"לבעוט בסמכות" מאמר בלעדי לפורום

[arbel2]

לבעוט בסמכות
מאת ארבל צפרירי


אחד השירים האהובים עליי מכיל פזמון חוזר אגרסיבי למדי
Fuck you ,i wont do what you tell me
יש משהו בשורה החוזרת הזאתי ,שבאמת ובתמים מגדיר מה זה להיות מפתח גוף.
תסתכלו מסביב,העולם שלא קשור לתחום לא אוהב אותנו,בשנות ה70 וה-80 פיתוח גוף היה תחום ספורט לגיטימי ותפח בעזרתו של ארנולד לתת תרבות שאפילו לקצת הצליחה לגלוש לתוך המיינסטרים,היום זה כבר לא ככה.היום אנחנו זן נכחד,על כל אחד כמונו יש 30 ילדים ששואפים להראות כמו דוגמן תחתונים במחנה ריכוז ,אידאל היופי הגברי של היום כל כך רחוק מכל סוג של גבריות שבא לי להקיא,ואותנו ?אותנו דוחקים לפינה ,נאלצנו להתרכז בתתי קהילות בכל אחד מאותם חדרי כושר בודדים שמכילים ציוד שמתאים לנו ,רוב חדרי הכושר כיום לא רוצים וגם לא מכחישים את העובדה שהם לא רוצים מפתחי גוף אצלם בחדר הכושר ,חלקם אפילו מצהירים זאת בפומבי בכך שהם מסירים מחדרי כושר ציוד שהוא הכרחי למפתחי גוף כמו אויר לנשימה,והמצב לא שונה בחו"ל ...אל תכנסו לאשליות שהספורט שלנו אפילו קרוב ללהיות פופולארי כי יש לנו איזה תחרות גדולה פעם בשנה בלאס ווגאס ,ויש לנו כמה מגזינים ,אפילו לחבר'ה עם פטיש לכפות רגליים יש מגזינים.

הסיבה שאני אומר את כל זה ואיך שזה נקשר לאותה שורה חוזרת משיר,זה שאנחנו חיים את החיים שלנו בתחום הזה בידיעה מלאה של המצב ,וחוסר אכפתיות ,כי זה לא משנה לנו שאנחנו תרבות שוליים,לפעמים עדיף לנו ככה ,וזה לא משנה לנו שאפילו אליפויות שחמט במתנ"ס מקבלות יותר זמן מסך מאיתנו בטלוויזיה ,כי עם הקרקס שעושים מאיתנו כל פעם שיש על התחום כתבה ,עדיף כבר שלא ידברו עלינו וזהו ,פיתוח גוף זאת תת תרבות שמושתת על שתי עמודי יסוד איתנים ,מרידה בסמכות ואהבה.

אנחנו מורדים בסמכות מסויימת כל פעם שאנחנו נכנסים לחדר כושר ומנסים לצאת משם קצת יותר גדולים,באותו רגע אנחנו מורדים בסמכות של איזה חברת בגדים אליטיסטית שרוצה שנהיה מוזלמנים חסרי שאיפות כדי שנוכל ונרצה לקנות את בגדי המותג שלהם ,כל פעם שאנחנו נכנסים לקצבייה וקונים עשרות קילו של בשר או דגים אנחנו מורדים בסמכות של איזה חברת ג'אנק פוד או חטיפים שמנסה לשכנע אותנו שזה לא משנה עם הבשר שלהם חצי סינטטי ומלא ברעל עכברים ,או שיש בחטיף שלהם מספיק סוכר כדי להרוג סייח סוסים ממוצע, העיקר שנקנה את זה כי זה נראה מגניב בפרסומת והכוסית שם גם אוכלת את זה .

ואת האנרגיה בשביל לעשות את כל זה אנחנו מוצאים מתוך עמוד התווך השני שלנו ,אהבה לתחום.
כולנו אוהבים את הספורט הזה אהבת נפש,חלקנו אוהבים את התוצר הסופי שלו ,חלקנו אוהבים את המלחמות בינינו לבין עצמנו במכון כשהגוף אומר "תפרוש" אבל הנפש אומרת "תמשיך קדימה" ,אבל לא משנה הסיבה ,כולנו אוהבים את התחום הזה ,כי בלי אהבה אי אפשר לשרוד בו,רק כוח בלתי נדלה כמו אהבה אמתית לעשייה של משהו יכול להניע את המכונה הזאת שנקראת "מפתח גוף" ,רק אהבה גדולה תוביל אותנו לשרוד בעבודות שאנחנו לא ממש אוהבים ,לפעמים אפילו בשתי משרות ,כדי להשאר בתחום הזה ,רק אהבה גדולה עוזרת לך לשמור על השפיות כשכל האנשים סביבך מנסים לפענח את הסיבה לשריטה במוח של בקולי קולות ,כאילו משהו אצלך לא בסדר בגלל שאתה רוצה להשתפר במשהו שהוא לא חלק מהנורמה .

אז למעשה ?
כל סט במכון ,כל צעקה באמצע סקוואט ,כל טיפה של זיעה שאנחנו משקיעים בתחום וטיפה של דם שאנחנו יורקים ממאמץ ,זאת דרך שלנו להגיד לכל העולם סביב :
FUCK YOU I WONT DO WHAT YOU TELL ME !