"מכניקה" מאמר בלעדי לפורום

[unique]

פורסם במקור על ידי Dr. Muscle

אני מהפורום השחור ! בהתחלה אלון, ואחרכך דוקטור מאסל עד כמה שאני זוכר.
וכן גם אני מלא דלקות פציעות ומה לא

עזוב אנחנו כבר מפורקים לגמרי... כל יום מגלים גיד אחר בגוף

[The-One]

תודה ארבל אחלה מאמר

[ilayzror]

הבאת את זה בדיוק בזמן =] אחלה מאמר כתיבה יפה.

פורסם במקור על ידי masquerade

יפה, אבל אני ממש לא מתחבר לזה "הגוף שלנו ירצה שנהיה עצלנים ונשב בבית ונוותר על אימונים", אני לא יכול להפסיד אימון לא רק כי אני אובססיבי ומתמיד, אני נהיה חולה אם אני מפסיד אימון.
מה יותר טוב מאימון? אני מחכה לאימון מהרגע שהאימון לפניו נגמר.

זה גם אצלי ככה. אני לא יודע מה איתך אבל אני מתאמן רק חודשיים. יכול להיות שההתלהבות הזאת [ מקווה שלא ] תרד מתישהו.
המאמר שהוא כתב התכוון לאנשים שחיים את הספורט הזה כבר שנים, לא?

[or16]

אבל אם לא תקשיב לגוף שלך ותעשה מה שהוא לא רוצה ומה שכואב לו ..רוב הסיכוי שלא תגיע רחוק. אני חושב על זה כבר הרבה זמן..כאילו ארבל אחי המאמר טוב אבל .אתה כאיללו רוצה להראות את הדברים שלך,אתה מבין כאילו אתה רוצה להראות משו אחד סבבה זה טוב אבל כאילואתה הולך הפוך ממה שאתה צריך עוד להראות המאמר טוב והכול אבל אני חושב שיש פעמים שכדי להרשיב לגוף.אתה אומר שלא צריך להקשיב ושום דבר ללכת ראש בקיר ישר ישר כול פעם לבוא בום בום סבבה זאת גישה שאני עושה כבר הרבה זמן אבל בסופו של דבר הגישה הזאת יכולה להביא כול אחד מאיתנו לאיזה חור עמוק עמוק של איזה קריאה של גיד או שריר. כי זאת הגישה שבאתה מהמאמר הזה לתת לנו כמו חיזוקים וזה טוב והכול אבל תחשוב בהגיון גם.

זה טוב לחשווב על זה ככה אבל בכול דבר יש חסרונות ויש משו שאתה יכול לצאת מורבח אבל גם מופסד.

[bodybuilding4everr]

הנושאים שהעלתם במחלוקת...

בעיקרון כל עוד אתם לא על סף של פציעת ספורט או משהו בסגנון או בגלל מגבלה בריאותית האימון הוא בקו של בין אימון יתר לבין אימון יעיל ואינטינסיבי

המטרה של המאמר לא להגיד לכם לא להקשיב לגוף שהוא צורח לעזרה -אלא לעשות את המיטב שלכם

[גולן]

אהבתי.

[Antonator1]

ניגרי צודק, בלי קשר לפורום - בענף הזה קשה מאד לשמור על מוטיבציה וחשק יותר משנתיים-שלוש. ברור שהרבה מאד מתאמנים עוברים את התקופה הזאת אבל מנסיון, התחושה עכשיו ובכלל אחי הרבה זמן בכל תחום היא של ירידה בחשק, ירידה ברמת ההתעניינות והשתנות של סדרי עדיפויות. מכיוון שזה ספורט שהעיסוק בו קצת פחות מעניין ומלהיב והרבה יותר קשה ותובעני מהרבה ענפים אחרים, זה ממש קשה לשמור על אותו ווליום של השקעה אחרי תקופה ארוכה. למרות שאני מצליח לשמור על רמת השקעה יחסית מכובדת לדעתי גם עכשיו, אי אפשר להכחיש שאני לא עושה את זה עם אותו החשק ואותה התשוקה כמו בחודשים הראשונים. בגלל זה הרבה הכרזות גרנדיוזיות של חברה' צעירים פה על כיבוש הרים וגבעות בעתיד כאשר הם רק התחילו את דרכם בספורט נשמעות לי מגוחכות כי כולנו היינו שם, כולנו ראינו את עצמנו בפסגה ולאט לאט הבנו שזה הופך ליותר קשה ומתסכל עם הזמן. זה לא תחום שבו אפשר להתקדם כל הזמן באותה מהירות והוא תלוי בהרבה גורמים שתמיד צריך לחבר את כולם. בהתחלה, כשהגוף טופח כמו מנה חמה באדים ולא יודעים איך להתאמן או לאכול אז עושים את זה כמו שהגוף אומר וכמו שבא לנו.

זה לדעתי מה שארבל ניסה להעביר - בכללי בגלל סיבות מוצדקות אפשר לפספס אימון או ארוחה. אבל להקשיב תמיד לגוף זה לא יעיל כי אם אני הייתי מקשיב לגוף הייתי מפיל את המוט ארצה בשניה שהסקוואט היה נהיה קצת קשה, עושה פרפר עם 40 קילו במקום לחיצות חזה כבדות ולא הייתי עובד לכשל. הגוף שלנו מסוגל ליותר ממה שאנחנו חושבים בדרך כלל, זה הקטע - אף אחד לא אמר שצריך לקרוע אותו לגזרים עד למצב של קריסת מערכות, אבל רצוי להלום בו קצת יותר חזק ממה שהוא רגיל אליו וממה שהמוח והשגרה מחנכים אותו אליו.

שורה תחתונה - הגוף אומר להפסיק כשכואב, הגוף והמוח לא אוהבים כשכואב. אם מקשיבים להם נמנעים מכאב לחלוטין. אבל בשביל להתקדם צריך לעמוד בהרבה כאב - אין מה לעשות, זאת האמת המרה.

[mmaorc]

פורסם במקור על ידי antonator1

ניגרי צודק, בלי קשר לפורום - בענף הזה קשה מאד לשמור על מוטיבציה וחשק יותר משנתיים-שלוש. ברור שהרבה מאד מתאמנים עוברים את התקופה הזאת אבל מנסיון, התחושה עכשיו ובכלל אחי הרבה זמן בכל תחום היא של ירידה בחשק, ירידה ברמת ההתעניינות והשתנות של סדרי עדיפויות. מכיוון שזה ספורט שהעיסוק בו קצת פחות מעניין ומלהיב והרבה יותר קשה ותובעני מהרבה ענפים אחרים, זה ממש קשה לשמור על אותו ווליום של השקעה אחרי תקופה ארוכה. למרות שאני מצליח לשמור על רמת השקעה יחסית מכובדת לדעתי גם עכשיו, אי אפשר להכחיש שאני לא עושה את זה עם אותו החשק ואותה התשוקה כמו בחודשים הראשונים. בגלל זה הרבה הכרזות גרנדיוזיות של חברה' צעירים פה על כיבוש הרים וגבעות בעתיד כאשר הם רק התחילו את דרכם בספורט נשמעות לי מגוחכות כי כולנו היינו שם, כולנו ראינו את עצמנו בפסגה ולאט לאט הבנו שזה הופך ליותר קשה ומתסכל עם הזמן. זה לא תחום שבו אפשר להתקדם כל הזמן באותה מהירות והוא תלוי בהרבה גורמים שתמיד צריך לחבר את כולם. בהתחלה, כשהגוף טופח כמו מנה חמה באדים ולא יודעים איך להתאמן או לאכול אז עושים את זה כמו שהגוף אומר וכמו שבא לנו.

זה לדעתי מה שארבל ניסה להעביר - בכללי בגלל סיבות מוצדקות אפשר לפספס אימון או ארוחה. אבל להקשיב תמיד לגוף זה לא יעיל כי אם אני הייתי מקשיב לגוף הייתי מפיל את המוט ארצה בשניה שהסקוואט היה נהיה קצת קשה, עושה פרפר עם 40 קילו במקום לחיצות חזה כבדות ולא הייתי עובד לכשל. הגוף שלנו מסוגל ליותר ממה שאנחנו חושבים בדרך כלל, זה הקטע - אף אחד לא אמר שצריך לקרוע אותו לגזרים עד למצב של קריסת מערכות, אבל רצוי להלום בו קצת יותר חזק ממה שהוא רגיל אליו וממה שהמוח והשגרה מחנכים אותו אליו.

שורה תחתונה - הגוף אומר להפסיק כשכואב, הגוף והמוח לא אוהבים כשכואב. אם מקשיבים להם נמנעים מכאב לחלוטין. אבל בשביל להתקדם צריך לעמוד בהרבה כאב - אין מה לעשות, זאת האמת המרה.

תלוי איזה כאב.
כשאתה בריא הכל טוב ויפה, אבל כשאתה מלא פציעות התגובה שלך והמאמר הזה לא תקפים בכלל.
צריך לשמור על הגוף שלך. בניגוד למה שחלק חושבים פה- יש עוד הרבה דברים בחיים חוץ מחדר כושר.

[Antonator1]

פורסם במקור על ידי mmaorc

תלוי איזה כאב.
כשאתה בריא הכל טוב ויפה, אבל כשאתה מלא פציעות התגובה שלך והמאמר הזה לא תקפים בכלל.
צריך לשמור על הגוף שלך. בניגוד למה שחלק חושבים פה- יש עוד הרבה דברים בחיים חוץ מחדר כושר.

לא נראה לי שאני באמת צריך להסביר איזה כאב. אפשר ללכת ראש בקיר ולהיות קטנוני ואפשר גם לנסות להבין לאיזה כאב התכוונתי.

[rosilio]

כל הכבוד ארבל אחלה מאמר

[arbel2]

אני פשוט נהנה לראות את הדיון/ויכוח שצמח פה

אחת הסיבות שאני כותב את המאמרים האלו זה בגלל שזה פותח פה מקום לדיונים.

[FITNES]

אני חשוב שכל אחד יסכים איתי שאם אתה רוצהל הגיע למשהו בזה וזה לא משנה אם יש לך פציעה ואתה סובל אתה לא תפסיק כי אתה רוצה את זה.

בגלל זה אני כל כך מתרשם מעמית ספיר הוא תותח ואיך שהוא משקיע בפיתוח גוף נותן לי מוטיבציה.