הטור האישי שלי על סטאס שיתפרסם ביום שישי בעיתון שאני עורך

[ניגרי ענק]

זהו טור העורך שיתפרסם ביום שישי בעיתון "אינדקס העמק והגליל", עדיין לפני שכתוב סופי, כתבתי אותו בהרבה עצבים על כמה עורכי מדורי ספורט אפסים שאני עוד אתחשבן איתם בעתיד, והאמינו לי שתהייה לי הזדמנות.
אז יכול להיות שלא יצא הכי "נקי" מבחינה טקסטואלית, אבל מצד שני הטור בא מכל הלב.
בעמוד הפותח של העיתון תתפרסם תמונה גדולה וצבעונית של סטאס, ומתחתיה הטור, לעיונכם חברים (למי שיש סבלנות).



תסתכלו על התמונה הזאת. הסתכלתם כבר, בעצם. גם אם אתם לא קוראים את הטור הזה, גם אם אתם לא קוראים את העיתון, גם אם דפדפתם בנחישות בעקבותיה של אחת מכתבות השער, אתם עצרתם לשנייה אחת להסתכל על התמונה. חלקכם הגבתם בקנאה, חלקכם פרגנתם. היו מביניכם גם מי שעיוותו את הפנים בגועל, והיו כאלה שאמרו שזה חלום, במקרה כזה מדובר גם בגברים וגם בנשים אגב.
הבחור הזה הוא סטאס סטרוזברג, והוא חבר שלי. עד כאן הגילוי הנאות.
בשבוע שעבר חזר סטאס מתחרות "מר עולם" בסלובקיה. הוא לקח שם את המקום השני. המבט הבטוח בעצמו שאתם רואים בתמונה, השאגה האימתנית, הכוח העצום שהוא משדר, כל זה לא מעיד על מצבו הנפשי והפיזי של הספורטאי הנפלא הזה ברגעים בהם הצטלם.
על מנת להגיע להישג כזה, כדי להביא את עצמך לרמה של 4 אחוז שומן בגוף, נדרשת משמעת לא אנושית. נדרשת הקרבה גופנית, נפשית. נדרש הרבה כסף.
מבלי להיכנס לפרטי פרטים ולייגע אתכם בתפריט הנוראי שהיה מנת חלקו של הבחור בחודשים האחרונים, אולי זה מספיק לספר שבמשך חצי שנה הבנאדם לא אכל ארוחה טובה אחת. הוא היה רעב כמו כלב. הוא התאמן פעמיים ביום. ארבעה ימים לפני התחרות החל לדלל את המים שהרשה לעצמו לשתות, עד שביומיים האחרונים לא שתה כמעט בכלל.
כשחזר מסלובקיה עם הישגו המופלא לא ביקש לעצמו דבר. סטאס בחור צנוע, וריאלי. ידע שהעיתונים יתעלמו. מי מכיר אותו בכלל? לעומת זאת למדורי הספורט נורא דחוף לספר לכם שרוני גפני עוזב את מכבי חיפה. אנשים, אני בכוונה לא אומר ספורטאים, שכל קשר ביניהם לכדורגל הוא לא קיים, כאלה שבליגה הבלגית החמישית לא היו מתקבלים כקונוסים באימונים, הם הלחם החמאה והמיונז של קובעי המדיניות בתקשורת הספורט. אנשים שמימיהם לא ידעו מה זה סבל או מאמץ אמיתי כדי להגיע להישג, אין להם מושג מהי דבקות במטרה, או כיצד מתרגמים את המילה הקרבה. אנשים שמרוויחים משכורות מנופחות תמורת כלום, שמבלים, שותים, מהמרים, ומעשנים לפני משחקים.
מבחינת מדורי הספורט, אין עוד מלבדם. לסטאס אין מקום, למרות שעובדה שהסתכלתם בתמונה, למרות שהיה לכם מה להגיד, ולא משנה מה: הרי יצאה מכם תגובה כלשהי כאשר התמונה הזאת הגיחה אליכם מתוך העיתון. אף על פי שדגל ישראל התנוסס בסלובקיה, למרות שקהילה קטנה ומחתרתית הצליחה להוציא מתוכה בחור שעשה בית ספר לכאלה שמגיעים ממעצמות ספורט. אפילו שלרובכם השם רוני גפני לא אומר כלום – אתם תקבלו את רוני גפני. הוא עוזב את מכבי חיפה, כבר אמרתי? במדור הברנז'ה של אתר nrg מבית מעריב פורסמה השבוע ידיעה מצוינת על המספרים האמיתיים מאחורי הפיקציה שנקראת כדורגל ישראלי. המשחק המרכזי של המחזור עשה השנה 6.5 אחוזי רייטינג. רק בשביל לקבל פרופורציות, משחק גמר ליגת האלופות רשם 32 אחוז. זה אומר שאנשים אוהבים כדורגל אבל הם מתחילים להפנים שמה שמשוחק (?) כאן זה לא כדורגל. הערוצים המרכזיים לא רוצים לשדר את הדבר הזה גם בחינם. לטענתם, כך מצוטט גורם בכיר בתעשייה בכתבה, "מדובר בסחורה מקולקלת".
כאמור הציבור מתרגל בהדרגה למציאות, ומבין את הבלוף, אבל למרבה הצער זה לא קורה במדורי הספורט. שם המשיכו לפמפם לכם על הבטלנים המיליונרים מהעאלק כדורגל. הם לא מצאו לסטאס אפילו אינץ' אחד, ואלוהים יודע שהוא זקוק לקצת יותר מזה עם ה 120 קילו שלו. מזל מסוים יש לסגן מר עולם שהוא מכיר מישהו שיודע לעשות כמה טלפונים לעיתונאים, ועוד יותר מזל יש לאותו מישהו, בגלל קשריו הטובים עם הדוברת הנמרצת של עיריית טבריה שני ישראלי - שכמו תמיד שמחה לעזור. בזכות החבירה הזאת, הצלחנו להכניס איכשהו כתבה מכובדת ב"ידיעות הדרום", מבית "ידיעות תקשורת". לדעתי יצא פצצה. כל השאר העדיפו לכתוב על רוני גפני.