שאלה בקשר לדופק בפעילות אירובית. חשוב!

[Kachok]

פורסם במקור על ידי shaked_niss

שלום, כמו כל מיני נושאים גם בנושא הדופק אני שומע ממדריכים שונים כל מיני גרסאות איך צריך להיות הדופק בזמן פעילות גופנית על מנת לשרוף שומנים.

גרסה אחת אומרת: לשמור על דופק בין 70%-85% ולא יותר מכיוון שכשאני עובר את ה85% אני עובר לפעילות אנאירובית.

גרסה שניה אומרת: לשמור על הדופק בין 65%-75% מכיוון שמעל 75% אני עובר לפעילות אנאירובית.

עוד שאלה...האם זה נכון ששריפת שומנים נעשית רק אחרי 20 דקות של פעילות אירובית?


תודה לעוזרים... =]

אין דבר כזה שבפעילות אירובית מעל דופק מסויים זה הופך לאנאירובי,זה פשוט לא הגיוני ולא קיימת חיה כזו
דבר שני כשאתה מדבר על "שריפת שומנים" תבין שבתבליך ישנם 3 חלקים:
1.ניוד שומן , כלומר הוצאת השומן מהתאים
2.הובלה של השומן למען הפקת אנרגיה ממנו
3.תהליך הניצול של השומן ע"י תאים לייצור אנרגיה

פעילות אירובית עוזרת בשלושתם כי בפעילות אירובית מופרשים יותר אדרנלין ונוראדרנלין שגורמים לניוד מוגבר,גם ישנה הובלה טובה וכמובן שבפעילות אירובית יש דרישה אנרגטית גבוהה ולכן החומצות השומניות החופשיות מנוצלות הרבה יותר טוב להפקת אנרגיה

[יותם טלר]

פורסם במקור על ידי Kachok

אין דבר כזה שבפעילות אירובית מעל דופק מסויים זה הופך לאנאירובי,זה פשוט לא הגיוני ולא קיימת חיה כזו

ככל הנראה הבחור שכתב את הדברים לא הייטיב להתנסח וגרם לך לחשוב שדבריו חסרי ביסוס, אך למעשה אין הדבר מדויק:

קיימים 3 מסלולי אספקת אנרגיה לתאי השריר, אשר פועלים כולם במקביל אך בדומיננטיות משתנה.
1. המסלול האנאירובי-פוספוגני (CreP, קריאטין פוספט כמחדש מלאי ה-ATP)
2. המסלול האנאירובי-גליקוליטי (שימוש בגליקוגן למילוי מאגרי ה-ATP)
3. המסלול האירובי (שימוש בגליקוגן ושומן למילוי מאגרי ה-ATP)

בעת פעילות אירובית ממושכת, אנו שואפים שהמסלול האירובי יספק אנרגיה בדומיננטיות גבוהה יחסית, משום שהוא מגייס את שומני הגוף כמקור לאנרגיה ואינו גורם להצטברות חומצת חלב, המאטה את ביצועינו ופוגמת בהתאוששות.

בשלב מסוים במהלך הפעילות (ובמהירות רבה יותר ככל שנעלה את דופק הפעילות), נגיע למצב בו המנגנון האירובי לבדו אינו מצליח לענות על הדרישה האנרגטית של הגוף, והוא נאלץ לשלב גם את המנגנון האנאירובי-לקטי, הגליקוליזה האנאירובית. במצב שכזה אנו למעשה במובן מסוים נבצע "עבודה אנאירובית" כפי שהגדיר אותה אחד הכותבים כאן בפוסט, משום שנעשה שימוש גם מסלול אספקת אנרגיה שאינו תלוי חמצן.

אגב, המעבר לשימוש חלקי במנגנון הגליקוליטי הינו גם הסיבה שאנו מגיעים בסופו של דבר לחוסר יכולת להמשיך במאמץ אירובי. זאת משום שהמסלול האנאירובי לקטי, כשמו כן הוא - גורם ליצירת חומצת חלב (Lactic-Acid), המצטברת לה לאיטה במחזור הדם, וכאשר המערכת הקרדיו-וסקולרית שלנו כבר לא תצליח לספק אנרגיה במסלול האירובי בכמות מספקת, אנו ניעזר יתר על המידה במסלול האנאירובי לקטי - וקצב ייצור חומצת החלב בגוף יעלה על קצב פינויה.

יותם.