מס' מחקרים אחרונים הקשורים לתזונה, פעילות גופנית ומה שמיסביב...חלק א'

[ran_z]

שבוע טוב,
להלן מס' מחקרים כולם די חדשים ומתורגמים לעברית, וקשורים בדרך זו או אחרת לתחום התזונה ופעילות גופנית. ,,,מאמרים נוספים בהמשך..קריאה נעימה.

תכשירי סידן עם ויטמין D לסיוע בהרזיה 19/1/07

מחקר שבוצע בקנדה, בחן את ההשפעות המטבוליות הכרוכות בנטילת סידן יחד עם ויטמין D במהלך תהליך ההרזיה, בנשים שצרכו קודם לכן סידן ברמה בלתי מספקת.

ההשפעות המטבוליות שנבחנו היו שינויים בלחץ הדם, פרופיל שומני הדם, ורמות גלוקוז ואינסולין.
63 נשים בריאות אך שמנות, שצריכת הסידן היומית שלהן היתה פחותה מ - 800מ"ג ליום, שותפו במחקר שנערך בצמוד להליך הרזיה.
קבוצת הטיפול קבלה 600 מ"ג סידן ו - 200 יחידות ויטמין D בצורת טבליות, כאשר קבוצת הבקרה קבלה פלצבו.

מתוצאות המחקר עולה שצריכת ויטמין D עם סידן בנשים במהלך תהליך
הרזיה, תורם להגברת האפקט של אובדן המשקל, על שיפור בפרופיל שומני הדם - ירידה בכולסטרול הרע ועליה בכולסטרול הטוב, בהשואה לנשים שלק קבלו סידן וויטמין D.

http://www.ajcn.org/cgi/content/abstract/85/1/54

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מפחיתים מהסיכון למחלת לב כלילית 12/11/06

דיאטות דלות פחמימות הומלצו לא אחת כשיטה להפחתת משמני הגוף.

בטיחות ארוכת טווח של דיאטות אילו למעשה לא נבחנה.

גליון השבוע של ה - NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE מביא נתונים שנאספו ממחקר רב שנים על בריאות 82802 אחיות בארה"ב.

הנתונים שנאספו התבססו על שאלוני הרגלי התזונה של משתתפות המחקר שהמעקב אחריהן נמשך 20 שנה ובמהלך כל 2 - 4 שנים נאספו נתוני השאלונים על הרגלי התזונה והוערכו מחדש, כך שהיה בידי החוקרים היכולת לעקוב אחר שינויים בדיאטה לאורך ציר הזמן .

במסגרת חישוב מקורות האנרגיה, או הצריכה הקלורית, ניתן דגש מיוחד לערך ה - low-carbohydrate-diet score. הערך מבוסס על שיעור האנרגיה שמקורו בפחמימות, שומנים וחלבונים וככל שהוא גבוה יותר פרושו שצריכת הפחמימות היתה נמוכה וצריכת שומנים וחלבונים היתה גבוהה.

ערך זה הוא מעין ההיפוך של הערך המצוין כעומס גליקמי (אינדקס גליקמי):

האינדקס הגליקמי של המזון, הוא המידה והמהירות בהן עולה רמת הסוכר בדם אחרי הארוחה, יחסית לעלייה שחלה אחרי העמסת סוכר של 50 ג' או אחרי אכילת 50 ג' לחם לבן.

אצל אנשים האוכלים פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה, מיד אחרי הארוחה חלה אצלם עלייה מופרזת ברמת הגלוקוז בדם. הגוף מפריש אינסולין מעל לנדרש בכדי להוריד את רמת הגלוקוז שבדם.

האינסולין מכניס חלק מן הגלוקוז לתאים,חלק למאגרי הגליקוגן, וחלק לריקמת השומן.
יתר על כן, עודפי אינסולין גורמים לכך שגם חומצות אמיניות הנמצאות בדם הופכות לשומנים, וחומצות שומן רב בלתי רוויות הכרחיות, המצויות בדם, הופכות לשומנים רוויים הנאגרים בריקמת השומן.
כך מידלדל מלאי חומצות השומן ההכרחיות מן הגוף.
חשוב מאוד לאכול מזונות שמרביתם לפחות יהיו בעלי אינדקס גליקמי נמוך.

בחלוקה גסה, אפשר לחלק את המזון בהקשר לאינדקס הגליקמי, יחסית לזה של לחם לבן:

* מעל 100% - גלוקוז ומלטוז, דגנים, תפוחים לסוגיהם, פריכיות אורז, קורנפלקס, ירקות מטוגנים ותפוחי אדמה שבושלו במיקרו, לביבות, וופלים.

* 100%- לחם לבן וטוסט.

* בין 80 ל-100% - אורז, לחם מלא, מיזלי, תירס, גזר, צימוקים, מישמש, פאפיה, מנגו, גלידות, פריכיות שיפון.

*בין 50 ל-80% - לקטוז, סוכרוז, חיטה, פסטה, לחם פומפרניקל, דגנים עם סובין, מיזלי ביתי, תפוזים ומיץ תפוזים, בננות בשלות, אפונה, שעועית אפויה, צ'יפס.

* בין 30 ל-50% - שעורה, שבולת שועל שלמה, שיפון, לחם שיפון, לחם דגנים מעורב, לחמים עם הרבה גריסים ומעט קמח בתוכם, תפוחי עץ, אגסים, ענבים אפרסק, בננות לא בשלות מאוד, עדשים, לוביה, שעועית לימה, מרק עגבניות, חלב רזה, חלב מלא, יוגורט.

* מתחת ל-30% - פרוקטוז, דובדבן, שזיף, אשכולית, סויה ומוצריה, בוטנים

במהלך 20 שנות המעקב, אובחנו 1994 מקרים חדשים של מחלת לב כלילית.

לא נמצא שינוי משמעותי בסיכון למחלת לב כלילית בדיאטה מעוטת פחמימות בין העשירון התחתון לעליון בהתיחס למקור האנרגיה מפחמימות שומנים או חלבונים.

אולם, כאשר השוו בין העשירון העליון לתחתון מבחינת הסיכון היחסי למחלת הלב הכלילית ביחס לצריכת אנרגיה ממקור פחמימות, חלבון צמחי, ושומנים צמחיים, היתה ירידה של 30% בסיכון.

אינדקס גליקמי גבוה נמצא קשור משמעותית להעלאת הסיכון, להגדלת הסיכון למחלת לב כלילית כמעט פי 2.

החוקרים מסכמים שממצאיהם מצביעים על כך שדיאטות מיעוטות פחמימות ועשירות בחלבונים ושומנים הנלקחות משך זמן ממושך, אינן כרוכות בעליה בסיכון למחלות לב (בנשים).

כאשר בוחרים את הירקות כמקור לחלבון ושומן, דיאטות אילו עשויות להפחית בצורה מתונה את הסיכון למחלות לב כליליות.

http://content.nejm.org/cgi/content/...ct/355/19/1991

פעילות גופנית של ילדים ונוער אינה מפחיתה מהמשקל 23/10/06

מקובל לחשוב שפעילות גופנית מסייעת להפחתה במשקל.

עליה בפעילות הגופנית אמורה לכאורה להביא להפחתה ניכרת יותר במשקל.

המהדורה האלקטרונית של ה - BMJ, שבועון הרפואה של ההסתדרות הרפואית הבריטית, מביא מחקר שבא לבחון את ההנחה האם פעילות גופנית באמת מפחיתה מאינדקס מסת הגוף בילדים צעירים.

המחקר בוצע בגלזגו, סקוטלנד.

השתתפו - 545 ילדים בגיל ממוצע של 4.2 שנים, בתחילת המחקר.

במחקר נבדקה השפעת פעילות גופנית נמרצת של 30 דקות 3 פעמים בשבוע למשך 24 שבועות, מלווה בפעילות גופנית וחינוך לפעילות בבית, על שינויים באינדקס מסת הגוף.

לאחר 6 ו - 12 חודשי מעקב, לא נמצא כל הבדל במסת הגוף בין הקבוצה הפעילה לבין הקבוצה שלא עסקה בפעילות.

מאידך גיסא, הקבוצה שעסקה בפעילות גופנית הראתה כושר ביצוע מוטורי - תנועתי טוב יותר מקבוצת הבקרה.

מסקנת החוקרים היא שפעילות גופנית משפרת את המיומנויות המוטוריות בילדים, אך אינה משנה מאינדקס מסת הגוף שלהם.

http://bmj.bmjjournals.com/cgi/conte...79.623773.55v1



אינדקס מסת גוף - BMI -אינו אמין להערכת תמותה ממחלות לב 22/08/06


אינדקס מסת הגוף - BMI - שהוא המנה שבין משקל הגוף בק"ג, לרבוע הגובה (במטר), עלול שלא להיות המדד האמין להערכת עודף משקל כפי שסברו.

חוקרים אמריקאים הצביעו על כך שחולים עם מחלות לב כליליות שסווגו כשמנים היו בעלי תחזית מחלה טובה יותר מאשר חבריהם בעלי המשקל התקין.

החוקרים מ MAYO CLINIC שדיווחו על תוצאות אילו, סבורים, שאין באמצעות - BMI יכולת להבחין בין שומני הגוף למסת השרירים.

החוקרים מדגישים שאין להחפז למסקנה שהשמנה נעדרת סיכונים, אלא, יש צורך בשיטות חלופיות על מנת להעריך ביתר יעילות מי שמן, ומי זה שמשקלו גבוה עקב מסת שרירים גדולה יותר, ומי באמת בסיכון מוגבר יותר.

הנושא עלה בעקבות ממצאים סותרים בגין השפעת ההשמנה באנשים הידועים כסובלים ממחלת לב כלילית, והתבסס על סקירת ספרות שהקיפה 40 מחקרים וכללה בממוצע 3.8 שנות מעקב אחר 250152 חולים עם מחלת לב כלילית.

נמצא, שחולים עם BMI - אנדקס מסת גוף - בתחום הנמוך : פחות מ20 ק"ג /מטר רבוע, היו באופן עקבי בעלי סיכון גבוה יותר לתמותה מכל סוגי התחלואה הקרדיו-וסקולרית, מאשר אילו בעלי BMI בתחום התקין - 20 - 24.9 ק"ג /מטר רבוע, 45% סיכון מול 37% בהתאמה.

לעומת זאת אילו עם BMI בתחום ההשמנה - 25 - 29.9 ק"ג/מטר רבוע היו בעלי הסיכון הנמוך ביותר לתמותה ממחלות קרדיו-וסקולריות - הפחתה של 13%, בעוד שבאלו בעלי השמנת יתר ( אינדקס מעל 30) - לא נצפתה עליה בסיכון.

במצבים של השמנה קיצונית - אינדקס מסת גוף מעל 35 נמצאה עליה הגבוהה ביותר התמותה ממחלות קרדיו - וסקולריות - 88% הגדלה בסיכון מבלי שנמצאה עליה בתמותה מכלל הסבות האחרות.

מאמר מערכת נילווה לתוצאות המוצגות מציין שמדידת BMI היא קלה ונוחה לשימוש כפרמטר מדיד להשמנה, אך דרושים סמנים טובים יותר להערכת ההשמנה משטת מדידה זו.

יחס מתניים ירכיים עשוי להיות פרמטר טוב יותר להערכת ההשמנה והסיכונים הנילוים בגינה, ממדידת ה - BMI.

http://www.thelancet.com/journals/la...92519/abstract

איזה נוזלים וכמה יש להעדיף בפעילות ספורט מאומץ וממושך 16/08/06

איזה נוזלים ובאיזה כמות, על רצי המרתון לשתות?

מסתבר שבניגוד להמלצות קודמות, הקו המנחה המועדף צריך להיות תחושת הצמא מצד אחד, וסוג המשקה הנבחר על הרץ השותה מצד שני.

אילו הן ההמלצות המרכזיות של נציבי האיגוד הרפואי לריצת המרתון.

אם בעבר הורגלנו לדיעה שהגוף למעשה סובל מצמא מרצון ויש לשתות ללא קשר לתחושת הצמא, על פי ההנחיות האחרונות, תחושת הצמא היא המחשב הפיזילוגי הדינמי שברוב המקרים יגן על האתלט הרץ מפני סיכונים כגון שתית יתר.

ההמלצות מתפרסמות במהדורת חודש יולי/אוגוסט של Clinical Journal of Sport Medicine.

ההמלצה מבוססת על ניתוח העדויות המדעיות המורכבות באשר לשינויים הפיזיולוגיים לשמירת משק המים בגוף.

בעבר הערכת הצרכים לנוזלים בעת מאמץ גופני ממושך, התבססה על השלמת אובדן הנוזלים המשוער בזיעה, ושינויים במשקל הגוף בעת המאמץ, או על סמך נתונים משוערים מראש.

אולם, נתונים סטטיים אילו לא לקחו בחשבון את האמור לעיל בגין הצרכים הדינמיים הפיזיולוגיים של הגוף, שלא לדבר על הבדלי סגנון , ממדים ומהירות שונה של הרצים במרתון.

לפי ההמלצה יש לשתות על פי תחושת הצמא ולהמנע מכך כאשר אין תחושת צמאון.

המלצה זו אמורה למנוע התיבשות עקב אובדן נוזלים בשעת המאמץ, ויחד עם זאת מונעת את הסכון של ירידה חריפה ברמת נתרן הדם עקב קבלת עודף נוזלים.

גישה זו נמצאה אמינה יותר במניעת הסכנות מאשר ההערכות הקודמות.

לפי ההמלצה הספורטאי אמור לדעת מה סוג המשקה הרצוי לו - מים או משקאות ספורט המכילים מלחים.

במהלך המרוץ, עלולה לחול עליה ברמת נתרן הדם עקב אובדן נוזלים בזיעה ללא אובדן מקביל של מלחים.

כאשר תופעה כזו מתרחשת, הגוף מחפש מים על מנת להוריד את רמת הנתרן בדם.

כאשר יש מיהול הנתרן בדם, ובמיוחד בסיום ריצת המרתון הגוף שואף להחזיר את ריכוז הנתרן בדם, ולכן יעדיף הספורטאי לשתות משקאות עתירי מינרלים.

בארצות חמות או קרות במיחוד וכן לספורטאים קשישים, ההמלצות שונות במעט.

International Marathon Medical Directors Association - IMMDA

[Bullet]

פעילות גופנית של ילדים ונוער אינה מפחיתה מהמשקל

הילדים בגיל 4.2 שנים... הם הרי אמורים לגדול (בגובה ובגודל), כיצד יורידו במשקל???

[NIRAN]

תודה רן! יא כלי
קבל במוניטין

[shpitz]

תודה אחי..

קבל ח"ח על ההשקעה!

[Avi]

תודה רן.
הספקתי לקרוא רק את הכותרות אבל כבר נראה מעניין.