מיתוסים בתזונה

[gal.T]

עמרי, כל הכבוד על הנחישות והידע שאתה לומד עכשיו, אתה אומר דברים נכונים, רק אתה מפספס כמה דברים.

אימון זה פעילות קטבולית אימון לא יכול להיות אנבולי אפילו אם אתה על סטרואידים, אופן הפעולה והדרישות של הגוף זה לפרק לא לבנות.. מצידי תשתה קילו סוכר ענבים מזה יתן לך? הגוף יבנה שרירים בזמן אימון? שהמטרה הראשית היא פירוק? אתה מנסה לשלב פה בין 2 מצבים ואין כזה דבר אתה יכול לשאול כל תזונאי ספורט ברמה בכירה(קרני ,להב) או כל תזונאי קליני אחר כולם יגידו לך אותו דבר.

נכון, אימון הוא פעילות קטבולית, אלא אם כן נזריק לעצמנו כמות סוכר בלתי רציונלית, הגוף עדיין יפרק ולא יעבור למצב של בניה. לכן, רמות הגלוקוז המדוברות לא יהיו אנאבוליות, לא יבנו שום דבר (לא בצורה משמעותית), אלא רק ימנעו מהגוף לפרק גליקוגן. בשום מקום לא אמרתי שהמטרה שלי היא סינטזה במהלך האימון, גם כאשר הדבר יכול להתרחש והוא בוודאי שלא יזיק.
אתה צריך לשים את התמונה בפרופורציות, הגוף מבצע פירוק ובנייה בשוטף במהלך היום, אתה חייב שיהיה לך חומצות אמינו וגלוקוז בדם ברמה כלשהיא המהלך האימון, לכן אתה אוכל ארוחה 90-120 דקות לפני. בצורה הזאת, אנו נאכל את הארוחה 180 דקות לפני (שתזרים במהלך האימון רכיבים לדם) ונכניס ארוחה נוזלית במהלך האימון, איני חושב שתהליכי הבנייה יהפכו לדומיננטיים במהלך האימון, אך בצורה הזאת אנו פשוט משנים את המאזן לטובתם.
שמע עומרי, עזוב מה יקרה\לא יקרה, העניין הוא שנזק לא יכול להגרם מכך. אני ועוד רבים מסביב לכדור שותים דקסטרוז וח.אמינו בזמן האימון כבר זמן רב, עד היום, אני לא שמעתי או נתקלתי בטענות נגד הנושא.
חבל סתם לשבור את הראש על זה.

המטרה באימון -פירוק! פירוק סוכר וליפוליזה. גם פירוק שומן וגם פירוק סוכר לא יקרה בצורה טובה עם אינסולין הרי מטרתו לאגור !
מה מטרת גלוקגון? שמירת רמת הגלוקוז בדם במצבים שונים (צום, רעב, בין הארוחות, בזמן פעילות גופנית) על מנת למנוע מצבים של היפוגלקמיה.
אנטגוניסט לאינסולין זה הקטע החשוב.

המטרה באימון היא לא פירוק, הגוף לא חייב לפרק כדי לקבל אנרגיה. דיברנו על כך מספיק בעבר..., זה נכון שהגוף לא יפרק גליקוגן (גליקוגנסיס) כאשר הוא מקבל גלוקוז (אולי בכמות קטנה), אך שירפת שומן (ליפוליזיס) אכן תתבצע במקביל, כך נבדק במחקרים על משקה בזמן האימון.
אינסולין הוא אנטגוניסט לגלוקוגון, זה נכון, אנטגוניסט = מבצע פעולה הפוכה. אך אני נתקלתי בהרבה מקרים ומחקרים על שהשניים מתקיימים ביחד, כמו במצב של hyperaminoacidemia וhyperinsulinemia בצריכה גבוהה של פחמימות וחלבונים ביחד.

הצורך למנוע נזק ע"י גלוקונזה של חלבון משריר השלד הכרחי רק שהגעת לנקודה שדיללת גליקוגן כמו שהם אומרים ב-TNATION רץ מרתון או מתאמן אירובי

נכון, השרירים יהפכו למקור אנרגיה חילופי (בנוסף לשומן) כאשר מאגרי הגליקוגן ריקים. לכן, באימון אנאירובי ממוצע לא יתרחש פירוק עיקרי של חלבונים למטרת אנרגיה.
כל הנושא כאן לא דן בפרופורציות כאלו, כל העניין הוא למקסם את המאזן החנרתי החיובי, על ידי מניעה מירבית של פירוק והתמקדות בבנייה.

בגדול...
נזק לא יגרם, הנושא רק יעזור להכניס יותר קלוריות בזמנים הכי נוחים וכמובן יש את היתרונות שאנו מדברים עליהם כל היום.

אנו מדברים ומדברים כלכך הרבה על פחמימות, כאשר אנו שוכחים שללא חומצות אמינו ברמות סבירות בדם, היפראינסולינמיה לבדה תהיה קטבולית.
יש על כך הרבה מחקרים, בזמן האימון אנו רוצים שיהיו לנו חומצות אמינו ביחד עם גלוקוז בדם.
הנה מחקר אחד בנושא;
בעצם לקחו כאן 4 קבוצות, כאשר (1) רמות אינסולין גבוהות עם רמות נמוכות של ח.אמינו בדם, (2) רמות אינסולין גבוהות עם רמות בסיסיות של אמינו בפלסמה, (3) היפראינסולינמיה והיפראמינואסידמיה, ו(4) רמות גבוהות של חומצות אמינו ובסיסיות של אינסולין.
התוצאות הראו שבקבוצה (1) סינטזת החלבונים בשרירי השלד ירדה (על ידי מדד איתור לאוסין) ופירוק החלבונים הוגבר, ולעומת זאת בקבוצה (3) סינטזת החלבונים בשרירים עלתה משמעותית והפירוק ירד משמעותית.

לכן, אני עדיין חושב שיש יתרון בצריכת ח.אמינו וגלוקוז בזמן האימון, וכמובן שאחריו בצורה נוזלית וקלה לעיקול.

עוד פעם, חבל על כל השירשורים הללו, כמה שאני נהנה לדבר על ביוכימיה ופיזיולוגיה אנו לא מגיעים לכלום.



גל.