in the HEAD |
|
|
|
|
07-05-08, 11:24
|
#34 |
|
חבר פעיל
|
כפיר אוחיון -אילת.
ז"ל.  אדרון עמר -אילת. ז"ל. 
__________________
כשתפליץ תסריח תודו לPSMF |
|
|
|
|
07-05-08, 11:52
|
#35 |
|
חבר פעיל
|
קטע יפה של יאיר לפיד:
========================= אין דבר כזה חייל ישראלי, יש אבא שקם להסיע את הילדים, ורק אחר כך עלה על מדים. יש ילד בן 19 מ"גולני" שגמר ראשון מסע כומתה, אבל לא יודע איך להגיד "אני אוהב אותה" לילדה מהכיתה. יש את הקצין שכולם אוכלים ממנו קש, אבל בלילות הוא כותב שיר נרגש למשקית ת"ש באור הנחלש של הנגמ"ש. לחייל הישראלי יש דאגות שאין לאף חייל אחר. רק הוא יודע שבכל פעם שהוא ייצא לקרב, בשבעים מדינות מישהו יחליט שהוא נעלב. חמש פעמים ביום אמא שלו מופיעה על הצג של הסלולרי עם פרשנות על המצב, ואבא שלו צועק מאחורה שפעם היה יותר קשה ושתרד מהקו. הוא בצבא היחיד בעולם שבו קמים מוקדם כדי לומר "סליחות", ומאז שהמפקד שלו חזר מהודו יש להם בסיס סגור עם צ'אקרות פתוחות. זה אפילו לא חשוב באיזו יחידה הוא משרת, כי תמיד יהיה תימני אחד שקטעים איתו שאתה נופל, קיבוצניק שמנגן בגיטרה את מאיר אריאל, מרוקאי שהביא חבילות מהבית וכל הזמן אוכל. תמיד תהיה המד"סית עם משקפי הדיסטנס שקורעת אותם שחבל על הזמן, את ההוא שהפסיק לעשן אבל משנורר לכולם, ואת סרגיי עם הגופייה, שאחרי חמש דקות בשמש נראה כמו פסי חניה אדום-לבן. ורק בצבא הזה אם יש לך יומולדת בגיא ההריגה, עדיין תקבל עוגה מהפלוגה. רק חייל ישראלי תמיד שואל איך המלחמה הולכת, ותמיד יהיה מי שיזכיר לו את האמת החותכת, שאין לנו לאן ללכת. כבר שישים שנה הוא מנסה להחליט מה יותר נורא: לפספס את אלה שמגיע להם למות, או חלילה לפגוע במישהו בטעות. והוא כל כך עסוק בברירה בין טוב לרע, שלפעמים צריך להזכיר לו להפסיק להיות מודאג, כי כשהתותחים יורים מוסר הוא בקושי דג. אין דבר כזה חייל ישראלי. יש בנאדם שהתגייס כי הוא יודע שצריך, כולנו באותה הסירה, או שנטבע או שנמשיך. הרי היו לו דברים הרבה יותר טובים לעשות, מאשר לעמוד בחום הזה ולחכות להסעות. לוקח "מאה שנות בדידות" למגדל השמירה, עין אחת מחפשת מחבלים, עין שנייה גונבת שורה. הוא לא רוצה לצאת גיבור, הוא מעדיף לצאת שבת, השבועות שלו עוברים מהר והימים לאט. ================================== זה אומנם ארוך אבל תאמינו לי שווה כל שנייה של קריאה
__________________
TRYHARDERGETBIGGER |
|
|
|
|
07-05-08, 12:00
|
#36 |
|
Banned
|
אהבתי גוצ'ה, מאוד מתחבר.
|
|
|
|
|
07-05-08, 12:16
|
#37 |
|
חבר פעיל
|
חזרתי כרגע מאזכרה בבית העלמין הצבאי בחולון,עצוב ביותר,הורים התחילו לדבר איתי על הילדים שלהם,וכל סיפור עצוב ביותר,גם על בן שהתאבד,ועל הבן שהתנדב לצבא וההוא שרצה קצונה..
ואני שואל.. עד מתי למשפחות שכולות מבניהם ומבנותיהם! |
|
|
|
|
07-05-08, 17:26
|
#38 |
|
חבר פעיל
|
יהי זכרם ברוך.
עוד אחד שנפך מהשכבה שלי בטרם עת בוריס גולדברויט יהי זכרו ברוך |
|
|
|
|
07-05-08, 18:40
|
#39 |
|
IsraelBody VIP - חבר יהלום
|
סמל דוד פפיאן ז"ל
16/04/2008 - יום רביעי י"א ניסן תשס"ח סמל דוד פפיאן בן 21 מתל-אביב. דוד עלה לישראל מארמניה ב-1991 ביחד עם הוריו. בישראל חיו בני המשפחה במקומות שונים, והתגוררו בין היתר בבאר-שבע, באשקלון, בבת-ים ובתל-אביב. לפני כמה שנים שבו האם ושני הילדים לארמניה, שם סיים דוד את לימודיו. לפני כשנה וחצי החליט דוד לחזור לישראל כדי להתגייס לצבא וביקש לשרת בקרבי כדי לתרום למדינה. "בבית דאגו לו מאוד, אבל הוא מאוד רצה לשרת כלוחם בחטיבה. לפני קצת פחות משנה הוא התגייס", סיפר קרוב המשפחה. בעקבותיו של דוד שבו גם אמו ואחותו להתגורר בישראל. אתמול הן התכנסו בכאבן בדירת המשפחה ביפו. "יש רק דברים טובים שאפשר להגיד על דוד", אמר שבא. "הוא היה מאד חביב, מנומס, שקט ורגוע. זו אבידה נוראית". דוד הותיר אחריו הורים, ואג וקרינה, ואחות אניוטה. הוא הובא למנוחת עולם בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
__________________
|
|
|
|
|
07-05-08, 18:54
|
#40 | |
|
אזהרה ראשונה - שימוש בשפה לא נאותה על גבי הפורום
תאריך הצטרפות: Feb 2008
הודעות: 1,799
כללי:: שייקה
גיל:: 16
עוסק ב:: ג'ודו
חדר כושר: V-Life
|
ציטוט:
|
|
|
|
|
תצוגה לינארית
